עמוד ההוראה נשאל: האם מותר לחקות אדמו"רים ורבנים?

עמוד ההוראה וחבר מועצת גדולי התורה הגאון רבי יצחק זילברשטיין, בפסק הלכה שמעורר הדים רבים, בנוגע לחקות קולות של אנשים. פסק ההלכה מתפרסם בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' היוצא לאור מידי חודש על ידי כולל 'בית דוד' בחולון.

את השאלה שיגר לעמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין חקיין מקצועי (מחסידות גור, מ.ו.), שם הוא כותב כך: זכיתי ומשמים ניחונתי בכשרון לחיקוי קולות של דרשנים, רבנים, ואדמו"רים, ולהבדיל אלף אלפי הבדלות נשיאים וכו' ואישי ציבור וכדו', ויש לי מזה גם פרנסה בחתונות וכדו'. יש גם ישיבות שרוצים שאבוא לשמח קצת את הבחורים בזמנים מסיימים כדי להוריד מהם קצת את המתח הלימודי, ובפרט בפורים שאז יש לי הרבה הזמנות מאנשים שעושים סעודות גדולות, ורוצים לשמח את הציבור בשעת הסעודה.

ברצוני להדגיש שאני מאד נזהר לא לחקות בשום אופן אנשים בעלי מומים כגון מגמגמים או בעלי חסרון דעה ל"ע, אלא רק דרשות של רבנים או אדמו"רים במאמרים שלהם, או להבדיל נאומים של עסקנים וכו' וזה גורם שמחה לראות את הדיוק בקול, או לשמוע איך שחוזר על דבריהם בדיוק, וח"ו לא להפוך אותם ללעג וקלס, וע"ז שאלתי.

איך לנהוג בזה ע"פ הלכה בשמחת חתן וכלה, בישיבות או כנסים, ובסעודת פורים. מה מותר ומה אסור?.

עמוד ההוראה בתחילת תשובתו מציין כמה מקורות קדומים שמצאנו את המושג של חיקוי קולות בתורה, וכמו יעקב אבינו שחיקה את קולו עשו כשנכנס לקבל את הברכות, כמו שכתב הרמב"ן (בראשית כז, יב).

לאחר מכן מתייחס עמוד ההוראה לעיקר השאלה, וכותב: "נראה שיש כמה סוגי חיקויים, יש חיקוי שעושים מחמת הערצה של האדם, אדם שמעריצים אותו, אומרים את דבריו בקולו כדרך שהוא היה אומר, כדי להעביר את הדברים בדיוק, וזה אינו מעורר צחוק אלא הערצה לאדם, זה מותר. כמו כן כאשר מחקים את קולו של רב בתפילתו, שלא על מנת לעורר צחוק אלא כדי להזכר בתפילתו הזכה והטהורה, וזה מעורר געגועים, גם זה מותר. אבל כל דבר שהוא עשוי כדי לעורר צחוק, הרי זה ליצנות, וזה אסור, כי כת לייצים אינם מקבלים פני שכינה".

"אמנם בשמחת חתן וכלה מצינו שהתירו ליצנות, כמו שכתוב במהרי"ל שישמר שלא להתלוצץ לומר אעשה ליצנות בפני הבריות למען יאמרו עלי שאדם נחמד אני, וארבה בתחבולות בפניהם ויחכו שקורין לאכין, הלא עבירה גדולה היא, דכל המתלוצץ תחילתו ייסורים וסופו כלייה ויורש גיהנום, אך לשמח חתן וכלה מצוה להתלוצץ בפניהם לשמחם.

"אך נראה שמה שמותר להתלוצץ היינו דווקא כאשר משמח את הבריות ואינו מבזה אנשים, אבל כאשר מבזים אנשים עוון חמור הוא מאד, ומי התיר לצחוק מאדם כדי להתפרנס, וכי דמו מופקר כדי להתפרנס, ואולי ילך לשכור עצמו לעולם התחתון להרוג אנשים, וירוויח יותר כי שם משלמים יותר.

"ובפרט בפורים שנהפך לאבל מחולנו, כאשר שמחת פורים טהורה, נהפכה להרבה אנשים ליום של שפיכות דמים כאשר מתלוצצים מאנשים, ושופכים את דמם, ורבים חללים הפילה התנהגות נלוזה זו, וכל מי שעשה כן, לא יצא נקי, והרבה אנשים סובלים מרורות על שמחת פורים שרצו לשמח אנשים אחרים על ידי שפיכות דמים.

"ומי כבר מדבר כאשר מחקים את רבותיו, או שמחקים מורים ומורות, ובנוסף לכך שיש בזה איסור של מזלזל ברבותיו, יש בזה גם איסור חמור כי לאחר מכן מפריע לו במסירת השיעורים, כי נזכרים מהחיקוי, וכשהרב אומר את השיעור לאחר הפורים זה גורר פרצי צחוק, ואוי להם מיום הדין ואוי להם מיום התוכחה, ועל זה נאמר יום כיפורים כפורים, מה יום כיפור אינו מכפר על בין אדם לחבירו, כך גם בפורים יש להזהר, כי כל מה שפוגעים בפורים בבין אדם לחבירו, אין לזה מחילה ואין לזה סליחה עד שירצה את חבירו, ואין שום תירוץ של שמחת פורים".

עמוד ההוראה מסיים את מכתבו וכותב: "ומי שרוצה בכל זאת להשתמש עם הכישורים שחננו הבורא, יחקה גויים ויצחק מהם, וליצנותא דעבודה זרה מותרת, אבל לא חס ושלום לחקות ישראל".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!