קושי, אתגרים וסיכון: על מעבר ילדים בין מוסדות

כל הלילה יוסי לא עצם עין, הפרפרים פרפרו בבטן בחוזקה, המח לא הפסיק להריץ סיטואציות שונות ומלחיצות, איך יהיה? מה יהיה? איך יקבלו אותו בכיתה החדשה?

משפחתו של יוסי עברה דירה מעיירת פריפריה לעיר הגדולה, חלק מהמעבר כלל החלפת תלמוד תורה, רבנים חדשים, חברים חדשים, נהלים חדשים. עבור יוסי - רק בן שמונה - מעבר כזה לא פשוט כלל. אמו של יוסי מלווה אותו בדאגה רבה ובתפילה, אנו תופסים אותה בינות לארגזים הרבים שעוד לא פורקו.

איך מתמודדים עם הקושי?

"פתחנו דף חדש, ואנו ההורים מלאי ציפייה שהכל ילך כשורה, עברנו מעיירת פריפריה תוססת כשבתלמוד תורה ובבתי ספר הילדים היו מובילים, פתאום אנו נכנסים למצב שונה לחלוטין, מצב שבו אנו כהורים צריכים להסביר לילד שישנם חוקים חדשים, אנשים חדשים וסביבה שונה".

האם הכנתם את הילדים למצב הזה, התייעצתם?

"אולי זה מצחיק קצת אבל הבאנו יועץ חינוכי הביתה שליווה את הילדים במהלך החופשה ודיבר איתם על השינוי שהם עומדים לעבור, תרגל איתם יחס בין חברים, משחקי חברה, הפכנו את העניין לחוויה ממשית, אך בסופו של תהליך אני מקווה שאכן הילדים הגיעו מוכנים נפשית לשנת הלימודים".

"יוסי שלנו ילד קצת חריג בגודלו, שמן בלעז, במקום בו גרנו זה היה טבעי, חברים היו רגילים אליו, למראה שלו, הוא היה מלך הכיתה, עכשיו אני חוששת איך יקבלו אותו. גם הבת שלנו רגישה למוצרי מזון מסויימים, בבית הספר הקודם כולם ידעו שאסור להביא למסיבות כיבוד שהיא רגישה אליו, עכשיו צריך להתחיל תהליך הסברה מחדש, לא פשוט".

את מתחרטת?

"מה פתאום, עשינו את המעבר הזה ואנו שלמים איתו לחלוטין, מתמודדים, כל ההתחלות קשות".

מיני התעללות חברתית
גם אמא של בתיה מספרת: "תקופה ארוכה בתיה שלנו חוותה הצקות חוזרות ונשנות בבית הספר, שתי בנות שהטוב לא ממש חלק מחייהן, הפכו את חייה בבית הספר לסיוט מתמשך, בתחילה לא שמנו לב, עד שהבחנו בהתנהגויות מוזרות אצלה, כמו טיקים בעין שמאל, בכיות לא מוצדקות, בבירור מקיף ותשאול שערכנו בבית הספר הבנו שבתיה עוברת מיני התעללות מחברותיה לכיתה, היינו בדילמה עצומה, מחד לנטרל אותה מהכיתה זה צעד משמעותי, מאידך לתת לה לסבול זה גם לא תכלס', יועצת בית הספר נכנסה לעובי הקורה והמליצה על מעבר כיתה, ההתאקלמות הראשונית הייתה קשה אך זה היה שווה, כיום הילדה פורחת".

נעמי, יועצת חינוכית ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה, מציינת כי מעבר ילד מכיתה לכיתה או ממוסד למוסד יכול להיות הצעד החכם ביותר אך גם עשוי להיות הטפשי ביותר. "יש לדון כל מקרה לגופו. עם הילדים הוא גמיש בסך הכל, ומתכוונן למצבים חדשים".

לדבריה, יש סיבות שבהן נכון להעביר ילד, בעיות קיצוניות, מסגרת שאינה מתאימה וכדומה. לעומת זאת פעמים רבות ילד שסובל מבעיות לימודיות ורגשיות, ההורים נוטים להאשים את הסביבה, את המורים, הילדים ובית הספר, ומרוב ייאוש מחליטים להעביר את הילד למוסד חדש. מה שהם לא יודעים שמצב כזה לא ישנה את הילד, אלא יגרום לכך שהוא יסחוב את בעיותיו למוסד החדש, ובעצם הם לא פתרו את הבעיה אלא העמיקו אותה.

"בכל מקרה של מעבר כיתה או מוסד כדאי מאד שיהיה ליווי מקצועי, בכדי לדעת להתייחס נכון למצבי ההתמודדות של הילד ולצרכיו", היא מסכמת.

לנעמי יש משנה סדורה ומענינת בנושא, היא מבינה את ההורים שחוששים ממעברים כאלה ומצד שני לא מסכימה בכלל עם הורים שלא מוכנים לעשות צעד שיכול להיות משמעותי בשביל הילד רק בגלל הפחד שלהם.

כמה טיפים מעולים להורים:
1. שימו לב להתנהגות חריגה של ילד, ריחוף, בכי לא מוצדק, שקט מדי, עצבני לעיתים קרובות – לעיתים התנהגות כזו מעידה על בעייה בכיתה וזו הדרך של הילד להביע זאת.

2. תמיד כדאי להיוועץ באנשי מקצוע האם נכון להעביר את הילד, או להשאיר ולתת לו להתמודד.

3. במקרה של מעבר כדאי לתת לילד כלים להתמודד, הסבר הגיוני, הפיכת המצב הזה לחוויה.

4. קחו את הזמן שלכם ושל הילד, זה תהליך ואל תסיקו מסקנות מיידיות.
5. תמיד להתפלל להצלחה.

הילד המופרע
את ההורים של רפי פגשתי ביום הראשון ללימודים במסדרונות התלמוד תורה. לרוב, הורים מלווים את הילד ביום הראשון עד הפתח במקרה הטוב, ולא יותר מכך. משהו בתנועות ובהילוך שלהם סיקרן אותי. הכל בסדר? אני שואלת בחיוך את האמא.

היא מרימה אלי עיניים דומעות ועונה "יהיה בסדר".

רוצה לשתף אותי?

מסתבר כי לבנה רפי זה המוסד השלישי שלו מאז עלה לכיתה א'. רפי ילד נמרץ, שובב, מהפכן, בקיצור אתגר למורים, חגיגה לילדים, כל מוסד ניסה לטפל בילד בשיטות משלו, ללא הצלחה של ממש, כעת זהו נסיונה השלישי במספר ולא פלא שהיא חוששת כל כךץ היום הראשון ללימודים בשביל רפי זה נסיון נוסף להוכיח יכולות, למחוק סטיגמות.

את חוששת שרפי יפגע?

"רפי ילד חזק, החיים חישלו אותו, התייעצנו הרבה לפני הצעד הזה ומסתבר שהוא הנכון ביותר בשבילו, התדמית שלו במקומות הקודמים נפגעה כליל ולא היה מנוס ממעבר למרות הקושי שבדבר".

את יושבת כאן לוודא שהוא לא מפריע?

"התפקיד שלי כאמא זה ליידע את הצוות החינוכי, להכין אותם לאתגר, ולהראות להם שאני אשתף פעולה בכל מצב, ואתן להם גיבוי לכל התנהגות של הילד. בכך גם הוא יהיה מוגן, והצוות יהיה מוכן וקשוב ומוכן לשיתוף פעולה".

גם במצב כזה יש לנעמי מה לומר: "במעבר מסוג זה חשוב מאד שת"פ עם הצוות. כשההורים נותנים הרגשת בטחון לצוות החינוכי, הרגשה שהם סומכים על כל מהלך שהוא עושה, זהו צעד חכם, כי הצוות מרגיש שסומכים עליו ונותנים לו מרחב עם הילד, ומי שיוצא נשכר מכך זהו הילד שחש מוגן, בטוח ואהוב".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!