מלחמת סמנטיקה: חוסר שפה, תרבות ודעת!

מפליא הדבר כמה סמנטיקה יש במשפטי השמות של מוסדות החינוך הרבים על מבנה בית הספר ברמת בית שמש. יש כאן מריבה עוצמתית, המון אמוציות, הרבה רעש. מאירוע זניח של סכסוך על מבנה בית ספר, זה הפך להיות נושא לאומי. נושא שמעורבים בו בתי משפט, שרי ממשלה וחברי כנסת, משרד החינוך, משרד לביטחון פנים, משרד המשפטים, משטרת ישראל, המון כלי תקשורת לוקאליים, ארציים וגלובליים, שלא רק מדווחים, אלא הם המנהלים את המאבק ומלבים אותו – האם מישהו התבונן במלים מאחורי הסכסוך ובמשמעותן: שפות, תרבויות, משכנות דעת?!

אם נרצה להבין את הבעיה והסכסוך בבית שמש – זוהי לב הבעייה! חסר כאן שפה משותפת, חסר כאן שפה מתחשבת, מתחברת; חסר כאן תרבות של דיון, תרבות של התנהלות, תרבות של הנהגה; חסר כאן דעת, כן עם קצת דעה ותבונה הכל היה נראה אחרת.

אז במציאות הזו, ברור ומובן שבית הספר החילוני "שפות ותרבויות" המונה 120 תלמידים לא צריך לשכון בתוך שכונה חרדית המשוועת לכיתות לימוד עבור תושבי המקום, בפרט כאשר הבנין יכול להכיל 500 תלמידים, ולבית הספר החילוני "מובאים ממרחקים" רק 120 תלמידים.

זה די משעשע לחשוב, שבעיר הותיקה ישנם מספר מבנים של בתי ספר לשעבר שהתרוקנו מתלמידים, כמו המבנה של בית ספר אורות בנות ברחוב הרצל, בתי הספר עדיהו ואלקיים, אלא שהם נמצאים בשכונות לא-חרדיות, ואפשר להבין את התנגדותם של לא-חרדיים שישכנו את התלמידים החרדיים בשכונה שלהם, זה מה שעושה היום ראש עיריית ירושלים בלא מעט צדק, ולמרות קולות המחאה של הנציגים החרדיים שיושבים אתו בקואליציה ומלקקים את הטבותיו. מה היה יותר טבעי מלהעביר את "שפות ותרבויות" לעיר הותיקה, ולעזור לחמש מאות תלמידות לקבל קורת גג נורמלית?!

הסתכלתי והתבוננתי במבעירי האש בבית הספר "שפות ותרבויות". אין לי כל ספק, נוכח התנהלותו של ריצ'רד פרס, שאם היה חרדי מתנהג כמותו בבית ספר מריבה - הוא היה מיד נאזק בשלשלאות ומושלך לכלא. רואים אותו מזיק ומלכלך רכוש ציבורי, רואים אותו מגונן על מחבלת עם פטיש ביד ומפריע לשוטרים להוציא ממנו את הכלי המסוגל להרוג, רואים אותו מתעמת פיזית עם שוטרים, והוא נשאר במקום ואיש לא נקט כנגדו שום אמצעי מתבקש.

במלחמת הסמנטיקה נמצאת גם המילה "חומה" ואפרטהייד, כמין דימוי שקרם עור, גידים וגבס. על מה מדברים בכלל? בסך הכול מחיצה קלה כפי שנהוג ומתבקש בין שני מוסדות חינוכיים סמוכים. הסיסמאות מעולם האפרטהייד, בניחוח רוזה פארקס, מגוחכות לגמרי. הרי אם לא היו שמים מחיצה, היו מן הסתם קמים הורים חילוניים ודורשים אותה, כדי שלא "יחזירו לנו בתשובה את הילדים"...

מזל אחד יש לנו בסיפור הזה, שהמבנה איננו ברמה ב' או ליד הקריה, שהסיקריקים שלנו לא היו מעורבים שם, וכך יכלה קבוצת ההזויים בראשות חברי מועצת העיר שבאופוזיציה - שאינני מבין אותם ולראשם - לצעוד בתוך השכונה החרדית, גברים ונשים שאינם משתלבים במראה הטבעי של השכונה החרדית, עם שלטים והצהרות, ואיש לא הסתכל עליהם, לא ירק בפניהם, ולא הגיב – יש לנו נס שהמטורפים מהמוחים במתחם גולובנציץ באו למחרת למתחם ההרפתקאות שלהם, וחסכנו את חוויות היריקה והאלימות שלהם.

במציאות, חסרים בבית שמש המון כיתות לימוד רק אצל החינוך החרדי! הציבור הדתי-לאומי והלא-חרדי מסודרים עם מבנים למכביר, ויש להם את צרות העשירים: סלע כאן, גדר שם, מזגן תקוע וקצת דשא פרוע באיזו פינה נידחת בחצר. חלק מהמצוקה של החינוך החרדי הינה שוב חוסר מקצועיות ומנהיגות! כאשר העירייה איננה מנצלת תקציבים ממשרד החינוך לבנות כיתות, רק בגלל שמוסד זה תקוע עם הקרוואנים על שטח בנייה, ויש לו סכסוך עם מוסד מקביל, וראש העיר וחבריו אינו מסוגל לקבל החלטות, זה כישלון.

כאן עלי להעיר מהמבט שלי, כמי שהתחנך ומחנך את ביתו בדרך של "העדה החרדית" שאיננה נזקקת לתקציבי המדינה: ראש העיר אומר שעל-פי הנתונים הרשמיים חסרים 400 כיתות בבית שמש, אם נבדוק את הדברים זה נראה על-פניו מגוחך, שזה אומר שחסרים ל-12,000 ילדים קורת גג, בשעה שנתוני משרד החינוך מדברים על כך שס"ה ישנם 12,000 ילדים חרדיים בעיר, ואיך ייתכן שיש ילדים חרדיים שיושבים במבנים, והם רבים, ועדיין חסרים כיתות ל-12,000 תלמידים?

פה המקום לגלות, שראש העיר הביא נתונים על כלל הילדים שנרשמים כברי חובת חינוך בעיר, וכזאת אכן ישנו חוסר של 400 כיתות, ועל הנתון הבא לא תשמעו מאף אחד: בבית שמש ישנן כשבע אלף בנות המתחנכות במוסדות שבאופן עקרוני מתנזרים מכספי המדינה, והם דורשים אפשרות 'לקנות בכסף מלא' שטחי ציבור להקים שם את מוסדותיהם, אבל ההנהגה העירונית מתעללת ומתעלמת מהם, והם שוכנים בקרוואנים בתתי-תנאים.

כן, גם הבת שלי כמו כל בנותי הבוגרות למדו שם, ויש לי כבר נכדה שגם היא זוכה כמו אימא שלה ללמוד בקרוואן מתפרק ומתבלה. בתי החינוך הללו כבר קיימים בבית שמש קרוב ל-24 שנים, ואין לאף אחד מהמוסדות הללו שטח ובנין: חינוך ירושלים - בית אדל, בנות ירושלים, בית יעקב הישן, שרה באהל, משכן שרה, בית פרידה, בנות אסתר. החוק מחייב את ראש העיר לדאוג גם עבור הילדים הללו - ובשורה תחתונה, גם בזה הציון: כישלון!

מה באמת הבעיה כאן?! בבית שמש יש הנהגה מאוד לא מקצועית, מאוד לא מבוגרת ולא מתקדמת, וחבל. העירייה מתנהלת בשיטות של ימי המעברות מינוס. מצד אחד בונים כאן דירות, ועל כך יש לברך, שלכל הפחות יש לאנשים קורת גג אחרי שהחניקו אותנו בירושלים ובבני ברק, וזה המקום היחידי שבונים. מצד שני יש לנו מסורת של ראשי עיר שלא מספקים את צרכי העיר הקיימים והמתרבים. מעולם לא בנו שכונה בעיר עם שירותים לתושב. כשהקים ראש העיר שלום פדידה את הקריה החרדית לא היה בית כנסת אחד בנוי ולא מקווה טהרה, לא מרכז מסחרי ולא תחנת אוטובוס אחד.

המשיך בכך בשלושה קדנציות מזוויעות ראש העיר דניאל וקנין, ויספרו על כך תושבי רמת בית שמש שבאו לשכונה ללא בתי כנסת, ללא מוסדות חינוך, ללא מקוואות טהרה וללא מרכזים מסחריים. ולדאבונינו המשיך בכך ראש העיר הנוכחי כשבנה את רמת בית שמש ג', וגרות שם מאות משפחות ללא בתי כנסת, ללא מוסדות חינוך, ללא מרכזים מסחריים, והמרחק למקווה טהרה הוא שעת הליכה בשבת! כאשר אותו דבר קורה בשכונות חפציבה וגבעת ירושלים (סלונים) - אין כל שירות לתושב בסביבה! וזה לא נראה שהולכים לתקן את העוולה. ממשיכים באותו עיוות היסטורי, שאפשר לשנותו, אך לא עושים מאומה לשנות את זה.

הבעיה האמיתית היא בזה שההנהגה החרדית בבית שמש, כמו רוב העסקונה החרדית הארצית והמקומית, מתנהגת בשנים האחרונות באופן כוחני ומכוער. יש איזו אוירה ילדותית: יאללה ניצחנו! יש לנו הזדמנות להראות מי הבעל הבית! חוטפים כל מה שהם יכולים; מזלזלים באחרים; משתמשים בסמנטיקה פוגענית, מתגרה ומקוממת; עושים כל שביכולתם כדי לפגוע ולהתעלל בחילונים ודתיים כשאינם ברי ברית קואליציונית.

רק מתוך ההקשר הרחב הזה המאבק מקבל את ההקשר הנכון שלו: קרב מאסף על דמותה של עיר. קברניטי בית שמש החרדים: אם הייתם מתנהגים כמו שמצופה מבני תורה מתורבתים, היודעים לשלב ערכים מוסרים עליונים לצד כלים מקצועים מתקדמים, היה אפשר לפתור בקלות את הסכסוך הזניח הזה.

יש כאן שיח חרשים, או בעצם אין כל שיח ראוי ונכון. המשבר הנוכחי - כמו כל קודמיו, ואלו שיבואו אחריו, הם רק בגלל חוסר שיח ותקשורת נכונה. בחירות יכולים לנצח או להפסיד, גם בבית המשפט לפעמים מפסידים ולפעמים מנצחים. אבל ליחסי שכנות הגונים לא נגיע ללא שיח, ללא הידברות. אין דבר כזה ההוא לא הרים טלפון, השתמט משיח והידברות, מנסים שוב ושוב, כמו שחז"ל מלמדים אותנו על אהרן הכהן - אוהב שלום ורודף שלום, שלא הרפה מלהגיע לצדדים ולעורר שיח, שפה של תרבות, עם דעה ותבונה איך להתגבר על כל המועקות והויכוחים, את זה חייבים לקדם בעיר, להרחיב ולקבע כחובה, ואז נוכל לגור זה לצד זה בכבוד ובהבנה.

*) הכותב חבר בשולחן העגול של 'גשר' ו'יחד' בית שמש, מנהל המחלקה החרדית ב'גשר', עמית ב'מכון מנדל' למנהיגות חינוכית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!