הצורך בפידבק חיובי: "מי מאושר באמת?" • טור

בשבוע שעבר כתבתי על נושא "הכרת הטוב". קיבלתי תגובות רבות על הנאמר שם. התגובה המעניינת ביותר הגיעה מאותו הורה לתלמידת בית הספר, שסיפרתי במאמר על כך שלא ידע להכיר טובה, לאחר שעזרנו לו ברכישת ספרי לימוד וכשהיינו צריכים את עזרתו במשהו שהיה קשור לבתו, קיבלנו ממנו תגובות פוגעניות ולא ענייניות. הוא התקשר אליי ביום שישי האחרון, יום לאחר פרסום הדברים והתנצל. הוא אמר שהוא לא התכוון לפגוע והוא מאוד מעריך את העבודה המסורה של צוות בית הספר. אמרתי לו שאני מאוד מעריך את האומץ שלו להתקשר והשיחה הסתיימה ברוח טובה. לכם אני אגלה את האמת (וגם הוא יגלה זאת כעת) שכלל לא התכוונתי לאותו הורה שהתקשר אלא להורה אחר...

ואם כבר מדברים על "הכרת הטוב", בשבוע החולף נתקלתי בשני אירועים שלכאורה שונים זה מזה, אך שימחו אותי במיוחד. זה קרה בהפרש של מספר שעות, ועוד זמן רב לאחר מכן הרהרתי באירועים הללו בכדי להבין מה גרם לי שמחה כה מיוחדת.

האירוע הראשון היה בשעה 10:00 בבוקר, כאשר קיבלתי טלפון מעומר שהציג את עצמו כמי שלפני מספר שנים חיתנתי אותו ואת רעייתו. הוא סיפר בהתרגשות שהוא מדבר מבית החולים, ואשתו ילדה במהלך הבוקר את ילדם הראשון. שאלתי אותו מדוע הוא מתקשר לספר לי זאת, והוא ענה שהוא מרגיש שהוא מחויב לעדכן אותי בחדשות המשמחות. בהמשך הוא גם התייעץ לגבי שם עבור הרך הנולד...

בהמשך היום, בסביבות השעה 1:00 בצהרים, הגיעו לבית הספר שתי תלמידות לשעבר, בוגרות בית הספר. הם הגיעו לבית הספר בכדי להודות לצוות ההוראה וההנהלה על השנים היפות שהם העבירו בבית הספר.

חשבתי הרבה מאוד זמן מה כל כך שימח אותי. אני חושב שעצם העובדה שאנשים יודעים להכיר טובה שימחה אותי. אך לאחר מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שונה לחלוטין. הסיבה לשמחה היא האישור שקיבלתי שמעשינו היו טובים. כל בן אדם צריך פידבק מהסביבה, מהמשפחה, מהחברה, מהאישה , מהבוס בעבודה שהמעשה שהוא עשה הוא אכן ראוי ומועיל. אנשים שלא מרוצים במקום העבודה, או זוגות שלא מרוצים מהיחסים ביניהם, שיבדקו בראש ובראשונה האם יש להם פידבק. האם מישהו מעריך את העבודה שלהם? האם מישהו מעריך את המאמץ שלהם???

משל הפרפר והסיני
פרשת השבוע נפתחת במילים: "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' א-לוקכם, רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". אין סמלי יותר מכך, שפרשה זו נקראת בציבור בערב ראש השנה, יום הדין הגדול והנורא, שכולנו ניצבים לפני בורא העולם למשפט.

יש הרבה מה לכתוב ולהאריך על ראש השנה. ביום זה עומד עם ישראל למשפט לפני ריבון כל. ביום הזה נקבע לכל אדם ואדם כל מה שיקרה עמו במשך השנה הקרובה. בבריאות, בפרנסה, בזוגיות, בנחת מהילדים, בפרי בטן, בעבודה ובחברה. הכל נקבע ביום זה. שלשה ספרים נפתחים בשמיים. ספר של צדיקים, בינונים ורשעים, וכל אחד נכתב בספר הראוי לו. מי לחיים ומי למוות.

ידועה ומפורסמת התחינה הנאמרת בראש השנה וביום הכיפורים שחברה רבי אמנון ממגנצא. בתחינה הזו מסכם רבי אמנון את מהותו של היום.

"וּנְתַנֶּה תֹּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּוֹם כִּי הוּא נורָא וְאָיֹם וכו' אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן, כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ, מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ, מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה, מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא, מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה, מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה, מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ, מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף, מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר, מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר, מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם". הפייטן ממשיך ואומר: "וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה מַעֲבִירִין אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה".

למרות שיש הרבה מה להאריך בנושא, אני מעדיף להתמקד בנושא הבחירה. פרשתנו עוסקת בשכר המובטח למי שבוחר בטוב... החיים הם רצף של בחירות. בכל רגע בחיים עלינו לקבל החלטה. עלינו לבחור בין טוב לרע, אסור ומותר, עקום או ישר וכד'. אדם הבוחר בטוב, מלבד עצם הבחירה הנכונה, מלווה אותו תחושת אושר וסיפוק. להבנתי, האושר הזה מושג רק כאשר אדם בוחר בטוב.

ומדוע? כי אדם הבוחר בטוב, הוא מקבל כביכול אישור על כך שהוא עשה ופעל טוב. אדם העושה מעשים כפי המצופה ממנו, הוא מקבל אישור ופידבק למעשיו. האישור הזה גורם לו לאושר. ואם לא שמתם לב אושר הוא שורש של אישור.

בכפר סיני היה אדם זקן חכם מאוד. אדם זה היה מסתכל לתוך ידיהם הסגורות של אנשים וידע לומר מה יש להם בתוך היד ולייעץ להם ולכוון אותם.

באותו הכפר היה איש שהתנגד לדרכו וחיפש איך להכשיל אותו. אמר האדם בליבו: אני אתפוס פרפר ואחזיק אותו בידיי ואשאל את האיש החכם מה יש לי ביד? האיש החכם ללא ספק יענה לי כי יש לי ביד פרפר ואז אקשה עליו ואשאל אותו האם הפרפר מת או חי, במידה ויענה כי הפרפר חי אמית אותו במעיכה במהירות, אפתח את ידי ואמר לו ראה הפרפר מת. במידה ויאמר כי הפרפר מת, אפתח את ידי ואראה לו כי הפרפר חי ואפריח אותו.

הגיע האיש אל החכם ופרפר בידיו. המתין בתור וכשהגיע תורו פנה אל האיש החכם ושאל אותו מה יש לי ביד? אחז האיש החכם את ידיו ואמר לו כי בידו פרפר. צחק האדם בליבו ואז שאל "האם הפרפר חי או מת?" הביט האיש החכם בעיניו של האיש ואמר לו: "החלטה אם הפרפר יחיה או ימות נתונה בידיך ואתה תחליט..."

משל זה מסביר לנו כי החלטות רבות נתונות בידנו וכי עלינו תמיד לבחור בדרך הטובה ולא העקלקלה, כי הבחירות שאנו עושים, הם אלו שקובעים את עתידנו בכל תחום.

האמת שכתבי על נושא הבחירה הרבה פעמים, ובכל פעם אני מרגיש שהנושא לא מוצה עד תומו. אם אנשים היו יודעים שהכל תלוי בבחירות שהם עושים, בוודאי היו שוקלים טוב לפני שהיו מקבלים החלטה כלשהי.

אני מכיר אנשים שיש להם את כל הסיבות להיות מאושרים. הם מצליחים, מוכשרים, יש להם משפחה אוהבת וחברה תומכת, אבל האושר מהם והלאה. אנשים יכולים לפספס את חייהם על שטויות. כשאני מחתן זוגות אני נוהג לומר להם: "תזכרו, ההחלטה אם יהיה לכם טוב האחד עם השני תלויה בכם". והם נועצים בי זוג עיניים מופתע. לאחר שנה או שנתיים אני פוגש אותם בברית לילדם הבכור והם אומרים לי: "כבוד הרב, צדקת!". כי האושר תלוי בכל אחד ואחד. רק להפסיק לנהות אחר החומר ולמצוא את הדרכים להיות מאושר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!