מלחמת החינוך: סג'עיה החרדית מול 'נאום הכלניות'

ירושלים, מכל הסיבות שבעולם
אומרים שהקיצוץ בתקציב החינוך נועד לממן את עלויות המלחמה, אך במקרה הזה, החינוך הוא שדה קרב בפני עצמו. מלחמת עולם.

עולה לרגל שהיה חפץ ללמוד על הלך הרוח הלוחמני בתוך הציבור החרדי בירושלים עיר הקודש, לא היה יכול לבקש יום לימודים ממצה ומלמד יותר מה-1 בספטמבר, השבוע. בקצה האחד של העיר סיירו שלושת חברי-הכנסת של דגל התורה המאוחדת, לצידם שלושת הנציגים בעירייה המתואמים קצת פחות. הם דילגו בין גני ילדים מוזנחים עם חומה שחוצה גן תקני לשניים בגובה חומת ההפרדה במזרח ירושלים. הם ירדו מטה-מטה לכיתות מרתף המתקיימות בתת-תנאים שאפילו הנכד של מוזס מהסיפורים הנושנים, לא היה מסתגל אליהם לעולמים.

הח"כים של דגל נראו כמו נציגי ארגון זכויות האדם של האו"ם המסיירים בחורבות שכונת סג'עיה בעזה. נאום המשת"פים של גפני על צביקה כהן וחיים אפשטיין, רק השלים את התפאורה.

בקצה האחר של העיר סייר סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך החרדי צביקה כהן, וכרמטכ"ל פתיחת שנת הלימודים החרדית, נשא את 'נאום הכלניות'. לדידו, הכל פורח, וגם בין הסלעים שמושלכים בחצרות גני המשחקים, יצמחו או-טו-טו כלניות. רק עשו טובה, ותיכנסו בבקשה לחצאי הכיתות במרתפים, בלי יללות מיותרות.

מי שרקד על שני הסיורים היה סגן ראש העיר מטעם דגל התורה, ישראל קלרמן. בבוקר הוא סייר יד ביד עם צביקה כהן בשכונת בית וגן וגמר את ההלל על ראש העיר ומחזיק תיק החינוך החרדי. לא חלף זמן רב, ובמסגרת הסיור של דגל התורה בשכונת קריית יובל, הוא נצפה מכלה את זעמו על אותם אלו שהילל שעה קלה לפני.

בצהרי היום, פגשתי את קלרמן בלשכתו של צביקה כהן בכיכר ספרא. איך אפשר להכיל את הזגזוג הבלתי מובן הזה, שאלתי את סגן ראש העיר האופוזיציוני היחיד בישראל, שנהנה ממשכורת ולשכה.
"בבוקר סיירנו בכיתות ראויות בשכונות החרדיות, אז שיבחתי", השיב קלרמן בפלפול ליטאי, "אחר כך היינו בשכונות מעורבות, שאל הילדים החרדים שמתגוררים בהן ניר ברקת מתנכל אז מתחתי ביקורת". כה אמר קלרמן ואץ רץ להתחבק, להתנשק וללחוש לצביקה כהן – כאילו היה החבר הכי טוב שמלווה אותו עוד מהימים היפים והרגועים בטבריה.

פערי השיח בין הנציגים הדגלאים לנציג ש"ס, נשמעו השבוע כמו הבדלי הגרסאות בין ישראל לחמאס במוצאי המלחמה. פעולה שנחשבת בצד האחד לפשע מלחמה, מוגדרת בצד השני כאקט מתחשב של הצבא הכי מוסרי בעולם. סג'עיה זה כאן.

האמת, כמו תמיד, מצויה איפשהו באמצע. סגן ראש העירייה יוסי דייטש, שגם במזג-האוויר החם ביותר שומר על קור-רוחו, הגדיר זאת כ"חצי הכוס המלאה וחצי הכוס הריקה". כל אחד בוחר את החצי שבו יתמקד.

צביקה כהן, שעוד לא סגר שנה – בתפקידו בעירייה ובביתו בבירה, הציב יעד מרכזי שהוא עמד בו בהצלחה: לשבץ את כל הבנות הספרדיות בירושלים. תלמידות לא מרוצות ובעיקר הורים רוטנים עדיין נותרו, אבל אין מי שחולק על כך ש'המצב דבש', בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, אז ישבו שמונים בנות בבית בלי תיכון לרפואה. במבחן הגדול שלו, צביקה עמד בהצלחה ואת הציון, בניגוד לתלמידות, הוא מקבל עם פתיחת שנת הלימודים.

צביקה כהן נהנה לדבר עד בלי די על פיתוח האגף שבראשו הוא עומד בתשעת החודשים האחרונים. ישבתי השבוע שעה ארוכה בלשכתו הפתוחה - לכל אב ואם ולכל עובר אורח. אם בלשכתו של חבר המועצה מטעם ש"ס, נתי לסרי, מקישים בגג של צמרת ש"ס - כפי שהתבטא לסרי השבוע לאחר העצרת בבנייני האומה - הרי שאצל צביקה כהן, לא צריך אפילו להקיש בדלת. לוחצים על הידית ונכנסים.

חינוך עם לבה
הנתונים שצביקה כהן מציג בתקופה קצרה של נוכחות בלשכה, בהחלט מרשימים. לראשונה, ניפץ החינוך החרדי בירושלים את תקרת הזכוכית של מאה אלף תלמידים: 101,073 השנה, לעומת 99,654 בשנה שעברה. אם בנוגע לנתון המרשים הזה יש לצביקה כהן תרומה מזערית בלבד, בהעברת ילדיו למוסדות חינוך ירושלמים, הרי שבכל הנוגע לשאר הנתונים שמונחים על שולחנו, הוא זוקף את הקרדיט לזכותו: לתקציב האגף בסך למעלה מחצי מיליארד שקלים התווספו בסך הכל כ-26 מיליוני שקלים; לפתיחת שנת הלימודים הוקצו כ-12 מיליון; לדידו של צביקה, היו גם עיוותי תקצוב 'פר ראש' בין החינוך העצמאי לרשת מעיין החינוך שתוקנו בשנה האחרונה עם הקצאת שלושה מיליוני שקלים לרשת; כהן גם מדבר על הקמת מנהלת באמצעות 'מוריה' להקמת אלף כיתות לקראת השנה הבאה. ניפגש בסיור פתיחת שנת הלימודים הבאה.

בדגל לא נותנים לנתונים הללו לבלבל אותם. שם טוענים שככל שמדובר בהשקעה בתוככי הגטו החרדי, ברקת בעיקר לא מפריע. הקו האדום מבחינתו, עובר בשכונות המעורבות. בכל מקום בו החרדים פורצים את גבולות הגטו, ברקת מיישם את האג'נדה שלו במלואה והופך את חיי התושבים החרדים לבלתי נסבלים.

צביקה כהן שומע ושואל בתגובה, מדוע לא נשמעו תופי המלחמה בתקופה שבה נציג דגל התורה עמד בראש האגף לחינוך חרדי. ובכלל, איפה היו כל המרננים, כאשר בראשות עיריית ירושלים עמד ראש עיר חרדי, ואיך זה שגם בתקופה ההיא, החינוך החרדי קיבל את המגיע לו ביד צרה? סג'עיה הירושלמית לא נבנתה בשנה האחרונה, ויסודותיה הונחו גם בקדנציה שבה שלטה ללא מצרים תנועת דגל התורה.

ליב"ה אין באגף שכהן עומד בראשו, אבל לבה רותחת יש בשפע. היא התפרצה מלוע הר הגעש בכיכר ספרא עם פתיחת שנת הלימודים, אבל מי שעומד בסביבת הרי ירושלים מבין שזו הייתה רק סיבה למסיבה. בש"ס מאשימים את החברים בדגל בצרות עין, בחוסר פרגון, בתסכול מתמשך ובלתי נשלט מכך שהתיק שהיה בבעלותם הועבר לש"ס.

הפינג-פונג כמובן לא נגמר. בדגל מדביקים לצביקה תווית של נאיבי: "ברקת לוקח אותו לסיבובי לימוד נהיגה", אומר לנו אחד מראשי דגל התורה, "כך היה גם בסיפור של המכללה בלב שכונת הר נוף, כשברקת הבטיח שלא להגיש את התוכנית ישירות לוועדה המחוזית, ובכל זאת הלך והגיש על אפם וחמתם של החרדים. כך יהיה גם בסאגה של רבנות ירושלים. ברקת מעביר מסרים שלא יתמוך ברב עמאר מבלי לקבל את הסכמת ש"ס. נחיה, וכנראה שלא נראה".

סיפור הבחירות לרבנות ירושלים וגישושי הפיוס בין הרב עמאר לצמרת ש"ס, שווים פרק בפני עצמו. אבל עוד לפני שיבוא מי שיאיר עם שרגא (נר בארמית, שפה יפה) את החושך בלשכת הרב הראשי לירושלים, צריך למצוא את הכבאי שינמיך את הלהבות בלשכת סגני ראש עיריית ירושלים.

בכיכר ספרא יושבים טובי הנציגים החרדים: צביקה כהן, יוסי דייטש ולייזר ראוכברגר – השניים האחרונים מכירים את המצוקה מקרוב כחברי ועדת שכונות מעורבות. כמוהם, רבים (בית דגושה) וטובים מחברי העירייה שהם מופת לאנשי עשייה. אבל מה שקורה בפועל בתקופה האחרונה זה שבמקום לאחד כוחות מול ברקת הם נגררים לחילופי מהלומות הדדיים.

צביקה כהן מדבר ובצדק על עבודה עניינית ולא מתלהמת מול ראש העירייה, אבל באותה נשימה אסור לו להעניק לברקת כיפת ברזל לכל מה שהוא מעולל בשכונות החרדיות. את הסיור בקרית יובל – צביקה כהן ולא לייזר ראוכברגר היה צריך להוביל. החברות עם ברקת מניבה תוצאות לא רעות, אך אסור שהיא תתפרש כרעות ללא תנאי.

נציגי דגל גם הם, עושים את הטעות שלהם כשהם מכוונים את האש לאגף הלא נכון בבניין העירייה. כשצביקה כהן וחיים אפשטיין מותקפים אישית – ברקת יושב רגל על רגל ונהנה מכל דקה. המאבק הזה מצטייר, כקרב שמתקיים על מוסדות החינוך בירושלים, אך שורשיו נובעים מכל הסיבות שבעולם. ולא בהכרח סיבות ענייניות.

וכך, במקום שהמלחמה על הגן המוזנח בקרית יובל, תהפוך למאבק כלל-חרדי משותף נגד אפליה מכוונת של ראש העירייה, היא הופכת, באדיבות המתקפה האישית של דגל נגד הסגנים, למאבק פנים חרדי על ג'ובים, אגפים ותארים. כשמטפסים על העץ הלא נכון, גם המאבק הכי אמיתי, נראה מלאכותי.

הפסקת אוכל
ככה עושים כיפה אדומה – או במקרה שלפנינו, שחורה. עשרות שעות דיונים, ישיבות של ועדות היגוי, חלוקת אזורים טרחנית ובחירת מפעילים, התפוגגו תוך שניה בלי ציוץ של מחאה. במשך כל החודשים האחרונים התנהל משרד החינוך כביכול פתיחת הצהרונים בשנה הבאה היא עובדה מוגמרת. ברורה כשמש בצהרון. ברביעי האחרון, בלי כל הודעה מוקדמת, התרחש ליקוי חמה כשמשרד החינוך הודיע במפתיע על הפסקת אוכל. לא הפסקה על-מנת לאכול, אלא הפסקת הארוחה, כפשוטה.

הידיעה שפורסמה לראשונה באתר 'כל הזמן' מקבוצת התקשורת 'קו עיתונות' חוללה סערה. ראש מועצת השלטון המקומי חיים ביבס, ראש פורום ראשי הרשויות החרדיות מאיר רובינשטיין וראש פורום ראשי הרשויות הערביות מאזן גנאים חתמו על עצומה משותפת, ג'וינט-ישראל הצטרף למערכה. אפילו בערוץ 2 שסיקר עד ZARA והטלאי הצהוב את כותרות סופהשבוע, מצאו לנכון להקדיש פרק נרחב לצהרונים בחלקה הראשון של המהדורה.

על פניו מדובר בעוד גזירה רעה של ממשלת יש עתיד נגד שני המגזרים העיקריים שנהנו מהצהרונים - החרדים והערבים (שסובלים, נעבאך, אך ורק בגללנו). נחום ברנע בידיעות אחרונות תמה הכיצד הסתובב שר החינוך מדושן עונג, בה בשעה שמתקציב משרדו קוצצו חצי מיליארד שקלים. התשובה לשאלה פשוטה למדי לנוכח העובדה שפירון הניף את חרב הקיצוצים בעיקר על המגזר החרדי. זה מה שנקרא: חיוך של חצי מיליארד דולר.

ליש עתיד שמתהדרת באידיאל מזויף של שילוב החרדים במעגל התעסוקה, לא הייתה, במקרה הזה, שום סיבה עניינית - ואף לא כלכלית - להפסיק את הפרויקט שיצא לדרך בתקופתו של שר החינוך גדעון סער.

האינטרס המשותף של הפעלת הצהרונים בקרב אוכלוסיות המודרגות בתחתית הסולם הסוציו-אקונומי הוכיח את עצמו. האימהות למשפחות ברוכות ילדים גילו שהן מסוגלות להישאר במקום העבודה גם אחרי השעה 13:00 בצהריים. בג'וינט ישראל ובמפת"ח גילו, כי מה שלא עשתה עבודת שטח של שנים, הצליחה לעשות החלטה נבונה אחת של ממשלת ישראל – ששחררה אימהות למשפחות ברוכות ילדים מעול הוצאת הילד מהגן בשעה 13:00, על הדקה.

אלא שלא פחות מאשר ההחלטה המקוממת לכשעצמה – הייתה זו הדרך שבה נוהג משרד החינוך בנתינים החרדים. התרגיל שעשה המשרד להורים החרדים, מלמד יותר מכל קיצוץ, על היחס של המשרד לחרדים כאל אזרחים סוג ב'. אזרחונים. כאלו שאפשר לשחק בעולמם מהיום למחר, כאילו היו נתינים זרים.
לפגישה שהתקיימה ביום רביעי האחרון, פחות משבוע לפני פתיחת שנת-הלימודים, זימן משרד החינוך את מפעילי הצהרונים. טרם הפגישה נמסר להם כי מדובר בפגישת עבודה שגרתית. מנקודת המוצא הזאת, שלחו הזכיינים לפגישה שהתקיימה במשרדי משרד החינוך, את הרכזים ולא את המנהלים.

אף רמז מקדים לא הכין את המשתתפים לסיכול הממוקד שהם עומדים לחוות. למפגש עצמו זימן המשרד גם את הזכיינית האחראית על רכיב ההזנה: אספקת ארוחות הצהריים לילדים במסגרת הצהרונים. לרכיב ההזנה, הופנה חלק הארי של תקצוב הצהרונים בסך מאות מיליוני שקלים. ניסיון העבר לימד שההזנה במסגרת הצהרונים היא ממש לא "סעודה שאינה מספקת" לבעליה או למפעיליה. יודעי דבר מעורבים מספרים שאף אחד מהגורמים המעורבים לא נותר רעב.

משרד החינוך הציב לזכייני מפעל ההזנה קריטריונים שאינם נהוגים אפילו בצהרונים של משרד הכלכלה. עם דגשים על רכיבי תזונה, אבות המזון, אימהות המתכון ועוד כל מיני קריטריונים שהמכלול שלהם הופך את ההזנה לפרק של אבות נזיקין. כל הדרישות הללו ייקרו את התעריף למנת ילדים לסך של 18 שקלים. אומרים שאפילו ארוחה עסקית מרוכזת במסעדות יוקרה, ניתן להשיג במחירים יותר זולים בין השעות אחת לארבע.

וכך, במשך שעה ארוכה, ישבו מפעילי הצהרונים במפגש בלי שמץ של מושג מה ממתין להם אחרי שיסיימו ללמוד על אבות המזון שהאימהות החרדיות לא מספקות לילדים בבתים - ומשרד החינוך ברוב טובו וחסדו, יספק לילדים.

רק אחרי כל טרראם ההזנה הזה, וכאילו מדובר בקריטריון חסר משמעות, הונחתה על ראשיהם ההחלטה: לחייב כל הורה בהשתתפות בסך 300 שקלים לילד. בחישוב מהיר, מדובר בהוצאה של למעלה מאלף שקלים למשפחה חרדית, ובסכומים הגבוהים בהרבה מתעריפי הצהרונים של משרד הכלכלה. לכולם היה ברור שהבשורה הזאת תניס מהעבודה כל אם עברייה שמשתכרת בשכר מינימום פלוס, היישר לגן הילדים, עם הישמע צפירת הצלצול של השעה 13:00.

הרב מול השר
לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין את המשמעות. ההחלטה הזאת לא תפגע קשות במפעל הצהרונים אלא תחסל אותו לחלוטין. ההחלטה מרגיזה. לא פחות ממנה מקוממת הדרך שבה הועברה. לא באמירה ברורה בפה מלא: "כן, אין לנו שמץ של מחויבות לנשים החרדיות העובדות", אלא בהסתתרות עלובה ומפוחדת מאחורי שינוי קריטריון, בחצי משפט שנאמר על סף פתיחת שנת הלימודים. בלי שניתנת לאם החרדית העובדת, האפשרות להיערך למציאת אלטרנטיבה אחרת.

במשרד החינוך טוענים כי מדובר בקיצוץ שנערך במסגרת הקיצוצים הכלליים. זה אינו מדויק, בלשון המעטה. החלטת הממשלה הינה על קיצוץ בסך 480 מיליון מתקציב המשרד. עלות הפעלת מפעל הצהרונים כולו מוערכת בסך 650 מיליוני שקלים. בהנחה שהמפעל כולו יקרוס, משרד החינוך עוד ישלשל לכיסו עודפים, מעבר לקיצוץ שנגזר עליו בהחלטת ממשלה.

ההתנהלות הזאת, של הנחתות מהרגע להרגע, בלי מאה שניות חסד שיאפשרו לסדר לילדים החרדים פתרונות חלופיים באה לידי ביטוי בתחומים נוספים, ובמרכזם החינוך המיוחד שמגיע לשנה"ל התשע"ה בלי נשימה ומחוסר נשמה – ועל כך עוד ידובר.

חברי-הכנסת החרדים ובראשם יעקב אשר, ידעו תמיד להפריד בין שר החינוך מטעם יש עתיד פירון, לבין איש החינוך הרב שי. גפני הגדיר את האיש כסכיזופרן, אבל אחדים מחברי-הכנסת התייחסו אל פיצול האישיות הזה כאל תכונה חיובית. הם הבינו כי בכובעו כנציג יש עתיד יש לו מחויבות-על לאג'נדה של מפלגתו, אך גילו כי כאשר הוא משתחרר מכבלי המפלגה, יש עם מי לדבר. ברגע שהשר מתיישב לדיאלוג ענייני נטול כותרות פופוליסטיות - שמיועדות לשר הממונה לפיד, האיש מתגלה לא מעט פעמים כמענטש' עמו ניתן להסתדר.

לרבבות אימהות חרדיות, נותר רק לקוות שבסופו של תהליך, גם בפעם הזאת, תגבר יד ימין של איש החינוך הרב שי על יד שמאל של שר החינוך פירון. אם זה מה שיקרה לבסוף, כי אז יש עתיד שאפילו מוישה גפני, יאמר מילה טובה.

הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!