"ש"ס, אם תמשיכו ככה - יהיה לכם עסק עם דאעש"
מאחורי העצרות בצרורות מתנהל קרב אדירים בין בני משפחת יוסף על מורשת מרן ומיהם בני המשפחה שחברו למשה כחלון?
צלם:משה גולדשטיין
"רק שהפגישה תיקבע לפני השעה ארבע", ביקשו השבוע בלשכת דרעי מלשכת נתניהו. ראש הממשלה התקשר כדי להזמין את גפני וליצמן מיהדות התורה ולאחר מכן את דרעי לעוד פגישת עדכון - מינוח מכובס לחרטטת בלתי נגמרת שלא יוצא ממנה כלום (לנו. לביבי זה מהווה אחלה סידור. פגוש את החרדים וזכה לגיבוי).
דרעי נפגש עם מי שנפגש, הוציא מה שהוציא (על ביבי), יצא עם מה שיצא (בעיקר בסוגיית חוק הגיור) ומיהר להדביק את לו"ז הנוסע המתמיד שמחכה לו כל יום החל מהשעה 'ארבע אחר הצהריים' והלאה. אם להיתקע בפקקים, לפחות שיהיו כמה שירים ישנים וטובים בדרך לעצרות אליהן נסע לאחר הפגישה עם ראש-הממשלה: טירת הכרמל (מפוצץ), רכסים (מלא), חיפה (פקוק, סעו בכרמלית) ואור עקיבא (נותרו כמה חניות אחרונות).
דרעי מצוי חזק באלמנט של שנות השמונים-תשעים, אז העצרות היוו פתרון לכל הצרות. הוא נע מעצרת לעצרת, כמו בימים ההם, רק שבניגוד לעצרות בשנות השמונים והתשעים, הרי שדרעי מודל 2014 לא ממריא (במסוק), אלא תקוע בפקקים. משרך את דרכו בכבישי ישראל.
"עצרת + הרב יצחק", זהו שם הקוד ביומן ולצידו מצוינת הכתובת. כמו בשנות השמונים אין עצרת בלי גלימה לתפארת. מי היה מאמין שהגאון רבי יצחק יוסף, שנבחר לכהונת הראשל"צ בגלל תכונות חיוביות רבות – שכריזמה לא הייתה ביניהם, יהפוך לקמע ההמונים של ש"ס. הציבור שמתגעגע למרן, רואה לנגד עיניו את תווי הפנים, הגלימה והמצנפת של הבן ונזכר בדמות דיוקנו של האב.
איך בוחנים הצלחה בגיוס ההמונים לעצרות? כפי שבוחנים את הצלחת גיוס החרדים לצה"ל, הישג עליו הכריז השבוע השר יעקב פרי. ככה זה כאשר כל אחד מציג את הנתונים מזווית הראייה שלו. לכולם ברור כי הסיפור אינו הנעתם של כמה מאות לעצרות בנשר ובקדימה, או כמה עשרות לעצרות ב..."לא משנה איפה, למה לכם להיתפס לקטנות, תסקרו את העצרות הגדולות". עצרות אחרונות, משכחות צרות ראשונות.
בשביל למלא אולמות, מה שצריך זה בעיקר ארגון נאות. גם הכישלון היחסי שדרעי דיבר עליו בקולו אחרי הכנס בבנייני האומה, היה יכול להימנע בעבודת ארגון נכונה. רק שדרעי שב מחו"ל יום לפני הכינוס ונתן את אמונו בצוות שכבר האכיל אותו בעבר מרורים במסירת נתונים שגויים שלוש פעמים.
הפעם הראשונה הייתה בקמפיין הבחירות לכנסת כשהיועצים מכרו סיפורי בובע-מייסעס על שרי אלפים. הפעם השנייה הייתה בבחירות באלעד עם דיווחי הסרק עד לזמן פציעות על תוצאה של שישים-ארבעים. העצרת בבנייני האומה, הייתה הפעם השלישית שבה כשלו המדווחים המפוקפקים. אפשר לומר שבכך הם קנו חזקה - חזקת בורות שיחין ומערות אליהם גררו פעם אחר פעם את יו"ר התנועה.
את יום הדין בסקרי סופהשבוע קובעת האווירה הציבורית, ובציבור הרחב ש"ס זקוקה ל'חיזוק' – כפי שנהוג לומר בעולם הישיבות בתקופת חודש הרחמים והסליחות. זה בא לידי ביטוי בסדרתיות מדאיגה, בכל הסקרים שמתפרסמים בתקופה האחרונה. בנט ממריא, גם יהדות התורה, בעוד ש"ס מתקבעת סביב השבעה מנדטים, יושבת שבעה. העצרות שבאות בצרורות תוכננו גם בשביל לשנות את המגמה.
כשדרעי מתחבר לזיעת ההמונים, לחיבוקים ולנשיקות, הוא חש כמי שחוזר בגלגל הזמן. אבל בניגוד לימים ההם, בשנות השמונים והתשעים, הרי שבזמן הזה שם המשחק הוא לא הנוכחות הפיזית באתר, אלא הפרסום הווירטואלי שנלווה לעצרת בכל אתר ואתר. לכו תשאלו את עורכי ומנהלי האתרים שנאלצים להסתובב בימים הללו עם ארסנל של סוללות מתחלפות ומטענים מהירים כדי לעמוד בעומס הלחצים והשיחות.
שכונה בתנועה
קבלו פתרון לחידת חמיצר בהמשכים שפורסמה כאן, במסגרת הטור, בשבועות האחרונים. נכללים בה שרגא, בית מורשת מרן בהר נוף, קובי כחלון מעיריית ירושלים ועוד רצף של רמזים שנשתלו כאן בכמה מהטורים. לבקשת הקוראים חובבי התשבצים, הנה הפתרון המלא, סיפור בהמשכים, או אולי, מקבץ סיפורי מגרשים.
מזה מספר שבועות שמתנהל לו קרב איתנים סביב השליטה על מגרשים רחבי ידיים ויקרי ערך (לא רק סנטימנטלי) בשכונת הר נוף. מתחם אחד, אותו הספקתם להכיר, עתיד להכיל את המכללה החרדית בירושלים, בראשה עומדת בתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל הרבנית עדינה בר שלום, מדליקת המשואה וכלת פרס ישראל. כפיים.
העלילה בנוגע למגרש הזה פתלתלה למדי. על אף האחווה המשפחתית הידועה, מתנגד רב השכונה הגר"ד יוסף להקמת המכללה במתחם מטעמים אידיאולוגיים. גם ביהדות התורה נזעקו והצביעו על כך שלמכרז יכול לגשת ולזכות, כל גוף אוניברסיטאי. בימים בהם הסובלנות מצטמצמת לממדי ש"ס בסקרים ואולפנה בפאתי שכונה חרדית הופכת לצלם בהיכל, רק נותר לתאר איך תיראה מכללה שלמה בלב השכונה החרדית הירושלמית.
סיעת ש"ס בעירייה הביעה בהתאם לכך את התנגדותה, אם כי בשפה רפה. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שכבר למד להבחין בניואנסים ולהבין כאשר סיעת ש"ס אומרת לא - למה היא מתכוונת, פנה ישירות לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מעל גבה של הוועדה המקומית.
בש"ס אומנם מתעקשים שברקת עשה זאת למרות הבטחה מוקדמת לצביקה כהן לעכב את ההצבעה אבל ביהדות התורה יודעים לספר שבש"ס סירבו בעקביות לגשת ביחד עמם לראש העיר ולהציג בפניו חזית סירוב אחידה.
אם היה מדובר בימים כתיקונם, צביקה כהן היה חייב להשמיע כמה מילות ביקורת פומביות על ראש העירייה ברקת, ולו כדי לבטל את הלשונות הרעות. אבל הימים הם ימים כקלקולם. כל מילת גינוי של צביקה תתפרש על-ידי הרוטוויילרים מדגל התורה – כסוג של פודליות, ככניעה לבליץ' התקשורתי, ולכן, צביקה יצא ידי חובה באמירה כוללנית נגד הפרת ההבטחה. לא הראשונה וגם לא האחרונה.
פתרון לסכסוך האקדמי הזה, אין בינתיים, וספק אם יימצא במועדי ב' וג' שצביקה כהן נותן לניר ברקת. אבל אם חשבתם שבזאת תמו סיפורי המגרשים בשכונה, חכו-חכו עד שתקראו את הסיפור הבא.
גם כאן מדובר במגרש, גם המגרש הזה מצוי בשכונת הר נוף, וכמו בסיפור הקודם, אף כאן, ניטשת מלחמה בין בני המשפחה המלכותית. מלחמה שהיא לשם שמיים ולכן סופה להתקיים.
המגרש המדובר, היה מיועד מלכתחילה להקצאה עבור קהילתו של הרב חיים אמסלם, פליט הריאליטי הזכור לכולנו מהבחירות האחרונות. ככל שאמסלם הלך והתרחק מש"ס, התרחק ממנו גם המגרש. סוג של מקריות, או גזירת שמים – מה שתבחרו. הסיכויים שהרב אמסלם יישב בטח במגרש המדובר, שווי ערך לסיכויו לזכות בכהונת הרב הראשי לירושלים אליה הוא לוטש עיניים.
ומה יותר נאה ויאה מכך שבמקומה של קהילת הרב אמסלם מיודענו, יקום ויתנוסס במתחם בית מורשת מרן? למטרה הזאת בדיוק כוונו הגאון הרב משה יוסף ורעייתו הרבנית יהודית. הם ניגשו לעירייה - תכף תשמעו למי - והחלו לקדם את היוזמה. "יצאנו לדרך לאחר שקיבלנו ברכת הדרך גם מהראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שאפילו ביקש שנבנה עבורו חדר סמוך לספרייה שבו יוכל לשבת וללמוד", מספרת הרבנית יהודית יוסף בשיחות סגורות-פתוחות.
הר נוף כגיגית
התוכנית לכיבוש המתחם בהר-נוף גרנדיוזית למדי, אך נחוצה באותה מידה לשימור המורשת ובעיקר האווירה. המתכננים מבקשים להקים מבנה תלת מפלסי, עם ספרייה רחבת ידיים אליה יועברו כל כתבי מרן; כולל אברכים שבראשו יעמוד מן הסתם תלמיד חכם מקרב המשפחה, סיני ועוקר הרים (השם והכתובת שמורים במינהלת השכונה); מרכז מבקרים שבו יונחו אחר כבוד וביטוח, הכיסא, השולחן והגלימה. ובקיצור, מרכז מורשת לכל דבר ועניין שיאפשר לגדיי הצאן וגם לתיישים, לעלות לרגל ולהתבשם מניחוחותיו של מרן כמו בימים הטובים.
המתכננים עשו את צעדיהם, כאמור, לכיכר ספרא כדי להתחיל ולהניע את הליכי ההקצאה. שלא במפתיע הם העדיפו לפנות ללשכתו של ראש העירייה ניר ברקת, שהביע הסכמה עקרונית לקדם את ההליך מבלי שיבין כי הוא נקלע היישר לזירת נ"ט – בלי מערכת 'מעיל רוח' להגנה.
החדר השני אליו פנו בני המשפחה, היה חדרו של קובי כחלון, האח של – והצעד הזה בהחלט אמור להביא להרמת גבה מעוצבת ומרוטה. וכי מה לבני המשפחה הנמנים על הגרעין הקשה של התנועה הקדושה, עם אחיו של מי שרשימת המדף שלו מסתמנת בכל הסקרים כקוראת התיגר הגדולה על ש"ס?
אבל למה להיתפס לקטנות-גדולות? "לא פנינו לצביקה כהן", אמר מי שאמר בתשובה רשמית, "כי הוא עסוק על מעל לראש בענייני החינוך כפי שכולנו רואים. קובי כחלון לעומת זאת, ממונה מתוקף תפקידו על ענייני התכנון והבנייה". את הנימוק הלא רשמי מיותר לציין מפאת כבוד המשפחה וזהות הנפשות הפועלות, אבל השתלשלות הסיפור מכאן והלאה מדברת בעד עצמה.
קרבות עצרות הזיכרון למורשת רבין בהם חזינו השבוע, מתגמדים אל מול המלחמה על מורשת מרן – להבדיל אלף אלפי הבדלות, בין שר התורה לראש הממשלה. ואכן, ההבדלים ניכרים גם בעוצמת המתחים וממש אין מה להשוות.
בכירי עיריית ירושלים נחשפו לכל זה והתבוננו בנעשה בעיניים קרועות לרווחה. לא חלפה שעה קלה מרגע הפגישה ובלשכת ניר ברקת נתקבלה התראת צונאמי בעצימות גבוהה לבל יהין ראש העירייה להכניס ראשו בין הרים ולהקצות שטח למורשת מרן שלא על דעתו הגר"ד יוסף. הגאון רבי דוד יוסף, כך הוסבר לסובלים מקשיי הקליטה, מכהן כידוע כרב השכונה, ומשכך, בסמכותו לכפות על תושביה הר נוף כגיגית.
הפשרה שהועלתה בימים האחרונים על-ידי צד שלישי מדברת על בניית בית המורשת בכפיפות מוחלטת להוראות המרא דשכונתא, כאשר קומה אחת בלבד תימסר לרב משה ולרבנית יהודית, שם תמוקם הספרייה, הכיסא, השולחן, החתן וכל שאר חפצי הזיכרונות. נכון לעת כתיבת השורות ההצעה נדחתה על הסף מחוסר סמכות עניינית ומקומית של המציע.
הסכסוך הזה, שנלחש מפה לאוזן והוזכר גם כאן רק ברמזים מפאת כבוד המשפחה ויוקרת הרבנים המעורבים, הפך בשבוע האחרון לנחלת הכלל, כאשר במהלך שמחה משפחתית, חילוקי הדעות בין הצדדים צפו ועלו לעיני כל הנוכחים (ניסוח עדין, שמתחשב הן במעורבים והן בימים הנוראים המתקרבים).
משפט המחץ בוויכוח, הפר את שמחת החוגגים הנדהמים וכמעט שגרם לראשיהם להינתק מצוואריהם. "אנחנו לא נוותר. אם תמשיכו להתנהג בש"ס כפי שאתם מתנהגים, תגלו שיש לכם עסק עם דאעש", אמר/ה מי שאמר/ה וחזר/ה אל מאחורי המחיצה.דרושה הפרדה
כל הסיפור הרכילותי הזה, לא בא אלא כדי ללמד על המשבר בו נמצאת התנועה כולה. זה לא מתחיל וגם לא נגמר ביו"ר הנוכחי דרעי וביו"ר לשעבר ישי שממשיך לחפור את מנהרותיו. גם לא בבנט הנוסק אל על, בכחלון שממשיך לשבת על המדף ובנוכחות המייבשת באופוזיציה הצחיחה. זה אפילו לא תלוי אך ורק בשאלת ההבנות שייסגרו או לא, עם הגר"ש עמאר, למרות שבצמרת התנועה יש מי שמאמין ששלום עם הראשל"צ לשעבר יחזיר את עטרת המנדטים ליושנה.
אפרופו הראשל"צ לשעבר, גם בגזרה הזאת, המגעים מתנהלים לאיטם, אחרי שנראה היה כי עבודת הריכוך של המתווך הרב שרגא מצליחה להביא להקטנת ההתנגדות להכתרת הגר"ש עמאר כרב ראשי בירושלים. הרב עמאר עצמו, מכחיש כל קשר לעניין. הוא, כמובן, לא עוסק בזה כפי שלא עסק מעולם בהארכת כהונת הרב הראשי לישראל, וכפי שפרס לא עסק בנשיאות – עד לרגע בו נבחר, ממש באקראי.
אלא שגם פרשת הגרש"מ עמאר, אינה לב העניין. מה שמפריע לש"ס להתרומם זהו המכלול. אווירת חוסר האחדות, והיעדר הלכידות. הדי.אן.איי. הספרדי שונה בתכלית מזה האשכנזי. אצל יוצאי פולין וליטא המנדטים הולכים ומתרבים ככל שחילוקי הדעות גדלים, כי הרי אין כמו מריבה טובה כדי לשנע את כולם לקלפי, לצאת למלחמת מצווה.
אצל העמך שמצביע ש"ס, ואפילו אצל רבים מבני התורה שתומכים בתנועה, זה עובד אחרת לגמרי. מחלוקת ופילוג – מקטינים ולא מגדילים את התמיכה, משביתים ולא מעצימים את ההתלהבות. "אצלנו, הציבור שונא מחלוקת גם כשהיא מוצדקת", אמר דרעי בעצרת בנשר.
הרינגטונים הצורמים שמגיעים מכיוון צמרת התנועה, לא נותנים לש"סניק המצוי את החשק להתחבר מחדש למקור הטעינה.
שנה אחרי פטירת מרן, וגם בתחום הזה, עדיין לא נמצא המנהיג שימלא את החלל. לא נמצא, לא יימצא, שכן מה שהיה כבר לא יהיה.
ובכל זאת, נזקים צריך למזער, ובסיטואציה שנוצרה, כאשר אלי ישי עושה לדרעי את מה שדני דנון עושה לביבי, ייתכן ומה שצריך זה לחתוך הפסדים. לנתק מגע ולצאת לדרך חדשה, עם סיעה מגובשת ומלוכדת שמתייצבת מאחורי מי שעומד בראשה.
בהיעדר קצה אופק של הסכמה, דרושה התנתקות. דרעי ייקח את הח"כים שסרים למרותו, ישי יעשה את ספירת המלאי שלו ויופתע לגלות שהוא מתקשה לגייס שלישי לזימון. אז נכון שגם אז הסביבה תריח כמו אחרי ריסוס במטהר אוויר בניחוח בשמים מפורסמים, אך דומה שאווירה שכזאת עדיפה עשרת מונים על הצחנה הנוכחית. כשהדימום הפנימי מסכן חיים, גם מכות יבשות כחלופה, נראות כמו תוכנית הצלה.
יומן מסע. לו"ז העצרות של דרעי
הטור מתפרסם ברשת קו עיתונות.
דרעי נפגש עם מי שנפגש, הוציא מה שהוציא (על ביבי), יצא עם מה שיצא (בעיקר בסוגיית חוק הגיור) ומיהר להדביק את לו"ז הנוסע המתמיד שמחכה לו כל יום החל מהשעה 'ארבע אחר הצהריים' והלאה. אם להיתקע בפקקים, לפחות שיהיו כמה שירים ישנים וטובים בדרך לעצרות אליהן נסע לאחר הפגישה עם ראש-הממשלה: טירת הכרמל (מפוצץ), רכסים (מלא), חיפה (פקוק, סעו בכרמלית) ואור עקיבא (נותרו כמה חניות אחרונות).
דרעי מצוי חזק באלמנט של שנות השמונים-תשעים, אז העצרות היוו פתרון לכל הצרות. הוא נע מעצרת לעצרת, כמו בימים ההם, רק שבניגוד לעצרות בשנות השמונים והתשעים, הרי שדרעי מודל 2014 לא ממריא (במסוק), אלא תקוע בפקקים. משרך את דרכו בכבישי ישראל.
"עצרת + הרב יצחק", זהו שם הקוד ביומן ולצידו מצוינת הכתובת. כמו בשנות השמונים אין עצרת בלי גלימה לתפארת. מי היה מאמין שהגאון רבי יצחק יוסף, שנבחר לכהונת הראשל"צ בגלל תכונות חיוביות רבות – שכריזמה לא הייתה ביניהם, יהפוך לקמע ההמונים של ש"ס. הציבור שמתגעגע למרן, רואה לנגד עיניו את תווי הפנים, הגלימה והמצנפת של הבן ונזכר בדמות דיוקנו של האב.
איך בוחנים הצלחה בגיוס ההמונים לעצרות? כפי שבוחנים את הצלחת גיוס החרדים לצה"ל, הישג עליו הכריז השבוע השר יעקב פרי. ככה זה כאשר כל אחד מציג את הנתונים מזווית הראייה שלו. לכולם ברור כי הסיפור אינו הנעתם של כמה מאות לעצרות בנשר ובקדימה, או כמה עשרות לעצרות ב..."לא משנה איפה, למה לכם להיתפס לקטנות, תסקרו את העצרות הגדולות". עצרות אחרונות, משכחות צרות ראשונות.
בשביל למלא אולמות, מה שצריך זה בעיקר ארגון נאות. גם הכישלון היחסי שדרעי דיבר עליו בקולו אחרי הכנס בבנייני האומה, היה יכול להימנע בעבודת ארגון נכונה. רק שדרעי שב מחו"ל יום לפני הכינוס ונתן את אמונו בצוות שכבר האכיל אותו בעבר מרורים במסירת נתונים שגויים שלוש פעמים.
הפעם הראשונה הייתה בקמפיין הבחירות לכנסת כשהיועצים מכרו סיפורי בובע-מייסעס על שרי אלפים. הפעם השנייה הייתה בבחירות באלעד עם דיווחי הסרק עד לזמן פציעות על תוצאה של שישים-ארבעים. העצרת בבנייני האומה, הייתה הפעם השלישית שבה כשלו המדווחים המפוקפקים. אפשר לומר שבכך הם קנו חזקה - חזקת בורות שיחין ומערות אליהם גררו פעם אחר פעם את יו"ר התנועה.
את יום הדין בסקרי סופהשבוע קובעת האווירה הציבורית, ובציבור הרחב ש"ס זקוקה ל'חיזוק' – כפי שנהוג לומר בעולם הישיבות בתקופת חודש הרחמים והסליחות. זה בא לידי ביטוי בסדרתיות מדאיגה, בכל הסקרים שמתפרסמים בתקופה האחרונה. בנט ממריא, גם יהדות התורה, בעוד ש"ס מתקבעת סביב השבעה מנדטים, יושבת שבעה. העצרות שבאות בצרורות תוכננו גם בשביל לשנות את המגמה.
כשדרעי מתחבר לזיעת ההמונים, לחיבוקים ולנשיקות, הוא חש כמי שחוזר בגלגל הזמן. אבל בניגוד לימים ההם, בשנות השמונים והתשעים, הרי שבזמן הזה שם המשחק הוא לא הנוכחות הפיזית באתר, אלא הפרסום הווירטואלי שנלווה לעצרת בכל אתר ואתר. לכו תשאלו את עורכי ומנהלי האתרים שנאלצים להסתובב בימים הללו עם ארסנל של סוללות מתחלפות ומטענים מהירים כדי לעמוד בעומס הלחצים והשיחות.
צילום: דמות דיוקנו של אביו. הראשל"צ הגר"י יוסף בעצרת באופקים
שכונה בתנועה
קבלו פתרון לחידת חמיצר בהמשכים שפורסמה כאן, במסגרת הטור, בשבועות האחרונים. נכללים בה שרגא, בית מורשת מרן בהר נוף, קובי כחלון מעיריית ירושלים ועוד רצף של רמזים שנשתלו כאן בכמה מהטורים. לבקשת הקוראים חובבי התשבצים, הנה הפתרון המלא, סיפור בהמשכים, או אולי, מקבץ סיפורי מגרשים.
מזה מספר שבועות שמתנהל לו קרב איתנים סביב השליטה על מגרשים רחבי ידיים ויקרי ערך (לא רק סנטימנטלי) בשכונת הר נוף. מתחם אחד, אותו הספקתם להכיר, עתיד להכיל את המכללה החרדית בירושלים, בראשה עומדת בתו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל הרבנית עדינה בר שלום, מדליקת המשואה וכלת פרס ישראל. כפיים.
העלילה בנוגע למגרש הזה פתלתלה למדי. על אף האחווה המשפחתית הידועה, מתנגד רב השכונה הגר"ד יוסף להקמת המכללה במתחם מטעמים אידיאולוגיים. גם ביהדות התורה נזעקו והצביעו על כך שלמכרז יכול לגשת ולזכות, כל גוף אוניברסיטאי. בימים בהם הסובלנות מצטמצמת לממדי ש"ס בסקרים ואולפנה בפאתי שכונה חרדית הופכת לצלם בהיכל, רק נותר לתאר איך תיראה מכללה שלמה בלב השכונה החרדית הירושלמית.
סיעת ש"ס בעירייה הביעה בהתאם לכך את התנגדותה, אם כי בשפה רפה. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת, שכבר למד להבחין בניואנסים ולהבין כאשר סיעת ש"ס אומרת לא - למה היא מתכוונת, פנה ישירות לוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מעל גבה של הוועדה המקומית.
בש"ס אומנם מתעקשים שברקת עשה זאת למרות הבטחה מוקדמת לצביקה כהן לעכב את ההצבעה אבל ביהדות התורה יודעים לספר שבש"ס סירבו בעקביות לגשת ביחד עמם לראש העיר ולהציג בפניו חזית סירוב אחידה.
אם היה מדובר בימים כתיקונם, צביקה כהן היה חייב להשמיע כמה מילות ביקורת פומביות על ראש העירייה ברקת, ולו כדי לבטל את הלשונות הרעות. אבל הימים הם ימים כקלקולם. כל מילת גינוי של צביקה תתפרש על-ידי הרוטוויילרים מדגל התורה – כסוג של פודליות, ככניעה לבליץ' התקשורתי, ולכן, צביקה יצא ידי חובה באמירה כוללנית נגד הפרת ההבטחה. לא הראשונה וגם לא האחרונה.
פתרון לסכסוך האקדמי הזה, אין בינתיים, וספק אם יימצא במועדי ב' וג' שצביקה כהן נותן לניר ברקת. אבל אם חשבתם שבזאת תמו סיפורי המגרשים בשכונה, חכו-חכו עד שתקראו את הסיפור הבא.
גם כאן מדובר במגרש, גם המגרש הזה מצוי בשכונת הר נוף, וכמו בסיפור הקודם, אף כאן, ניטשת מלחמה בין בני המשפחה המלכותית. מלחמה שהיא לשם שמיים ולכן סופה להתקיים.
המגרש המדובר, היה מיועד מלכתחילה להקצאה עבור קהילתו של הרב חיים אמסלם, פליט הריאליטי הזכור לכולנו מהבחירות האחרונות. ככל שאמסלם הלך והתרחק מש"ס, התרחק ממנו גם המגרש. סוג של מקריות, או גזירת שמים – מה שתבחרו. הסיכויים שהרב אמסלם יישב בטח במגרש המדובר, שווי ערך לסיכויו לזכות בכהונת הרב הראשי לירושלים אליה הוא לוטש עיניים.
ומה יותר נאה ויאה מכך שבמקומה של קהילת הרב אמסלם מיודענו, יקום ויתנוסס במתחם בית מורשת מרן? למטרה הזאת בדיוק כוונו הגאון הרב משה יוסף ורעייתו הרבנית יהודית. הם ניגשו לעירייה - תכף תשמעו למי - והחלו לקדם את היוזמה. "יצאנו לדרך לאחר שקיבלנו ברכת הדרך גם מהראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף שאפילו ביקש שנבנה עבורו חדר סמוך לספרייה שבו יוכל לשבת וללמוד", מספרת הרבנית יהודית יוסף בשיחות סגורות-פתוחות.
צילום: "עסק עם דאעש". למצולמים יש קשר לנאמר בכתבה
הר נוף כגיגית
התוכנית לכיבוש המתחם בהר-נוף גרנדיוזית למדי, אך נחוצה באותה מידה לשימור המורשת ובעיקר האווירה. המתכננים מבקשים להקים מבנה תלת מפלסי, עם ספרייה רחבת ידיים אליה יועברו כל כתבי מרן; כולל אברכים שבראשו יעמוד מן הסתם תלמיד חכם מקרב המשפחה, סיני ועוקר הרים (השם והכתובת שמורים במינהלת השכונה); מרכז מבקרים שבו יונחו אחר כבוד וביטוח, הכיסא, השולחן והגלימה. ובקיצור, מרכז מורשת לכל דבר ועניין שיאפשר לגדיי הצאן וגם לתיישים, לעלות לרגל ולהתבשם מניחוחותיו של מרן כמו בימים הטובים.
המתכננים עשו את צעדיהם, כאמור, לכיכר ספרא כדי להתחיל ולהניע את הליכי ההקצאה. שלא במפתיע הם העדיפו לפנות ללשכתו של ראש העירייה ניר ברקת, שהביע הסכמה עקרונית לקדם את ההליך מבלי שיבין כי הוא נקלע היישר לזירת נ"ט – בלי מערכת 'מעיל רוח' להגנה.
החדר השני אליו פנו בני המשפחה, היה חדרו של קובי כחלון, האח של – והצעד הזה בהחלט אמור להביא להרמת גבה מעוצבת ומרוטה. וכי מה לבני המשפחה הנמנים על הגרעין הקשה של התנועה הקדושה, עם אחיו של מי שרשימת המדף שלו מסתמנת בכל הסקרים כקוראת התיגר הגדולה על ש"ס?
אבל למה להיתפס לקטנות-גדולות? "לא פנינו לצביקה כהן", אמר מי שאמר בתשובה רשמית, "כי הוא עסוק על מעל לראש בענייני החינוך כפי שכולנו רואים. קובי כחלון לעומת זאת, ממונה מתוקף תפקידו על ענייני התכנון והבנייה". את הנימוק הלא רשמי מיותר לציין מפאת כבוד המשפחה וזהות הנפשות הפועלות, אבל השתלשלות הסיפור מכאן והלאה מדברת בעד עצמה.
קרבות עצרות הזיכרון למורשת רבין בהם חזינו השבוע, מתגמדים אל מול המלחמה על מורשת מרן – להבדיל אלף אלפי הבדלות, בין שר התורה לראש הממשלה. ואכן, ההבדלים ניכרים גם בעוצמת המתחים וממש אין מה להשוות.
בכירי עיריית ירושלים נחשפו לכל זה והתבוננו בנעשה בעיניים קרועות לרווחה. לא חלפה שעה קלה מרגע הפגישה ובלשכת ניר ברקת נתקבלה התראת צונאמי בעצימות גבוהה לבל יהין ראש העירייה להכניס ראשו בין הרים ולהקצות שטח למורשת מרן שלא על דעתו הגר"ד יוסף. הגאון רבי דוד יוסף, כך הוסבר לסובלים מקשיי הקליטה, מכהן כידוע כרב השכונה, ומשכך, בסמכותו לכפות על תושביה הר נוף כגיגית.
הפשרה שהועלתה בימים האחרונים על-ידי צד שלישי מדברת על בניית בית המורשת בכפיפות מוחלטת להוראות המרא דשכונתא, כאשר קומה אחת בלבד תימסר לרב משה ולרבנית יהודית, שם תמוקם הספרייה, הכיסא, השולחן, החתן וכל שאר חפצי הזיכרונות. נכון לעת כתיבת השורות ההצעה נדחתה על הסף מחוסר סמכות עניינית ומקומית של המציע.
הסכסוך הזה, שנלחש מפה לאוזן והוזכר גם כאן רק ברמזים מפאת כבוד המשפחה ויוקרת הרבנים המעורבים, הפך בשבוע האחרון לנחלת הכלל, כאשר במהלך שמחה משפחתית, חילוקי הדעות בין הצדדים צפו ועלו לעיני כל הנוכחים (ניסוח עדין, שמתחשב הן במעורבים והן בימים הנוראים המתקרבים).
משפט המחץ בוויכוח, הפר את שמחת החוגגים הנדהמים וכמעט שגרם לראשיהם להינתק מצוואריהם. "אנחנו לא נוותר. אם תמשיכו להתנהג בש"ס כפי שאתם מתנהגים, תגלו שיש לכם עסק עם דאעש", אמר/ה מי שאמר/ה וחזר/ה אל מאחורי המחיצה.דרושה הפרדה
כל הסיפור הרכילותי הזה, לא בא אלא כדי ללמד על המשבר בו נמצאת התנועה כולה. זה לא מתחיל וגם לא נגמר ביו"ר הנוכחי דרעי וביו"ר לשעבר ישי שממשיך לחפור את מנהרותיו. גם לא בבנט הנוסק אל על, בכחלון שממשיך לשבת על המדף ובנוכחות המייבשת באופוזיציה הצחיחה. זה אפילו לא תלוי אך ורק בשאלת ההבנות שייסגרו או לא, עם הגר"ש עמאר, למרות שבצמרת התנועה יש מי שמאמין ששלום עם הראשל"צ לשעבר יחזיר את עטרת המנדטים ליושנה.
אפרופו הראשל"צ לשעבר, גם בגזרה הזאת, המגעים מתנהלים לאיטם, אחרי שנראה היה כי עבודת הריכוך של המתווך הרב שרגא מצליחה להביא להקטנת ההתנגדות להכתרת הגר"ש עמאר כרב ראשי בירושלים. הרב עמאר עצמו, מכחיש כל קשר לעניין. הוא, כמובן, לא עוסק בזה כפי שלא עסק מעולם בהארכת כהונת הרב הראשי לישראל, וכפי שפרס לא עסק בנשיאות – עד לרגע בו נבחר, ממש באקראי.
אלא שגם פרשת הגרש"מ עמאר, אינה לב העניין. מה שמפריע לש"ס להתרומם זהו המכלול. אווירת חוסר האחדות, והיעדר הלכידות. הדי.אן.איי. הספרדי שונה בתכלית מזה האשכנזי. אצל יוצאי פולין וליטא המנדטים הולכים ומתרבים ככל שחילוקי הדעות גדלים, כי הרי אין כמו מריבה טובה כדי לשנע את כולם לקלפי, לצאת למלחמת מצווה.
אצל העמך שמצביע ש"ס, ואפילו אצל רבים מבני התורה שתומכים בתנועה, זה עובד אחרת לגמרי. מחלוקת ופילוג – מקטינים ולא מגדילים את התמיכה, משביתים ולא מעצימים את ההתלהבות. "אצלנו, הציבור שונא מחלוקת גם כשהיא מוצדקת", אמר דרעי בעצרת בנשר.
הרינגטונים הצורמים שמגיעים מכיוון צמרת התנועה, לא נותנים לש"סניק המצוי את החשק להתחבר מחדש למקור הטעינה.
שנה אחרי פטירת מרן, וגם בתחום הזה, עדיין לא נמצא המנהיג שימלא את החלל. לא נמצא, לא יימצא, שכן מה שהיה כבר לא יהיה.
ובכל זאת, נזקים צריך למזער, ובסיטואציה שנוצרה, כאשר אלי ישי עושה לדרעי את מה שדני דנון עושה לביבי, ייתכן ומה שצריך זה לחתוך הפסדים. לנתק מגע ולצאת לדרך חדשה, עם סיעה מגובשת ומלוכדת שמתייצבת מאחורי מי שעומד בראשה.
בהיעדר קצה אופק של הסכמה, דרושה התנתקות. דרעי ייקח את הח"כים שסרים למרותו, ישי יעשה את ספירת המלאי שלו ויופתע לגלות שהוא מתקשה לגייס שלישי לזימון. אז נכון שגם אז הסביבה תריח כמו אחרי ריסוס במטהר אוויר בניחוח בשמים מפורסמים, אך דומה שאווירה שכזאת עדיפה עשרת מונים על הצחנה הנוכחית. כשהדימום הפנימי מסכן חיים, גם מכות יבשות כחלופה, נראות כמו תוכנית הצלה.
יומן מסע. לו"ז העצרות של דרעי
הטור מתפרסם ברשת קו עיתונות.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 33 תגובות