אל תכלילו את חובשי הכיפות הסרוגות! • טור

כשמכלילים אותנו, על סמך התנהגות קיצונית של חובשי כיפה שחורה כלשהם, אנחנו רותחים מזעם. "הם לא הציבור החרדי, הם שולי החברה", אנחנו ממהרים להסביר.

אך למרבה הצער, את מה שכל-כך שנוא עלינו – אנחנו עושים, לפעמים, לחברינו.

הטור הכמעט-אחרון של השנה מהווה הזדמנות לתקן עיוות שהשתרש בשנה האחרונה אודות עולם התורה הציוני-דתי. יתכן ושכחנו שגווניו רבים, כמספר החורים בכיפה הסרוגה. יש טובים ויש רעים. יש צדיקים ויש רשעים. בקיצור: יש בנט ויש שטבון.

ביום שני, בשעת ערב, נערך סמוך לביתי בפתח תקוה ערב היכרות עם 'כולל אברכים' חדש שנפתח בבית הכנסת 'מוריה'. הוזמנו לברך ולנאום בענייני דיומא: הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב'; הרב מיכה הלוי, הרב הראשי לפתח תקוה; והדיין הרב יגאל לרר.

שלושתם עומדים על בימת ארון הקודש בלבוש רבני חרדי מובהק – פראק, המבורג ועניבה שחורה-חלקה – ונואמים. במשך כשעתיים תמימות, חוזרים על עצמם שוב ושוב המונחים 'תורה', 'תפילה', 'תרועה', 'הגאון', 'ר' חיים', 'ר' שלמה זלמן', 'הרב קוק'. אפילו כשאחד הדוברים אומר "ערבות הדדית", הוא ממהר להסביר: צריך לדאוג שכל אחד לא ילמד תורה רק בשביל עצמו, אלא ילַמד גם את סביבתו. לא נשמעה מילה אחת על שוויון בנטל, לא על צבא, לא על עבודה ולא על חרדים.

הגדיל לעשות הרב שפירא כשלא הסתיר את הכוונה בהקמת הכולל. "המטרה היא להפוך את המקום הזה למקום תורה גדול; לא רק מבחינת מספר האברכים, אלא – חשוב מכך - מקום שישפיע על כל חברי קהילת בית-הכנסת להיות 'מחוברים' יותר לתורה".

נכון, כל אחד משני הדוברים המרכזיים כבר נחשב 'כבשה שחורה' בקרב הציונות-הדתית החדשה. הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, לא חשש לתקוף בזמנו את 'חוק הגיוס' ומאז הוא זוכה לכינוי ה'מעליב', חרד"לניק. הרב מיכה הלוי אף הוא לא חושש להביע דעת-תורה בגלוי במגוון נושאים – כשרות, מנייני תפילה מעורבים ופגיעה בעולם התורה. בתגובה, 'צעירי בנט' באם המושבות, מנסים להצר את צעדיו.

אין זה עניין של מה בכך. דווקא ב'מוריה' – בית כנסת טיפוסי של הציונות הדתית החדשה, שמתפלליו אינם מבינים אפילו את הצורך למנות רב לקהילתם – החליטו לארח 'כולל'. אל תדאגו. לא פוניבז', גם לא 'חברון', כי אם 'מרכז הרב'. אבל אם לדייק, גם זה כבר קיים. במרחק הליכה מכאן, בית הכנסת 'רינת אשר' – שמתפלליו אף הם ציונים-דתיים – מארח ואף מממן כבר כמה שנים כולל יומי לבוגרי ישיבת... סלבודקא בבני ברק.

לא נותר לנו אלא לקוות שיהא זה פרט המעיד על הכלל – והתופעה תתפשט בכל קצוות תבל.

בעוד פחות משבוע ימים, בתפילת ראש-השנה, נשיר בדביקות את תפילת "ויאתיו". כשנגיע למילים "וילמדו תועים בינה, וישמעו רחוקים יבואו", נכוון גם על אותם אחים, חלקם חובשי כיפות, שטרם הפנימו כי 'כולל' ו'אברך' אינם מילות גנאי, כי אם פאר העם היהודי.

כי אלה הם אנשי השנה שלנו: אברכי הכוללים. נכון, יש בציבור החרדי אימפריות של חסד, אבל הרבה לפני כסאות גלגלים ועסקנים רפואיים, על כרטיס הביקור שלנו מופיעות בגאווה דמויותיהם של רבבות עמלי תורה – מ'מיר', מ'סלבודקא' וגם מ'מרכז הרב' ו'הר המור' – שלא נכנעים לסנקציות כלכליות ואחרות; שמוותרים על מותרות-שעה לטובת חיי נצח.

זוהי גאווה לאומית אמיתית.

צל"ש למיזם יצירתי
הרב מיכה הלוי הנ"ל ראוי לצל"ש ענק על מיזם יצירתי, כחלק מהיערכות הרבנות פתח תקוה בראשותו, לשנת השמיטה הבאה עלינו לטובה ולברכה.

מתוך הבנה כי שמירת השמיטה כהלכתה לא תלויה רק בדיירים, כי אם גם – ובעיקר – בגננים, הכריז הרב הלוי על "השתלמות לטיפול בגינות הנוי לקראת שנת השמיטה".

גנן שסיים בהצלחה את ההשתלמות, קיבל 'תעודת כשרות' בחתימת הרב הראשי לפתח תקוה: "הריני לאשר כי הגנן מר... ת.ז... עבר השתלמות לטיפול בגינת הנוי לקראת שנת השמיטה".

ציבור שומרי המצוות, יצביע ברגליים וישתמש רק בשירותיהם של גננים היודעים את הלכות השנה השביעית.

ממנו וילמדו וכן יעשו בכל ערי הארץ. עדיין לא מאוחר.

"הדור הבא של בקשת הסליחה"
כותרת ב'ישראל היום', בישרה השבוע על "הדור הבא של בקשת הסליחה: הרשתות החברתיות".

בגוף הידיעה, נכתב: "אחד המנהגים הידועים בחודש אלול ועד יום הכיפורים הוא בקשת הסליחות, שאליו נלווית גם התרת נדרים. כיאה לזמננו, יש מי שמתיר לעשות זאת גם ברשתות החברתיות הפופולריות".

על-פי הידיעה, אחד מראש ישיבות ההסדר, הסביר כי "בעבר, לצורך בקשת סליחה ומחילה מבקש המחילה צריך היה להיפגש פנים מול פנים עם האדם שבו פגע. בימינו אפשר לקיים מפגש באמצעות הטכנולוגיה - גם מבלי לקיים אותו פנים אל פנים."

לדבריו, העיקרון החשוב הוא ששני הצדדים, מבקש המחילה והאדם שנפגע, צריכים להיות מיודעים שהם במפגש וירטואלי. המסלולים הטכנולוגיים, המאפשרים מעבר של קול, אמירה ותמונה, עם היכולת לתת משוב ולומר "אני סולח", מדמים את המפגש הווירטואלי למפגש ממשי. "אין ספק שפנים אל פנים זו צורה עדיפה לבקשת סליחה ומחילה", הבהיר הרב, "אבל אם טרדות יומיום, אילוצים אחרים ומרחק רב מונעים מאדם לקיים מפגש פנים אל פנים - אין ספק שחלופה זו טובה".

ניסיתי ולא הצלחתי להבין איזה חידוש הביא איתו ראש ישיבת ההסדר מבית-מדרשו. כל ילד ב'חיידר' יודע בעל-פה את לשון המשנה במסכת יומא: "על עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו". המשנה לא תחמה את בקשת הסליחה לפנים אל פנים בלבד. היא פתחה את כל האפשרויות שיתקיימו אי-פעם לבקשת סליחה, ובלבד שירַצה את חברו. מלבד זאת, אני לתומי חשבתי שבכל ימות השנה – ולא רק בחודש הרחמים והסליחות – ראוי לבקש 'סליחה' מחבר שנפגע.

אבל התקשורת הכללית מחפשת גימיקים. פתאום, הפלא ופלא, היא 'צמאה' לשמוע דבר ה' זו הלכה.

ואני, רק שאלה: לאן נעלם הצימאון החילוני לשמוע 'פסקי הלכה' שעה שמדובר – למשל – על 'חוק גיור' חדש שיפרוץ את שערי העם היהודי לכל צרוע וזב חוטם?

הטור המלא מתפרסם בשבועון כל ישראל מבית קו עיתונות

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!