מִי יִחְיֶה • הכירו: 12 שליחי החסד המתנדבים - נחשפים

הצלת חיים אינה דבר של מה בכך. זכות עצומה ואחריות כבדה מוטלת על כתפי המתנדבים. על רוב פעילות החסד לא תשמעו בתקשורת, וכפי שתקראו בהמשך, גם בבתי המתנדבים לא יודעים הכל.

נכון, ארגוני ההצלה [או 'הצולה'] דואגים גם ליחצ"ן את עצמם, כך שחלק מהמקרים מתפרסמים, אך כאחד שמסקר את התחום באתר 'בחדרי חרדים' משלהי שנת תשס"ט, אני יכול לחשוף בפניכם כי רוב המקרים לא מגיעים לתקשורת, אם בשל חסיון רפואי או מהסיבה הפשוטה "זה לא ממש מעניין" (כמובן, כשאתם לא יודעים במי מדובר).

ברוך השם, במהלך השנה האחרונה, נעשו כמה הסכמי שלום בין הארגונים, שאין זה סוד גדול שלא הייתה חיבה יתירה ביניהם. ארגון מגן דוד אדום חתם עם ארגון איחוד הצלה על 'הסכם שלום', ובבני ברק נחתם גם הסכם שכזה בין איחוד הצלה המקומי להצלה גוש דן.

האמת, אני מבין את מנהלי הארגונים. כמו בכל עסק, ישנה תחרות עם המתחרים והיא מבורכת. מה שחבל, שבמקרה דנן התחרות (אפשר לקרוא לזה כך?) ירדה גם לרמת השטח, לעובדים ולמתנדבים, ולא נותרה רק בדרגים הבכירים. אך כפי שציינתי, ב"ה עם הסכמי השלום, האמת והשלום אהבו ויענקל ולייבלה מצילים חיים יחד.

לשבחם של המתנדבים יצויין, כי החולים (ברוב רובם של המקרים) לא חשו כלל שיש מתיחות בין הארגונים, והדברים באו לידי ביטוי רק ביניהם, ומבלי להזיק ח"ו או לתת תחושה לא נוחה לחולים.

במהלך השנה ובשנים האחרונות, עשרות רבות של מתנדבים התראיינו ל'בחדרי חרדים', במקרים שמחים ול"ע במקרים עצובים, בכל עיר ועיר מדן ועד אילת, ובפרט במלחמה האחרונה. עם זאת, הציבור נחשף בעיקר לראשי ובכירי הארגונים השונים, שמטבע הדברים מופיעים יותר.

לקראת השנה החדשה הבעל"ט, בחרתי לראיין ולהציג בפניכם 12 מתנדבים, העוסקים 365 יום בשנה בהצלת חיי אדם. מתנדבים אלה, מבחירה שלהם, אינם חפצים להתראיין בחיי היום-יום ומסרבים לחשיפה. יתר על כן, מחמת רגישותם הרבה לכבוד האדם, הם מרגישים שלא בנוח לדבר על מקרה שטיפלו בו - גם כאשר הם משמיטים כל פרט מזהה.

באופן חריג, ובשל הבנת התועלת שבפרסום מעשי החסד העצומים הללו, הואילו אותם 12 עושי חסד להיחשף, ולספק לגולשים הצצה לעולם שכולו הצלת חיים, מקריאה לקריאה, מדירה לדירה, באמצע העבודה ובאמצע השיעור, במהלך סעודת שבת ובשעות הקטנות של הלילה. 24 שעות של חסד ביממה.

הסבא שיוצא ל-185 מקרים בחודש
תעודת זהות: יהודה לודנר, בן 56, גר בבני ברק.
משפחה: אב לשבעה ילדים וסב ל-25 נכדים.
רקע התנדבותי: מתנדב בהצלה גוש דן קרוב ל-30 שנה, מאז הוקם הארגון.
תעסוקה: עובד כמשגיח כשרות של הרב לנדא.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"אקשן לא מספק אותי, הייתי בכל סוגי המקרים והפציעות, בכל סוגי המוות. מאות אנשים הצלחתי להחזיר לחיים, גם לאחר שמבחינה הלכתית הם כבר היו מתים. מה שמדרבן אותי זה הצלת חיים נטו".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"כ-185".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני שבועיים עשיתי 2 החייאות מוצלחות תוך שעתיים. בהם, החייאה על תינוק בן 3 חודשים. לאחר מספר ימים נודע לי שהילד מסתובב כאחד האדם. באותו ערב של ההחייאה, נסעתי לסעודת הודייה על החייאה מוצלחת על בת 17 שקיבלה ממני 3 שוקים חשמליים וב"ה חזרה לחיים מלאים.

"לפני כ-25 שנה, ביצעתי החייאה ממושכת על אדם צעיר שאיבד את הכרתו ברחוב חזון איש בבני ברק. במהלך ההחייאה, נשברו לו העצמות, אך הוא חזר לחיים מלאים. מאז הוא שולח לי משלוח מנות בכל שנה. 'נכון ששברת לי את העצמות, אבל החזרת אותי לחיים'".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"הילדים שלי נולדו לתוך זה. באחת משבתות השנה, לאחר שקידשתי על היין, התקבלה קריאה על אדם שהתמוטט ליד הבית שלי וכמובן שיצאתי. לאחר הטיפול חזרתי הביתה, ועשיתי שוב קידוש, היות ולא אכלתי ושתיתי דבר. במקרה השלישי אליו יצאתי, היות ואני שותה יין תוצרת עצמית, ביקשתי מהמשפחה אליה הוזעקתי כוס מיץ ענבים, שלא אצא שיכור...

"בבית אני נוטל ידים אחרון. בליל שבת לפני כמה חודשים, יצאתי למקרה רפואי לאחר שכולם נטלו ידים. בסיום הטיפול המתנתי לפחות שעה עד שהגיע ה'שאבעס גוי' שיחזיר אותי הביתה. כששבתי, כולם היו ישובים סביב לשולחן ואמרו לי 'נו נו', היות והמתינו לי ולא ביצעו את החלה עדיין".

"בזכות ישראל הבת שלי חיה"
תעודת זהות: ישראל ירט, בן 29, תושב רחובות.
רקע התנדבותי: מתנדב בארגון איחוד הצלה זה כ-8 שנים.
תעסוקה: עובד כעצמאי, (עד לפני זמן קצר - עוזרו של הגרי"ד גרוסמן)

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"הזכות להציל חיים, יש משהו אחר? ספר לי על זה".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"20".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני כחודש, במהלך ההלוויה של האשה הצעירה שרה גולדה (שורי) בר גפן ע"ה, אחת המשתתפות איבדה את הכרתה. ניגשתי מיד והתחלתי להעניק לה טיפול רפואי. תוך כדי, שמעתי התלחששות מאחוריי, האם אני אכן יודע להציל חיים או לו. המשכתי במעשיי מבלי להתייחס. לפתע שמעתי אחת שמכריזה בקול 'מה? בזכות ישראל הבת שלי חיה, על מה אתם מדברים?!'.

"במוצאי שבת לפני כמה שנים, קיבלתי קריאה בשעה 2 בלילה על מקרה רפואי באחת מרחובות עיר מגוריי. יצאתי לשם יחד עם רופא ופראמדיק, באינטרקום ביקשו מאיתנו לעלות לקומה 3, ובנשימה אחת צועקים לנו שהוא התמוטט. מיד עם הכניסה שלנו לבית החולה קיבל שוק חשמלי. במהלך החייאה ממושכת הוא קיבל עוד 16 שוקים, ופונה לבית החולים קפלן ברחובות. ביום שישי לאחר מכן הגעתי לחלק אוכל בבית החולים במסגרת התנדבות בארגון 'עזרת חולים'. בקבלה שאלתי את הפקיד על אותו אדם, רציתי לדרוש בשלומו, בתגובה קיבלתי טפיחה על השכם מאותו חולה, שהמשיך להתלוצץ איתי".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"המשפחה תומכת מאוד. ינקתי רוח ההתנדבות מאבי הי"ו, שהיה זה שיזם את הדרכות עזרה ראשונה 'משפחה בטוחה', ומנהל את ארגון 'עזרת חולים' הפועל למעלה מ-40 שנה במטרה לסייע לחולים ולבני משפחותיהם. חלוקת מזוק וכן מפעיל מלונית בסמוך לבית החולים קפלן".

"כל פעם שאני רואה את הילד - אני מתמלא בסיפוק"
תעודת זהות: בערלה מסינגר, בן 36, תושב שכונת רמות בירושלים,
משפחה: נשוי ואב לארבעה בנים.
רקע התנדבותי: מתנדב בהצלת חיים במסגרת ארגון זק"א 12 שנים.
תעסוקה: מנהל חברת משלוחים.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"הסיפוק של הקריאה הקודמת, שהצלחת להעניק חיים חדשים או לחילופין לסייע לאדם הזקוק לעזרתי".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"20".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני כחצי שנה הייתי במקרה של מוות בעריסה במעון ילדים. קיבלתי קריאה על תינוקת שאיבדה את ההכרה, הגעתי למקום ועשיתי כל שביכולתי על מנת להחיות אותה, אך ל"ע היא נפטרה. שמעתי את הבכי וצרחות ההורים, האובדן של בני המשפחה חילחל עמוק בתוכי, והצער שבדבר מלווה אותי עד היום ולא נותן לי מנוח.

"במקרה אחר שאירע בשכונה בה אני מתגורר, ילד נחנק ואיבד את הכרתו. הגעתי לשם ראשון והצלחתי לחלץ גוף זר מתוך גרונו, והוא חזר מיידית להכרה. אני פוגש הרבה את הילד ומזהה אותו, אך הוא לא מכיר אותי. בכל פעם אני מחייך מחדש ומתמלא סיפוק".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"לאשתי קשה שאני יוצא במהלך מפגשים משפחתיים ושבתות, אך אני דואג לפצות אותה על כך".

הכי מרגש - ליילד תאומים
תעודת זהות: שמואל אבידן, בן 35, תושב שכונת הר נוף בירושלים.
משפחה: נשוי ואב ל-8 ילדים.
רקע התנדבותי: מתנדב למעלה משנה בארגון ׳החובש הר נוף׳ ואף חבר וועד בארגון.
תעסוקה: מוהל מוסמך וסופר סת"ם. לומד בכולל בבית כנסת בתחנת מד"א בירושלים.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"כתושב השכונה כמעט 30 שנה, יש לי היכרות אישית עם רבים מבני השכונה, ואני רואה זכות וחובה לעזור ככל האפשר לתושבי השכונה ואורחיה, בפרט שהשכונה 'מתבגרת' ורבים שהיו פעם צעירים וחזקים, נזקקים כיום לעזרה.

"התורה מצווה אותנו, לסייע לחלשים, למבוגרים, היום זה הם ובעתיד זה אנחנו, כך העולם עובד, וכל אדם צריך להתרגל להיות 'נותן' ולא 'מקבל'".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"עשרות".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"במשך השנה חוויתי סיפורים מרגשים לשני הכיוונים. המרגש והחיובי מבחינתי היה כאשר באחד מלילות החורף הקרים, הוזעקתי על ידי מוקדנית 'החובש הר נוף', לסייע ללידת תאומים בבית, בשעטו"מ. כל ילד חדש שמגיע לעולם זה מרגש, ובייחוד כשאתה עולה לאמבולנס עם יולדת ועוד 2 תינוקות בידיים".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"המשפחה רואה בהתנדבות שלי שליחות משותפת איתם כשכל בני המשפחה שותפים במצווה, וברגע שזו ההבנה וההרגשה, ההתמודדות הרבה יותר קלה.

"ארגון החובש הר נוף עבר בשנה האחרונה טלטלות רבות במהלך הפעילויות במקרים השונים, בין אם בסיוע לגדול הדור מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל תושב השכונה, ובין אם התמוטטות של אנשים והצלת חייהם, ילדים שנפצעו קשה באירועים קשים והניסיון במלחמה להציל את חייהם והסיוע למשפחות בזמנים הקשים. החובש הר נוף פועל למעלה מ-30 שנה לטובת תושבי הר נוף ואורחיה בהתנדבות לכל סיוע אפשרי".

"אשתי היא הצדיקה האמיתית"
תעודת זהות: חיים גרטנר, בן 26, תושב שכונת הר נוף בירושלים.
משפחה: נשוי ואב לשניים.
רקע התנדבותי: מתנדב כ-8 שנים בארגון מד"א - צוות הצלה, וכן נהג אמבולנס ב'רפואה ושמחה'.
תעסוקה: לומד בכולל 'צוות הצלה' בבית כנסת בתחנת מד"א בירושלים.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"מה שעומד לנגד עיני כשאני יוצא להציל חיים, זה רפואת הגוף ורפואת הנפש, שמשתלבים יחד. במקביל למתן טיפול רפואי גופני, אני מקפיד מאוד לתת את היחס האישי, מילה טובה ותמיכה נפשית, שלעיתים חשוב ומועיל יותר מהטיפול הגופני. כשאני שומע מהמטופל שהוטב לו, זה מה שמספק אותי".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"כ-35 מקרים".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"בתקופה האחרונה לקחתי אישה מבוגרת שנפלה ברחוב ושברה את האגן. בדרך לבית החולים היא התלוננה שסובלת נורא מכאבים, השתדלתי מאוד להקל עליה ככל הניתן. לאחר שנפרדנו בבית החולים היא קראה לי 'בן שלי, בוא הנה', פשפשה בתיקה האישי, הוציאה משם סוכריה והעניקה לי אותה. חזרתי הביתה עם סיפוק..."

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"בשונה ממני, שיש לי סיפוק מכל מקרה רפואי בו אני מטפל ומציל חיים, אשתי אין לה את הסיפוק הזה. היא הצדיקה האמיתית, שמוכנה שאעזוב באמצע סעודת שבת, ותומכת בי לכל אורך הדרך".

חלום ילדות שהתגשם
תעודת זהות: אברהם פורגס, בן 36, תושב אשדוד.
משפחה: נשוי ואב ל-3 ילדים.
רקע התנדבותי: 13 שנים של הצלת חיים, במסגרת ארגון איחוד הצלה.
תעסוקה: ברבנות הראשית במועצה הדתית אשדוד.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"אותם טלפונים שאני מקבל מאנשים שהצלתי אותם, בהיותי כחלק מאותו צוות שהצליח לבצע החייאה מוצלחת...

"בחלק מהמקרים בהם טיפלתי, זכיתי לקדש שם שמים. מקרה בולט אירע השנה, חייל קבע בחיל האוויר, בן יחיד לניצולי שואה, ערך קניות לאשתו לאחר שזו ילדה תאומים, בעת שהותו בחנות איבד את הכרתו. הוזעקתי לשם והתחלתי לבצע פעולות החייאה. גם לאחר שהרופא לא נתן תקווה, המשכנו בהחייאה, והוא חזר לחיים תקינים. בהמשך הוזמנתי לטקס לחיילים ומשפחותיהם כאורח הכבוד ואף נאמתי שם".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"כ-50".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני שבוע וחצי, קיבלתי קריאה על ילדה במוסד לחינוך מיוחד עם קשיי נשימה, הגעתי למקום ומצבה התדרדר במהירות והיא נזקקה להחייאה שב"ה הצליחה. לאחר שבוע בטיפול נמרץ, היא הועברה למוסד שיקומי. אין לך סיפוק יותר גדול מזה".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"הילדים גדלו לתוך זה, והתרגלו. אני משתדל כמה שפחות שזה יפריע לחיי המשפחה. ברור להם מתי אני יוצא, אבל אין להם מושג מתי אני חוזר. אני מאמין שאני לא לבד בהתנדבות, הם חלק נכבד בעשיית החסד והצלת החיים.

"אני בן לאיש הצלה הרב בנימין פורגס הי"ו מבית חלקיה, ממייסדי ארגוני ההצלה בארה"ק, ומאז שאני ילד זה היה החלום שלי, מיד כשהגיל איפשר זאת, התחלתי את ההתנדבות".

"כמעט מת מבושה"
תעודת זהות: אלי הוכלרר, בן 25, תושב שכונת הדר גנים פתח תקווה.

משפחה: נשוי ואב ל-2 ילדים.

רקע התנדבותי: הצלת חיים במסגרת 'הצלה פ"ת -מד"א' במשך 4 שנים.

תעסוקה: משמש כחונך בישיבה, ועוזר מנהל אדמיניסטרטיבי ברשת החינוך בקריית הבעש"ט בעיר.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"העובדה שיש פצוע או חולה שזקוק לסיוע, ואני נמצא בקרבת מקום, לא מאפשרת לי להמשיך לשבת, אלא אני יוצא לשם מיידית. להציל חיים שוב ושוב ושוב".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"100".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"השבוע יצאתי למקרה, אדם כבן 50 חולה אונקולוגי שאיבד את הכרתו. התחלתי לבדי בביצוע פעולות החייאה, והבחנתי בתסמינים המעידים כי סיכוייו של החולה להמשיך לחיות - קלושים. צוות ניידת טיפול נמרץ הצטרף אף הוא למאמצים, ולאחר זמן מה נקבע מותו. מדובר באדם שלפני שנה היה בריא לחלוטין, והנה, לנגד עיני ראיתי מחזה קשה מאוד, שאני נמנע מלתאר אותו. אין ספק, כי השנה כשאתפלל 'מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי שלא בקיצו', הדברים יקבלו משמעות אחרת לחלוטין.

"מקרה נוסף שאירע ממש לאחרונה חידד לי את המסר. קיבלתי קריאה על אדם שלא חש בטוב על ספסל סמוך לבית כנסת בעיר. כשהגעתי לשם ראיתי אישה יושבת לצידו, והיא מספרת לי שהיא רופאה, שהבחינה כי משהו אינו כשורה איתו ושאלה אותו, אך הוא אמר שהכל בסדר. תוך כדי השיחה הבחינה כי מצבו הולך ומחמיר והזעיקה את מד"א. פיניתי אותו באמבולנס, ובפתח בית החולים האיש קיבל התקף לב, ומיד שוק חשמלי והמשך טיפול על ידי הרופאים. תקופה קצרה לאחר מכן פגשתי אותו בבית החולים, והוא סיפר כי חש שלא בטוב במהלך הליכה והתבייש לבקש עזרה ורק התיישב על ספסל. אם הרופאה לא הייתה מבחינה בו ומזעיקה אותי, ספק אם היה נותר בחיים, שכן לאחר התקף לב לא נשאר הרבה זמן בו ניתן לבצע פעולות מועילות".

איך המשפחה מקבלת את זה?

"אשתי תומכת מאוד בעשייה הזו, ומעודדת. קורה הרבה שאני עוזב את הבית בזמנים לא נוחים במיוחד, במהלך סעודות שבת ואירועים משפחתיים. היא זו שמדרבנת אותי בכל פעם לצאת ולהציל חיים".

"כבר יצא לי פעמיים לטפל בבני משפחה"
תעודת זהת: דודי בלוך, בן 28, תושב בני ברק.
משפחה: נשוי ואב לשניים.
רקע התנדבותי: מתנדב בארגון איחוד הצלה בני ברק כ-8 שנים.
תעסוקה: עובד לפרנסתו כמנהל מרפאה.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"כשאני רואה אדם שהוא במצוקה, חוזר לאיתנו – מיידית או בהמשך, זה בשבילי הכל".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"30".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני כמה חודשים יצאתי למקרה שאירע בקיוסק ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק, שם נתקלתי באדם מחוסר הכרה לאחר שנחנק. הענקתי לו טיפול רפואי ראשוני, כשבהמשך מצטרף צוות רפואי נוסף. כ-10 דקות לאחר שהתחלתי לטפל בו, הבחור חזר להכרה מלאה, והחל לשוחח איתנו כאחד האדם. שבועיים לאחר מכן, התקשר אלי בן משפחה, והזמין אותי לבית החולה שחזר לחיים. הוא הודה לי על שהצלתי את חייו, ויחד עם משפחתו סיפרו לי כי בעקבות המקרה החליטו מהיום והלאה לשמור שבת. בשבילי זה הרבה יותר מהצלת חיים".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"אשתי תומכת בי מאוד, בכל הקשור לסייע ולעזור לאנשים, ואפילו מדרבנת אותי. בנושא הצלת חיים, כבר יצא לי פעמיים לטפל בבני משפחה, כשכולם היו בהיסטריה – אני טיפלתי".

"הגעתי תוך 20 שניות"
תעודת זהות: ברוך גולן, בן 30, תושב צפת.
משפחה: נשוי ואב לחמישה.
רקע התנדבותי: מתנדב בהצלת חיים בארגון מגן דוד אדום, במשך כ-5 שנים.
תעסוקה: מנהל חברת אחזקה.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"העובדה שיש לי את הידע שאין לכל אחד, בשבילי זו זכות וחובה לצאת ולהציל חיים, בכל מקרה רפואי בסביבה שאני נמצא בה".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"50".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"בליל סדר האחרון יצאתי למקרה בו אדם מבוגר שסיים את ארוחת החג נחנק מאוכל. כ-20 שניות בלבד לאחר שקיבלתי את הדיווח, הגעתי למלונית שם שהה האדון, ובחסדי שמים הצלחתי לחלץ את הגוף הזר מגרונו. אין ספק כי הזמן הקצר שהגעתי אליו, היה גורם משמעותי בזה שהצלחתי בעזרת השם להציל את חייו".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"המשפחה תומכת ומסייעת. לפני ל"ג בעומר בני נחנק מסוכריה, הייתי במקום וחילצתי זאת מיד והוא חזר לנשום כרגיל. הודתי לקדוש ברוך הוא שלמדתי עזרה ראשונה בזמן הנכון, ובכך הצלחתי לסייע לו באותו הרגע".

הזעזוע: "מות הנכד של חבר, תינוק שמלתי"
תעודת זהות: יצחק ז'ק, בן 56, תושב רכסים.
משפחה: נשוי ואב ל-11 ילדים ו-13 נכדים.
רקע התנדבותי: מתנדב בהצלת חיים כ-20 שנה, בשנים האחרונות באמצעות ארגון איחוד הצלה.
תעסוקה: עוסק לפרנסתו במתן כשרות ואף משמש כמוהל.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"כל יהודי יש לו את הציווי לא תעמוד על דם רעיך. ישנם הרבה שלא יודעים להגיש עזרה ראשונה, ואני שיודע, מרגיש שיש לי זכות לעשות זאת".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"30".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"כראש צוות בזק"א הרבה שנים, ראיתי המון אסונות ומקרים קשים, בפרט באסון הכרמל. עצם ההגעה שלי למקרים, מרגיעה את האנשים שמכירים אותי וסומכים עלי. אני לא מודד את ההצלחות והכשלונות, אלא מתייחס לכל מקרה לגופו, גם מבחינה רפואית וגם מבחינה קהילתית.

"לפני תקופה, התקבלה קריאה על תינוק מחוסר הכרה בבית המטפלת, כשהגעתי התחלתי בפעולות החייאה תוך כדי שאני מזעיק כוננים נוספים. לצערינו, ההחייאה לא צלחה והתינוק נפטר. רק לאחר מכן כשהביאו את המסמכים, הבנתי שמדובר בילד שפגשתי שלושה חודשים מוקדם יותר, בעת ברית המילה שעשיתי לו. בשונה ממקרים אחרים, מקרה זה הצליח לזעזע אותי. מדובר בנכד של חבר שלי".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"המשפחה תומכת מאוד. כשאני הולך לנוח בצהרים, אני משאיר את המירס פתוח בחדר הילדים, ואם יש מקרה הם אלה שמעירים אותי. יש גם מקרים במהלך סעודות השבת בהם אני יוצא, ולפעמים כשאני חוזר הצ'ולנט עדיין קצת חם"..

"הבת שלי אמרה לי לאחרונה, שהיא קוראת לי ולפעמים אני לא עונה לה, 'אולי עדיף שאצלצל למוקד 1221 ואז תענה לי מיד', היא אמרה לי בבדיחות.

"מה שאני עושה בחוץ, אני לא מביא הביתה, ובמשפחה כבר התרגלו לא לשאול. לפני כחצי שנה, התקשרה גברת לאשתי, וביקשה למסור לי תודה על הטיפול והיחס שנתתי לבנה בעת שנזקק לטיפול רפואי. אשתי אמרה שאין לה מושג על מה מדובר אך תמסור לי. אותה אחת התפלאה, ושאלה 'גם לך הוא לא מספר?'".

כל המשפחה מתנדבת במד"א
תעודת זהות: משה גלבשטיין, בן 35, תושב כפר חב"ד.
משפחה: אב לילדה.
רקע התנדבותי: מתנדב במסגרת מגן דוד אדום מעל 16 שנים.
תעסוקה: איש מחשבים.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"אם אתה נדבק לחיידק ששמו הצלת חיים, אתה לא יכול לקבל קריאה - ולא לצאת. אתה מגיע לעיתים למקרים שלא מותירים בך זכרונות טובים, אך אם החיידק הזה נדבק, אין מנוס, ואתה יוצא לכל קריאה".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"45".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני כשנתיים, סמוך לשעה 4:00 לפנות בוקר, הוזעקתי יחד עם חברי לצוות 'מד"א - הצלה כפר חב"ד והמושבים', לתאונת דרכים קשה מאוד בכביש המושבים סמוך למושב אחיעזר. הגעתי ראשון למקום, והבחנתי באחד הפצועים, שמצבו אנוש כשהוא מדמם מכלי דם ראשי וסכנה ממשית נשקפת לחייו. חסמתי את העורק המדמם בלחיצה מאסיבית עד להגעת ניידת-טיפול-נמרץ של מד"א 'איילון'. בהמשך, סייעתי בפינוי הפצוע לבית החולים.

"הפצוע, שחייו בחסדי שמים ניצלו, חיפש במשך זמן ממושך את החובשים שהצילו את חייו, והצליח לאתר אותנו והביא הזמנה לחתונה שלו... היה מרגש במיוחד לדעת, שאדם שנאבקנו על חייו פשוטו כמשמעו בשטח, ופסע היה בינו לבין המוות ר"ל, ממשיך בחייו ועומד בפני הרגע המכונן והעמדת דור יהודי נוסף. רגע כזה, ללא ספק הוא זריקת אדרנלין שנותנת המון כוח ומוטיבציה להציל חיים".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"את ההתנדבות ינקתי מהבית, חמישה אחים מתנדבים במד"א ושני גיסים. רוח ההתנדבות קיימת במשפחה כולה, כך שזה מתקבל בהמון הבנה ודירבון. אמא שלי תמיד אומרת, שהיא חלק מההתנדבות שלנו. "אם הרב שלי נעלם, אני יודעת שאחד הבנים לקח את זה", היא אומרת בצחוק ואושר".

עקשנות מצילה חיים
תעודת זהות: ישראל פרנקל, בן 25.
רקע התנדבותי: מתנדב בהצלת חיים כשנתיים, במסגרת ארגון איחוד הצלה.
תעסוקה: עובד במיון טר"ם בכרמיאל ובנהריה, וכן עובד במאפיית אריאל בכרמיאל.

מה מדרבן אותך להיענות לכל קריאה שמתקבלת?

"עצם זה שאני עוזב את העיסוקים שלי והולך להציל חיים של אדם במצוקה רפואית וזקוק לכך, בפרט שמדובר באיזור גדול מאוד ולוקח זמן עד שאמבולנס מגיע".

לכמה קריאות בממוצע אתה יוצא בחודש?

"כ-100 בחודש".

מה הסיפור הכי מרגש/מצמרר/מספק שקרה לך השנה?

"לפני כחצי שנה חזרתי הביתה לאחר העבודה, התיישבתי לאכול ויצאתי למקרה של בן 50 שאיבד את הכרתו בביתו. ביצענו החייאה ממושכת, לאחר כחצי שעה הסתפק הפראמדיק האם להפסיק את פעולות ההחייאה, אך התעקשנו להמשיך ולאחר זמן מה החלו להיראות סימני חיים. הוא פונה לבית החולים כשהוא מחוסר הכרה, מורדם ומונשם עם דופק. כבר למחרת, החולה חזר חזר להכרה מלאה. הגעתי לבקרו, והוא הודה לי מאוד על כך שהגעתי ראשון למקום והצלתי את חייו. הוא עשה סעודת הודייה גדולה שנראתה כחתונה, לשם הזמין את הכוננים שהשתתפו בהצלת חייו. מאז אנחנו בקשר ונפגשים מידי פעם".

איך המשפחה מתמודדת עם זה?

"באמצע סעודות שבת אני יוצא למקרים, והם מדרבנים אותי לצאת, גם במהלך הקידוש. הם ממתינים לי עד שאני חוזר גם אם מדובר בזמן ממושך, הם לא אוכלים בלעדי".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!