פרשת 'קול ברמה': גם לחרדים מגיע חופש ביטוי

לאחרונה, הוגשה תביעה על ידי ארגון "קולך" כנגד תחנת הרדיו "קול ברמה", עילת התביעה - הדרת נשים. למרות שאינני מזדהה עם מדיניות התחנה, חשוב לי לומר כי אנו נמצאים כעת בשעת מבחן של הדמוקרטיה בישראל.

כאישה חילונית, אינני שותפה באופן כלשהו לרעיון ההפרדה, אני בהחלט זזה באי נוחות בכיסא כשאני שומעת על הדרת נשים. כאשר תחנה רדיו שואלת את שמה מהפסוק "קול ברמה נשמע, רחל מבכה על בניה", באופן אישי אני רואה טעם לפגם כשאותה התחנה אינה מעוניינת להשמיע את קולן של הנשים.

אולם, לערך חופש הביטוי יש עבורי משמעות חשובה גם כאשר אני עצמי לא שותפה לדעה, כמו המשפט המיוחס לוולטר "אינני מסכים למילה מדברייך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". אין חולק על כך שלנשים יש את הזכות להתבטא בדיוק כמו לגברים, אולם גם לבעלי התחנה יש את הזכות לקבוע את תכני השידור בתחנה הפרטית שלהם, במסגרת חופש הביטוי.

הקייס המשפטי של העותרים נגד התחנה מבוסס על כללי הרגולציה אליהן מחויבת התחנה מכוח הזיכיון של הרשות השנייה, ואלה אוסרים כעיקרון הדרת נשים. אך זאת בעצם הבעיה, הרגולציה שנכפית על ידי הרשות השנייה אינה מידתית ומתערבת יתר על המידה בתכנים. זה נכון לגבי כלי התקשורת בכלל ובהם ערוצי הטלוויזיה והרדיו, אך זה נכון במיוחד במקרה של תחנות רדיו חרדיות כמו "קול ברמה". תחנה זו מיועדות לקהל חרדי, אשר לו עולם ערכים שונה מאוד מזה הנכפה עליו על ידי הרשות. התערבות שכזו משבשת את חוויית ההאזנה לרדיו באופן קיצוני ומקשה על מאזינים רבים למצוא תכנים המתאימים לאורח חייהם.

פגיעה כזאת בתחנה מיותרת אף יותר לאור העובדה שנשים אינן מודרות מהתקשורת הישראלית. עבור אישה שתרצה להשמיע קולה, יש בישראל תחנות רבות בהן נשים מושמעות בלא הגבלה, ובכללן גם תחנות חרדיות. תחנת "קול ברמה" היא תחנת רדיו אחת, שמטרתה לשרת קהל יעד שאינו מעוניין לשמוע נשים ברדיו. אפילו על פי סקר שערך ארגון "קולך" כ-60% מהנשים בקהילה החרדית השומעות את התחנה, אינן רואות את הבעיה עם העובדה שלא מושמעות שם נשים. הפתרון ל-40% הנותרות לא צריך לבוא בדמות כפיית תכנים על מאזיני התחנה, אלא במתן אלטרנטיבות, ואלה קיימות היום למכביר.

משמעותה של המדינה הליברלית הוא שהרוב אמנם קובע, אך גם למיעוטים יש זכויות. הדרך היעילה למימוש עיקרון זה הוא צמצום מעורבות הממשלה ורשויותיה בתכני השידורים. כמו כן, זניחת שיטת חלוקת הזיכיונות שקובעת מספר מוגבל של תחנות. זאת לטובת מעבר לשיטה יעילה יותר שאינה מגבילה פתיחת תחנות חדשות, כפי שנהוג בעיתונות הכתובה.

כיום, זו חובתנו כמדינה דמוקרטית לאפשר לתחנת הרדיו "קול ברמה" לפעול במתכונתה הנוכחית. חופש הביטוי נבחן בדיוק במקומות בהם איננו מסכימים עם עמדתו של הצד השני, אך מסכימים להשמעתה, ובאם צריך אף להילחם על זכותו להביע אותה.

הכותבת היא יו"ר תא התנועה הליברלית החדשה באוניברסיטה העברית ומתאמת מקומית בארגון Students For Liberty

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!