וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת • צלמי תשע"ד בוחרים את תמונת השנה

בחברה המודרנית הפכו אמצעי תקשורת ההמונים לאתר הזיכרון הדומיננטי, עד שניתן לראות במדיה את אחד ה'מחסנים' הגדולים והמשמעותיים ביותר של התרבות ושל הזיכרון הקולקטיבי שלנו. התקשורת מספרת לנו סיפורים על עצמנו ועל עברנו, היא מכתירה את גיבורינו ומגדירה את אויבינו.

אם יש מילה אחת שאפשר לקפל את השנה האחרונה לתוכה, היא אחדות. השנה שחלפה הייתה רוויה באירועים רבים, גדולים כקטנים, מגזריים וחוץ מגזריים - מכולם נזכור את האחדות שדבקה בהמוני בית ישראל.

אירועי המפתח של השנה האחרונה היו פטירתו של הגר"ע יוסף זצ"ל, הפגנת המיליון, חטיפת שלושת הנערים ומבצע צוק איתן. בכולם בלטה אחדות בתפילה. כשביקשנו מהצלמים לשלוח את תמונת השנה שלהם, התקבלו בעיקר תמונות מהפגנת המיליון או לווית מרן, ההרגשה היא כאילו שום שמחה לא התרחשה כאן במהלך השנה הזו, שתיחרט בקרב הציבור החרדי כשנת גזירות ומחאה. הזיכרון הקולקטיבי של הציבור החרדי בשנה האחרונה היה מובהק, לא היה צריך לחשוב פעמיים מה הם האירועים המכוננים של השנה.

בתקווה לשנה של צילומים (ואירועים) משמחים יותר.

אלי סגל, מיליון בפריים אחד
בעיניי זאת תמונת השנה מסיבה אחת: זו התמונה היחידה שהצליחה לייצג את האירוע בצורה הטובה ביותר. היא הפכה לסמל של הפגנת המיליון, והיא הצליחה להכניס את כל העצרת לתמונה אחת.

קובי הר צבי, שגרה [?] במאה שערים
זו הייתה עוד הפגנה בכיכר השבת. מי סופר כמה, ומי זוכר על מה. השוטרים והפרשים רצו ודהרו ימינה ושאלה, מעלה ומטה. כמו בכל הפגנה, גם בהפגנה הזו אנשים שאינם קשורים לאירוע המשיכו בשגרת יומם, וביניהם גם הקשיש הזה, על הקולנועית. כשברקע לו ניצבו ארבעה סוסים, נוצר פרדוקס של ממש: בין חרדים וחילונים, בין משטרה לאזרחים, ובין סוסים לקולנועית. הניגוד יצר פריים נדיר בעיניי, והצלחתי ללכוד את הרגע הקסום הזה.

עזרא לנדאו, האבסורד של השסע בעם
שנת תשע"ד היתה עבור כולנו שנה מורטת עצבים מלווה בהפגנות מגזריות על רקע מחלוקות אידיאולוגיות קשות.

במהלך צילום הפגנה אלימה ביום 9/12/2013 ברחוב מאה שערים, מצאתי את עצמי עומד במקום בלתי אפשרי בין מפגינים המגדפים ומשליכים עליי מכל הבא ליד, לבין כוחות המשטרה שאינם מהססים להראות את נחת זרועם ואלותיהם.

נתקלתי לפתע בשתי דמויות בשני הצדדים של קיר עצום. מבט פליאה על פני שני היהודים היקרים האלה לימד אותי בוודאות שכל אחד איננו מודע לקיומו של השני ורק מהמקום בו עמדתי, עם קצת דיסטנס יכלו להבחין באירוניה, האבסורד והכאב הגדול שבסיטואציה הזו.

האחד לא מודע לקיומו של השני, חברה שסועה ואטומה חסרת סובלנות והכרה לזולת. אין שיח ואין רצון לשיח, כל אחד בדעותיו, לא רואה את השונה ממטר וקיר עצום מפריד בינינו.

דוד זר, יקרה היא מפנינים
אני זוכה כמעט כל יום לצלם בביתו של שר התורה הרב חיים קנייבסקי. כל פעם מחדש אני נפעם לראות את גדולת הרב.

כל רגע פנוי שלו עוסק הרב בכתיבת חידושים ובלימוד ולא שם לב לכל המתרחש סביבו.

בחורף האחרון בשעת ערב מאוחרת מאוד הוזמנתי לבית שר התורה, לצילום של שר חשוב שבא להתייעץ ולקבל את ברכת הרב. נכנסו לחדרו של הרב, וכמו תמיד הרב עסק בלימוד וכתיבת חידושי תורה.

הרב לא שם לב לכניסת השר ועוזריו שמלאו את חלל החדר, מרוב עומק שקיעתו בכתיבה, כך המתנו דקות רבות. באותו רגע שלפתי את המצלמה וצילמתי את גודל אהבת הלימוד של שר התורה, את עומק הניתוק מהעולם והסביבה, בשבילי אישית זה ספר מוסר חי.

נפתלי לרר, הגראי"ל ביקש והעם נענה
לאחר התלבטויות רבות לבחור תמונה אחת מבין מגוון אירועים שצילמתי במהלך השנה, כגון: שמחות, לוויות וכינוסים רבים, בחרתי דווקא בתמונה זו, מאחר והיא מבטאת את אחדות הציבור החרדי שהגיע לעצרת התפילה והמחאה ההמונית נגד גזירת הגיוס, בהתראה קצרה לפי בקשתו של מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן.

אהרן והב, רגע של כאב חדור אמונה
אני מצלם כבר תקופה ארוכה ונעשו כבר הרבה קליקים במצלמה שלי. התלבטתי בין המון תמונות,
אבל היו שתיים שלא ידעתי באיזה מהן לבחור: התמונה הראשונה, בהחלט אחת התמונות שפתחה כותרות לכל הפגנות של החרדים - התמונה המפורסמת של משיכת זנבות, בה נראים אב ובנו מושכים זנב של סוס. התמונה השנייה היא של הרב הראשי לצה"ל עם אחיו של החטוף בתפילה בכותל.

חשבתי מה יעניין את הקהל והייתי בטוח שמשיכת הזנבות יותר 'חזקה'. בכל זאת בחרתי בתמונה השנייה והכואבת. כולנו עברנו שנה לא קלה, אבל בהחלט האירוע הכי קשה לכולנו היה חטיפתם של 3 הילדים. המכה הכואבת שפתחה לכולנו את הלב.

בחרתי בתמונה הזו כדי לא לתת ל-3 הילדים להישכח, ושתמיד יישאר בליבנו זיכרונם. אפשר להגיד שזו תמונה עוצמתית ותמונה באמת מרגשת, שצולמה בשעת תפילה לשלום החטופים בכותל עם הרבנים הראשיים.

מאחל לכולנו שנה טובה ושנה של תמונות משמחות.

אלישמע סנדמן, מתפללים בדרך להר הבית
יום ירושלים תשע"ד, אני מוצא את עצמי עולה להר הבית בפעם הראשונה בחיי, לאחר כל ההכנות הנצרכות כמובן. בדרכי להר, דרך גשר המוגרבים, אני 'זורק מבט' לכיוון רחבת הכותל ומול עיני אני רואה את התמונה הבאה: רחבה מלאה במתפללים. מצלם וממשיך בדרכי להר הבית.

אני חושב שתמונה זאת מסכמת את השנה האחרונה - שנה של תפילה. אירועים רבים עברו עלינו בשנה האחרונה והאחדות הגדולה סביב אותם אירועים הורגשה מאד בנושא התפילה.

הלוואי שנזכה בשנה הקרובה לראות את כל אותם המתפללים בהר בית ה' בעצמו ולא ליד שרידיו.

יוסי רוזנבוים, תמונה של אהבה
כשנתבקשתי לבחור את תמונת השנה שלי, היה לי נורא קשה. צילמתי השנה אין ספור אירועים, באין ספור זירות. התלבטתי האם לקחת תמונה מתוך הפגנת המליון - ולהראות עוצמה ואחדות. או אולי מתוך הלוויה ההמונית של הרבנית צ'ולק - ולשדר רגש וחסד של אשה מיוחדת.

בסוף, אחרי התלבטויות ארוכות החלטתי לבחור בתמונה הזאת ולהקרין אהבה טהורה.

לפני שבועיים פנה אלי חבר ושאל אם אני מצלם חתונות, אמרתי לו שלא... "אני מצלם הכל, חוץ מחתונות... בריתות, בר-מצוות ואירוסין ...עד לחתונה.

"סבא שלי מתחתן הוא אמר לי...." -"סבא?! שלך?! אוקייי... מעניין" -"כן, לא צריך ציוד יותר מדי... רק מישהו נחמד שיודע לצלם, ושיצא תמונות יפות ומרגשות".

בבוא היום, הגעתי למקום שנאמר לי, ולפתע פגשתי את "הזוג הטרי". כמו כל חתן וכלה, יצאנו החוצה, עשינו תמונות, לא פסחנו על שום שלב שבצילום האירוע המרגש. משם המשכנו לחופה, הרב שלום כהן, נשיא מועצת חכמי התורה סידר את הקידושין. החתן לכלה שם טבעת, הקריאו את הכתובה, שבירת כוס והמון קולולולולולולולולולולו.

ואז חשבתי על הרגע הטהור הזה - לאהבה אין גיל.
רציתי שתמונת השנה שלי תראה - רגש, שמחה... והמון אהבה טהורה.

עזריאל משה, הפגנה בכוח הפה
המוני בית ישראל התכנסו לתפילה ופרקי תהילים נגד גזירת הגיוס על בחורי ישראל הלומדים תורה בישיבות. קראו לזה הפגנת המיליון. זו הייתה הפגנה בכוח הפה ללא שום כוח הזרוע כמו שרגילים בהפגנות.

יעקב לדרמן, תפילת החקלאי
ויש ענין שמתהפך הכל לטובה...

התמונה שצילמתי בשלהי טבת מאפיינת את השנה האחרונה. השנה למי שזוכר... הסתמנה כ"שחונה" ביותר. בבתי הכנסת כבר התפללו את תפילת ״ועננו״ וכולם ציפו לגשמים שלא הגיעו.

ר׳ יהודה דויטש, חקלאי ממושב יסודות, עומד בשדה היבש שלו מתפלל ומצפה לגשמים. אחרי יומיים התהפך הכל לטובה והתחילה סופה מטורפת של גשמים עזים ושלגים, הנחלים והאקוויפרים התמלאו, וכולם שכחו מבעיות המים...

גם המלחמה בעזה ותעשיית המנהרות של החמאס שנראו בתחילה כאסון של השנה, אבל לאחר שהתבררו הפרטים של מטרת המנהרות, והתוכנית לכיבוש ״ישובי הגדר״ בראש השנה, מתגלה גודל הנס וְיֵשׁ עִנְיָן שֶׁמִּתְהַפֵּךְ הַכּל לְטוֹבָה וְאִם אֵין אַתָּה יָכוֹל לְהָבִין זאת וּלְהִסְתַּכֵּל עַל זֶה עַל כָּל פָּנִים תַּאֲמִין בָּזֶה חָזָק וַחֲזַק.

יונתן זינדל / פלאש 90, סגרתי מעגל בהלווית הגר"ע
התמונה צולמה במהלך ההספדים בהלוויה של הגר"ע יוסף זצ"ל. החסידים אוחזים באלונקה ומוציאים את הרב מישיבת פורת יוסף בדרך אל ההמון שבחוץ, בדרך למסע שממנו כבר אין חזרה, חילונים, דתיים לאומיים וחרדים, כולם היו שם לחלוק כבוד אחרון. בתור צלם חילוני שמצלם לסוכנות הצילום פלאש 90 יצא לי לצלם את הרב עשרות פעמים, ומבחינתי ההלוויה הייתה סגירת מעגל מבחינתי, אקורד הסיום של מנהיג שלא היה ולא יהיה לו תחליף.

שוקי לרר, תיעוד בתוך הכאב
היה זה באותו יום מר ונמהר. רבי ומורי, רבן של כל בני הגולה הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל הלך לעולמו. דבר פטירתו היכה אותי בהלם, כמו את כל עם ישראל. לי, כצלם עיתונות וותיק, היה קשה במיוחד. נאלצתי, תוך כדי הכאב על חסרונו, גם לתעד את ההלוויה, ולספר את הסיפור. התנאים בשטח, התאורה, הצפיפות וכדומה - לא היטיבו עמי, אך הצלחתי בפריים אחד, להביא כמות קהל מכובדת, שיותר משהיא מראה על אלו שמופיעים בה, היא מלמדת על מאות האלפים שלא הצליחו להיכנס בתוכה. מי ייתן לנו תמורתו.

משה גולדשטיין, בהתאסף ראשי עם
כצלם אדמו"רים אני נתקל הרבה פעמים בדברים שמרגשים אותי, לא רק מהפן של צילום התמונות, אלא הזכות של להיות נוכח במקומות מסויימים ולתעד אירועים גדולים.

בתמונה זו לדעתי יש היסטוריה, לראות את גדולי ישראל יושבים סביב שולחן אחד בבית פוסק הדור הרב וואזנר, בער"ח סיון השנה, ומתפללים את תפילת השל"ה.

התמונות מופיעות לפי סדר הגעתן למערכת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!