גבורתו של תובע הנאצים שנלחם וראה את הנורא מכל

בן פרנץ' שהלך לעולמו לפני שבועיים בגיל 103 אחרון תובעי משפטי נירנברג, עדיין זכר את אסירי מחנות הריכוז, מספר ימים לאחר שחרורם, האסירים לכדו שומר אס-אס ושרפו אותו חי באחד התנורים של הנאצים עצמם. כמעט 80 שנה מאוחר יותר הוא סיפר על הדברים הנוראים שראה.

"לא כל האסירים היו חסרי אונים", הוא אמר לטום לאונרד מה'דיילי מייל'. "הם תפסו את אחד השומרים והם הכו אותו באגרופים. מישהו הביא מהמשרפה את אחד המגשים שבהם השתמשו כדי לדחוף אנשים לתוך הכבשן. הם קשרו אותו אליו והכניסו אותו לתנור, מספיק כדי לחמם אותו. ואז הם שלפו אותו שוב, הכו אותו שוב, הכניסו אותו שוב, שרפו אותו שוב - בערך פעמיים או שלוש עד שהוא היה מבושל היטב".

פרנץ הוסיף: "זו הייתה, כמובן, חוויה איומה לצפות בזה. אבל לא העזתי לנסות לעצור את זה כי היו באים אלי". למרות שהוא נפטר בשלווה בשנתו בבית אבות בדלריי ביץ', פלורידה, הוא נשאר פעיל בצורה יוצאת דופן עד מותו. אחרי שהגיע ל-100, הוא התפאר שהוא עדיין יכול לעשות 100 שכיבות סמיכה כל בוקר.

"העולם איבד מנהיג בחיפוש אחר צדק עבור קורבנות רצח עם ופשעים נלווים", נמסר ממוזיאון השואה האמריקאי. פרנץ' זכה במדליית הזהב של הקונגרס האמריקני בינואר האחרון, אך לא היה מסוגל להשתתף בטקס עקב ירידה בבריאות - אם כי גם בשנותיו האחרונות הוא עדיין נלחם למען הצדק בכך שהבטיח שפושעי מלחמה יועמדו לדין בבית המשפט.

בהמשך לגורלו הנורא של שומר האס אס, פרנץ לא זכר באיזה מחנה מדובר, שכן ביקר ברבים כחוקר שואה עבור צבא ארה"ב, אך לימד אותו שיעור "חשוב מאוד", הוא אמר ב-2021 באחד הראיונות האחרונים שלו. "למדתי שנקמה היא לא דרך ליישב אף אחת מהמחלוקות שלנו. כי אם תשחרר את הנקמה, כולם הולכים להרוג את כולם".

זה היה אותו מסר - 'נקמה היא לא המטרה שלנו' - שהוא מסר בהצהרת הפתיחה הבלתי נשכחת שלו במשפטי נירנברג ב-1947. שם, כסמל בן 27 של צבא ארה"ב, מחמת שהיה כל כך נמוך, הוא היה צריך לעמוד על ערימת ספרים כדי להגיע אל הדוכן, פרנץ היה התובע הראשי של מפקדי האיינזצגרופן הידועים לשמצה.

אלו היו חוליות המוות של ה-SS שאספו ורצחו לפחות שני מיליון גברים, נשים וילדים, כולל יהודים, צוענים ו'לא רצויים' אחרים בזמן שהנאצים התקדמו באירופה. רבים מהקורבנות נורו כך לתוך קברי אחים או הובאו בטנדרים כשהם מתים מגז.

הדבר תואר על ידי בית הדין הצבאי כ"משפט הרצח הגדול בהיסטוריה". 22 הנאשמים לא הואשמו בישיבה במשרד במרחק מאות ואלפי קילומטרים מהטבח. "האנשים האלה היו בשטח, פיקחו באופן פעיל, שלטו, הכוונו ונטלו חלק פעיל בקציר הדמים" אמר.

כיהודי שמשפחתו נמלטה מהאנטישמיות בטרנסילבניה כשפרנץ היה רק ​​בן כמה חודשים, הוא וקרוביו היו נרצחים בעצמם על ידי הגברים שהוא העמיד לדין.

הוא זכה במלגה לבית הספר למשפטים בהרווארד וניגש לבחינות המשפטיות שלו. כאשר ארה"ב הצטרפה למלחמת העולם השנייה, פרנץ היה נואש להילחם אבל היה נמוך מכדי להיות טייס, מכיוון שרגליו לא הגיעו אל הדוושות.

גם זרועות אחרות של הצבא דחו אותו אך בסופו של דבר הוא הורשה להצטרף ליחידת ארטילריה נגד מטוסים. הוא לקח חלק בפעולה בנורמנדי ובקרב נוסף.

כאשר בעלות הברית גילו את ההיקף האמיתי של זוועות הנאצים, פרנץ הועבר ליחידה לחקירת פשעי מלחמה.

הוא עזר לשחרר את מחנות הריכוז בוכנוולד, מאוטהאוזן ופלוסנבורג. פרנץ', היה חמוש ונסע בג'יפ, הגיע לכמה מחנות עוד לפני הצוותים הרפואיים, והגיע לכניסה הקדמית של מחנה אחד כששומרי ה-SS נמלטו מאחור, כשתנורי הקרמטוריום עדיין בוערים.

"הזיכרונות הכי חיים שלי הם ערימות הגופות על הקרקע שאולי היו מתות או חיות, ערימות הגופות שנערמו כמו עצי הסקה מול המשרפות". הוא אמר כי הוא זכר את "המשרפות עובדות במלוא הכוח, צחנת הגופות הבוערות, אני גם לא יכול לדבר על זה הרבה כי זה חוזר לראש שלי".

עשרות שנים מאוחר יותר, סיפורים אנושיים קטנים מאותה תקופה נוראה עדיין יכלו להשפיע עליו. כך גם הוא סיפר על ילד שאביו מת מרעב בדיוק כשפרנץ נכנס למחנה. הילד סיפר לו כיצד אביו הבריח לו באופן שגרתי חתיכת מנת לחם עלובה שלו, והחביא אותה מתחת לזרועו בלילה כדי שהאסירים האחרים לא יראו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!