מלחמות היהודים: תפסיקו להתקוטט בפומבי

מי שנחת השבוע בירושלים לאחר חופשת קיץ ארוכה על אי בודד, עלול היה לחשוב כי הגזירות המהותיות, עמהן מתמודד הציבור החרדי בתקופה האחרונה, נעלמו כלא היו.

הנה, יושבים נציגי הציבור החרדי בעיר הקודש והמקדש, ומה הם עושים? משמיצים ומקניטים את עמיתיהם בראש חוצות, בשידור חי, כמו שנאמר 'איש את רעהו חיים בלעו'. בעולם ההשמצות, אין אפליה. 'מי לא נפקד כהיום הזה': אשכנזים נגד אשכנזים, אשכנזים נגד ספרדים, ספרדים נגד אשכנזים – וחוזר חלילה. ואם לא די בנציגים המקומיים, פוליטיקאים מה'ליגה הארצית' מצטרפים למלאכת ההגנה על חבריהם המקומיים ובועטים נגד חברי הקבוצות המתחרות.

מבלי להיכנס לשורשי הוויכוח העמוק – עד כמה שפוליטיקה, במחילה מכבודה, יכולה להיות בכלל עמוקה – נשגב מבינתי: איזו תועלת יכולה להביא התקוטטות פומבית של אישי ציבור מעל גבי האתר? הרי שלוחינו אמונים על 'שמירת הלשון', ובפרט בחודש הרחמים והסליחות. האם מדובר כאן ב'מגבית כופר נפש'? כיצד רבבות הצופים/ המאזינים/ הקוראים/ הגולשים התמימים, שאינם מכירים בנבכי הפוליטיקה, יכולים להועיל לאי-מי מהצדדים, לאחר שישתכנעו בצדקת דרכו?

אני באמת לא מבין. יש לכם בעיות? שבו בשקט, וחפשו פתרונות בארבע עיניים. ואם אתם לא מסוגלים לשבת ולמצוא פתרונות, נסו לנקום בשיטת 'בשקט, אבל כואב', כדרכם של פוליטיקאים. אבל איפה בדיוק, למען השם, מגיע מקומה של התקשורת החרדית? גם כשנלחמים, יש דרכים לגיטימיות, והתכתשות פומבית בכיכר העיר היא לא אחת מאלה.

ננסה לדון אותם לכף זכות.

שמא הפוליטיקאים החרדים עדיין לא מבינים כוחה של תקשורת. מה חבל שהם יבינו זאת בדרך הקשה, כאשר מי שנפגע בדרך הם צרכני התקשורת, ובהם אברכים טהורים ועוללים שלא טעמו טעם חטא. בעצם, אולי המטרה של הפוליטיקאים החרדים היתה לנהל קמפיין ציבורי סמוי ולהבהיר לציבור שולחיהם כי עליהם התנזר מתקשורת, כי הנה, תראו לאן אפילו אנחנו יכולים להידרדר. ואולי הם פשוט רוצים לגרום לנו להקיא – סוג של כפרה לקראת הימים הנוראים?

מי אשם? כולם. הפוליטיקאים המשמיצים מכל הצדדים, התקשורת החרדית שמעניקה במה להררי הזבל, ואנחנו – כן, גם אנחנו – שצורכים יותר מדי תקשורת. איפה חברי 'ועדת הרבנים לענייני תקשורת' כשבאמת צריך אותם.

ה'חופשיים' וה'חרדים'
להבדיל, הנה משהו לנשמה.

"בעומדנו על סף השנה החדשה, עלינו להתקרב לאורח התשובה המביאה גאולה ורפואה לעולם.
"משתמשים אצלנו בשני שמות המחלקים את הקהל שלנו לשני מחנות: 'חרדים' ו'חופשיים'. אלו הם שמות חדשים שלא היו רגילים באומתנו כלל, ובזה בוודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה.

"ההבלטה של שני השמות האלה, סותמת את הדרך של התיקון. מי שהוא חושב את עצמו כשייך למחנה זה שקוראים לו 'חרדים' מביט מלמעלה למטה אל המחנה השני, ה'חופשיים', וכשהוא מגיע למחשבה של תיקון, של תשובה, הוא מפנה מבטו מיד אל המחנה השני, המנוער מתורה ומצוות, וחושב בדעתו שהתשובה שם היא דרושה, כי אליהם הדברים מכוונים, להם ולא לו.

"וה'חופשי', בוודאי חושב שכל רעיון התשובה זה עניין 'חרדי' שאינו שייך לו כלל.

"טוב מאוד לאדם שיהיה שקוע בחישוב חשבון עולמו, לחטט במומיו הוא ולהביט בעין יפה על האחרים, שיכול להיות שיש במצפונם אוצר טוב הכמוס מן העין. עלינו להחליט שכוח כמוס של טובה ישנו בכל המחנות ובכל אישי האומה.

"בכל מחנה יש הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור ומהטוב שבכל אחד.

"נתוודע נא איש אל אחיו בשם כלל ישראל, ותתקיים בנו התפילה המקודשת שהננו עתידים להביע בכל-כך המיית נפש: 'ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".

את הדברים הנפלאים כתב הגראי"ה קוק זצ"ל, ערב ראש השנה תרצ"ד, באיגרת 'מסע המחנות'.

"בכל מחנה יש הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור ומהטוב שבכל אחד". אם הדברים נכתבו אפילו על אחינו ה'חופשיים', על אחת כמה וכמה יהיו נכונים הדברים בקרב הציבור החרדי: כל אחד מנציגי הציבור יכול ללמוד דבר או שניים מנציגי המפלגה השניה.

רב חדש ישמור על השבת?
לפני כחודש ימים פרסמתי באכסניה זו עדות ממקור ראשון על מסעדות מהדרין בירושלים, הפותחות את שעריהן ברגע המדויק שבו יוצאת השבת. המשמעות: העובדים היהודים נאלצים לצאת מביתם – בדרך לעבודה – בשעת 'רעווא דרעווין' של שבת-קודש.

גורם ברבנות הראשית לישראל, הוכיח לי השבוע כי זהו 'שטייט מפורש'.

ואכן, ב'נהלי כשרות מסעדות' של אגף כשרות ארצית ברבנות הראשית, מופיע הסעיף הבא: "החל משעה לפני כניסת השבת או החג ועד לחצי שעה לאחר יציאת השבת או החג )לפי לוח זמני כניסת ויציאת השבת שמפרסמת הרבנות המקומית), תיסגר המסעדה, ולא ימצא אף אדם במקום!".

ככה, שחור על גבי לבן, בלי תירוצים.

התמיהה, אם כן, כפולה ומכופלת: היכן הם נציגי הרבנות כשצריך לאכוף את הנהלים? האם משהו ישתנה כאשר ימונה רב ראשי לירושלים? ימים – ואולי חודשים – יגידו.

לתגובות: [email protected]
הטור המלא מתפרסם בשבועון 'כל ישראל'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!