תהיו מיכאל שניצלר, אל תתנו יד לחרמות / פרידה מאיש ענק

זו לא הייתה לוויית השנה מבחינת גודלה, ראינו לוויות גדולות יותר, הרבה יותר. אומנם מדובר באיש לא מבוגר, שנפטר פתאומי אך לא במובן של "טרגדיה", לדאבוננו, כלל ישראל חווה רק בשנה זו, בתקופה אחרונה, כמה אסונות בהן אחים צעירים למשפחה אחת שחייהן נגדעו באחת באופן טראגי ל"ע.

אם נסתכל על גוון המשתתפים בלוויה לא הייתה שם נציגות רבנית, כמעט לא אדמו"רים, ולא ראשי ישיבות. בשם התאחדות הרבנים בארה"ב לא הכריזו על 'ביטול מלאכה בשעת הלוויה', כנהוג בלוויות של גדולים. זו הייתה לוייה של יהודי פשוט מ'פשוטי עם' - יהודי עם לב ענק, חיוך רחב, ונתינה אינסופית, לווייתו של הזמר ר' מיכאל שניצלר ז"ל.

יום ראשון כ"ה ניסן, מונסי ניו יורק, אלפים רבים נוהרים אל עבר בית העלמין 'הר שלום' בעיר, ללוות למנוחתו אחרונה את הבעל מנגן והבדחן הנערץ רבי מיכאל שניצלר זכרונו לברכה, לאחר שהחזיר את נשמתו ליוצרה בערב שבת בין השמשות בפתע פתאום בטרם עת, והוא רק בן ס"ב שנים. לקול נהי ומספד עומדים המלווים אבלים וחפויי ראש, מכריו לצד משפחתו, ומיאנו להיפרד מ'משמח אלוקים ואנשים - המלאך מיכאל', הייתה זו מחזה לא שגרתי, לראות אנשי שלומינו 'חסידישע יונגעלייט' עטורי זקנים מתייפחים וגועים בבכי על אבידה שאין לו תמורה, הם מעבירים ביניהם ממחטות טישו ומוחים דמעותיהם בניסיון להסתיר את הבכי, הביישנים מבניהם ניגבו דמעותיהם בשולי גלימתם, צפיתי ובכיתי עמהם.

זו הייתה לוויה שונה מכל לוויה שראיתי והשתתפתי בחיי, הן בסוגי ההספדים והן באופי האנשים, בלוויה ססגונית וצבעונית זו השתתפו אנשי המוזיקה החרדית, עמיתיו בתעשייה, חסידים ואנשי מעשה, רובם דוברי יידיש מבית, בין המשתתפים הרבים היו כאלה שהוציאו את הכובע מהבוידעם לכבוד המאורע, ואחרים ניקו אבק חליפותיהם מפני כבוד המת, אך העצב חיבר בין כל המי ומי שבאו לחלוק כבוד אחרון למנוח ז"ל, והיגון עטף את אלו שהגיעו ללא מלבוש עליון.

בלוויה הסתכלתי על העומדים מצדדי לפני ומאחורי, (לא באמת, כי צפיתי מרחוק בשידור החי) ומצאתי מכנה משותף שקיים בין המלווים הרבים, ואולי לא רק המלווים, כל המבכים מרה את לכתו של מיכאל זכרונו לברכה, ורבים הם, כולם ואולי רובם סבלו מרורות מהשולטים אטומי הלב בממסד החרדי, חלקם אף הוחרמו באופן כזה או אחר על ידם במהלך חייהם, בגדול החל ובקטן כלה האדמו"ר מניקלשבורג ממונסי, קרוב משפחתו של המנוח ז"ל, שהספידו תמרורים והעיד על מיכאל שהציל נפשות רבות מישראל שהיו על סף אבדון ממש, הרבי שליט"א כידוע, חווה על בשרו בצעירותו הוא ומשפחתו חרם שמתא ונידוי מה היא ואכמ"ל, עד אחרון הנפרדים, לא כולם יודו בזה, לא על כולם אנחנו יודעים, ויש גם את אלו שלא מודעים לכך, הם נמצאים שם בכלא – תחת משטר קפדני וזרועות הממסד החרדי – המנהלים האכזרים והעסקנים הקטנים מחזיקים בהם ובמשפחתם, בלית ברירה הם ממשיכים לסבול ללא הרף ולפעמים אף משלמים מחיר כבד בדמים תרתי משמע, אך אין להם דרך מצוא.

וכאן נכנס 'המלאך מיכאל': אותו אחד המוחרם או הסובל במודע או שלא במודע עולה בלילה על יצועו, באותם רגעים כשהוא מרטיב את הכרית בדמעותיו אף אחד לא איתו, רק מיכאל שניצלר – בשיריו עם המילים הקדושות, עם החרוזים בשפת האידיש, במיכאל הוא מוצא מזור ונחמה לנשמה השבורה והנפש הפצועה שלו, הוא זה שמחבק אותו ולא משאיר אותו לבד בחרם.

הצדיק מיכאל זכרונו לברכה גם חווה את הרגשת החרם, בעצמו על עצמו, וזה למה? כי העיז בכישרונו הרב לבטא את צרותיהם וכאבם של בחורי ישראל, ומה שהם עוברים, זה היה לפני כעשרים שנה בערך בניו יורק, ראשי ישיבות ומחנכים ראו את ההשפעה והערצה של מיכאל, מה עשו? הוציאו מודעה ואזהרה מטעם הרבנים הגאונים שכל מי שקנה 'טעיפ' (קלטת) של מיכאל צריך לבער אותו "ליצנות וקלות ראש והשכלה ר"ל... שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו..." נכתב במודעה, לא פחות.

החרם ממשיך גם היום, יעידו כל זמר ומוזיקאי חרדי באשר הוא, עננה כבדה רובצת עליהם, ואיום החרם קיים מגורמים קיצונים וועדות למיניהם בכל רגע נתון אם וכאשר לא תרקוד לצלילי המוזיקה שלהם, לא תהיה זו גוזמה לומר שכל תו ותו במוזיקה החרדית נכתב על ידם של עסקנים קטנים ורשעים.

חז"ל במסכת סנהדרין פרק ד' משנה ה' "לפיכך נברא אדם יחידי בעולם ללמד שכל המאבד נפש אחת מישראל מעלים עליו כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיים נפש אחת מעלים עליו כאילו קיים עולם מלא", מיכאל איננו, ולא איתנו עוד! דרכו ושיריו הרבים כאן לנצח. מיכאל זכרונו לברכה באחד משיריו הרבים השאיר צוואה קטנה ונוקבת במיוחד למנהלי וראשי ישיבות אשר רבים מזדהים איתו בשם "די בוחער'ס צוואה" וכך בפזמון 'וִי לַאנְג ס'גֵייט דִּיר גוּט פַארְגִּיס נִישְׁט יֶענֶעמְ'ס בְּלוּט וַיְל פוּן הִמֻּל אוֹיְף דִּיר מ'קוּקְט אוּן דַין קוּמֶענְדִיגֶע דּוֹר קָעֵן נָאךְ זַין אָפְּגֶערוּקְט' (כל עוד הולך לך טוב אל תשפוך דם אחר, כי מהשמים עליך מסתכלים, והדור הבא עוד יכול לסור מדרכך). אז מנהל יקר: "מצווה לקיים דברי המת" בפעם הבא לפני שאתה שולח לבחור מכתב 'לא נתקבל' שים פליי, ותאזין למיכאל וצוואתו 'די בוחער'ס צוואה', בטוחני שאז תפעל ברגישות כלפי הבחור והוריו, אל תעשה זאת לטובת מיכאל ז"ל, הוא לא צריך את זה, בזכויותיו הרבים נשמתו בוודאי עלתה מעלה מעלה בגנזי מרומים, תעשה זאת לטובת הבחורים – נשמות האבודות, ולטובתך לא לאבד עולמך.

תהיו מיכאל שניצלר! תצילו נפשות, אל תרצחו נפשות! קיימו עולם, ואל תאבדו עולם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!