לקראת שבת: ערבות הדדית של כלל ישראל

פרשת 'ניצבים-וילך' נפתחת במילים: "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם". פרשה זו נקראת תמיד לפני ראש השנה, ומהווה הכנה נפשית לראש השנה, שבראש השנה ניצבים כולם לפני ה' ביום הדין. מפסוק זה שנאמר בלשון רבים-"אתם", למדים חז"ל שהנדרש מאיתנו, בבואנו להתייצב לפני אלוקים לקראת יום הדין הלא הוא ראש השנה, הוא האחדות.

כשאומרים 'אחדות', הכוונה איננה לאחדות בין דברים נפרדים שמשום מה מתחברים יחדיו, אלא הכוונה לאחדות אמיתית שכל עם ישראל הם 'קומה אחת שלימה', בדיוק כפי שאברי הגוף של האדם מחוברים תמיד. אחדות כזו היא הכלי לכתיבה וחתימה טובה.

תפיסה זו מקבלת את משמעותה מהמושג: 'כל ישראל ערבים זה לזה' – כלומר, כל אחד מישראל ערב לחברו.

אולם, כאן מתעוררת שאלה. האם וכיצד כל אחד יכול להיות ערב עבור הזולת? הרי בערבות רגילה של כסף וממון – מקובל שהערב הנו בעל אמצעים, ולא יעלה על הדעת שהעני יהיה ערב לעשיר, אז איך ייתכן שכל יהודי יהיה ערב לחברו, גם אם חברו גדול ממנו ביראת שמים ובמעשים?

התשובה לכך היא, שלכל אחד מישראל יש מעלות מיוחדות, למרות חילוקי הדעות שבעם ישראל, המעניקות לו את הכוח להיות ערב עבור האחר. עניין זה מרומז גם בראשי התיבות הידועים של חודש 'אלול'-אני לדודי ודודי לי. כל אחד למען הזולת וההיפך. בזכות אחדות זו שאנו נעמוד לפני ה' בראש השנה הבא עלינו לטובה, נזכה כולנו להיכתב ולהיחתם בספר חיים טובים וארוכים אמן.

חד וחלק

אמור מעט ועשה הרבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!