החיה שמסוגלת לאתר מזיקים עוד לפני שאנחנו מצליחים לעשות זאת

כולנו מגידי ומגידות עתידות. כן, באמת, תחשבו על זה רגע: ריח של טרום גשם גורם לנו להבין שתיכף הכל יירטב מסביבנו, ריח אפייה עשוי להוציא אותנו מהחדר אל המטבח, וריח פחות חינני מקודמיו – כנראה יעביר אותנו לכוננות החלפת חיתול לילדה. אך בעוד שאנחנו, בני האדם, משתמשים באפנו עבור תחזיות לאירועים קטנים ונקודתיים שכנראה יתרחשו בעתיד הנראה לעין – יש יצורים שבעזרת אפם צופים אירועים דרמטיים והרי-גורל, שמוטב היה לנו להתוודע אליהם כמה שיותר מוקדם. מי הם אותם אלופי הרחה?

לכלבים יש חוש ריח רגיש במיוחד שעשוי לאפשר להם לזהות התקף אפילפטי לפני שהוא מתרחש, ואף להבחין בין ריח של אדם בריא לריח של אדם שחלה בסרטן, עוד לפני שהחולה התוודע למצבו. נוסף על כל אלה, כלבים נמצאו כ"מגידי עתידות" יעילים גם בתחומי החקלאות: מאמר חדש שהתפרסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" מצביע על התרחבות תופעת השימוש בכלבים לזיהוי מזיקים ומחלות בחקלאות, כמו עובש למשל. עד כמה השימוש בהם יעיל עבורנו? מסתבר שכלבים מסוגלים לאתר את המזיקים הללו עוד לפני שאנחנו מצליחים לעשות זאת באמצעים ידניים או בעזרת המכשירים הטכנולוגיים שקיימים כיום.

ידידו הטוב ביותר של האדם

אז במה נבדל האף האנושי מהאף הכלבי? לדברי ד"ר עירית גזית, חוקרת מומחית להתנהגות בעלי חיים ולשעבר מדענית ראשית בחברת Dsense, שאותה הקימה עם ירון סיטבון, ושבמחקריה השתתפו הכלבנים אהוד קפון, אלינה קשי, עידו אבירם ורוני וירניק – לכלבים יש גנים וקולטני ריח רבים יותר, וגם הרקמה שדרכה נקלט הריח באפם היא גדולה יותר. בנוסף, האזור במוחם שמעבד ומזהה אותות עצביים מקולטני הריח שבאף הוא גדול יותר משלנו.

לדברי גזית, גם אופן ההרחה של הכלבים תורם ליכולותיהם: הם מרחרחים באמצעות שאיפות ונשיפות מהירות – באופן שגורם ליותר מולקולות ריח להיקשר לקולטני הריח בחלל האף ושמאפשר הרחה יעילה יותר. נוסף על כל אלה, כלבים גם לומדים את סביבתם. "הם יודעים להבחין היטב בין ריחות ואף לזהות ריח דומה לזה שהם כבר מכירים", היא מסבירה. כלומר, אפשר ללמד כלב לזהות ריח מסוים – למשל, ריח שמעיד על מחלה או ריח של סם שעליו לאתר – ולסמוך על כך שהוא יזהה את הריח הזה כשיתקל בו שוב.

ויש גם יתרון שמבדיל כלבים מכל המריחנים הטכנולוגיים (מכשירים ש"מריחים"), והופך אותם ליעילים יותר מהם: הם יכולים ללכת בעקבות הריח, ואפילו לרוץ בעקבותיו. "גם במערכות שיש להן רגישות גבוהה לריחות, עדיין חסרה התכונה הזאת: אין להן את הניידות שיש לכלבים", מסבירה גזית. לכן, כשמשתמשים במערכות אלה כשרוצים לבדוק האם קיים ריח שעלול להעיד על בעיה – צריך לדעת מראש כמה פרטים.

לדוגמה, לדברי גזית, בבדיקה למציאת חומרי נפץ, שנעשית בשדה התעופה באמצעות מכונות – יש להחליט איזו מזוודה לבדוק. לעומת זאת, במצב דומה, כשכלב שמאולף לכך מריח את ריח חומר הנפץ בין כל המזוודות הרבות שבשדה התעופה – הוא פשוט ירוץ בעקבותיו, ו"יסמן" את המזוודה הבעייתית. היכולת של הכלב לרוץ ישירות לכיוון מקור הריח חוסכת זמן יקר ומשאבים רבים שהיו נדרשים כדי לבדוק את כל המזוודות (עד להגעה למזוודה החשודה) באמצעות המכשור הטכנולוגי.

לחזות את העובש

בזכות היכולות המופלאות הללו, לפני כשנתיים החלה חברת Dsense לבחון אפשרויות של שימוש בחוש הריח של כלבים עבור שוק הקנאביס הרפואי. "בתפרחות הקנאביס לעיתים מתפתח עובש, ומכיוון שחלק מהמשתמשים בו הם בעלי מערכת חיסון מוחלשת – חשוב במיוחד למנוע מהם לצרוך אותו במצב הזה", מסבירה גזית. "כיום, כדי לבדוק את צמחי הקנאביס, אנשים צריכים לעבור בחממה ולחפש את העובש באופן חזותי, כשלפעמים מדובר בשטחים גדולים מאוד". זאת ועוד, לדברי גזית, בשלבים הראשונים אי אפשר לזהות את העובש בעין אנושית, ועל כן כשהוא נגלה לעיני החקלאים – לעיתים זה כבר עלול להיות מאוחר מדי.

וכאן נכנסים לפעולה הכלבים המאולפים: לדברי גזית, כלבים מצליחים לזהות את התפתחות העובש עוד לפני שאפשר לזהות אותו חזותית; כך החקלאים יכולים לבחון אזור מסוים בחממה, שבו יש חשד לנגיעות עובש, ולא את השטח כולו. "כך חקלאים יוכלו לנהל את השטח שלהם באופן יעיל בהרבה", היא מעידה.

עש מדומה, נזק אמיתי

בנוסף לעיסוק במזיקים שמתפשטים בצמחי קנאביס, החברה חקרה את יכולות הכלבים בזיהוי של מזיק מטריד לא פחות: עש התפוח המדומה (Thaumatotibia leucotreta), מעופף נפוץ שפוגע בגידולים רבים – מה שהופך אותו לבעל השפעה מכרעת על ייצוא ההדרים לאירופה, שם מקפידים להימנע מפניו ככל האפשר. "כיום הפירות שלנו נבדקים באמצעות פקחים, שמחפשים פירות נגועים בפרדסים ובבתי האריזה – ומסתמכים על חוש הראייה כדי לאתר את הנגע שהעש יוצר", מסבירה גזית. "עם זאת, בפועל הפקחים לרוב רואים באופן ברור רק את החלק העליון של הפרי ואת השכבות העליונות של הפירות בארגזים, כך שלזיהוי כזה יש מגבלות רבות".
אז מה עושים? "כשנעזרים בכלבים, אפשר לגלות את הנגע גם כשהפרי, או אחד הצדדים שלו – נסתר מעינינו, ואף לזהותו בשלב מוקדם. כל זה הודות לחוש הריח שלהם", מסבירה גזית.

זה לא משחק. או שכן?

אז איך מלמדים כלבים לאתר מזיקים בצורה יעילה כל כך? "קודם כל יוצרים 'התנייה קלאסית': הצמדה בין הריח של המטרות – למשל, פירות נגועים במזיקים כלשהם, לבין התגמולים החיוביים שהכלבים מקבלים – למשל, חטיפים או כדור למשחק", מסבירה גזית. "אחר כך, מבצעים 'התנייה אופרנטית', כלומר מלמדים את הכלבים להגיב בצורה מסוימת כשהם מריחים ריח מסוים – למשל, לשבת או לנבוח. אחרי שהם מבצעים את המשימה, הם מקבלים מהמאמנים את התגמול שלהם". לדבריה, הכלבים נהנים מאוד לצאת "לעבוד" כך, מכיוון שעבורם – העבודה היא משחק אחד גדול.

עם זאת, לדברי גזית יש גם להקפיד על צורכי הכלבים, על קשר טוב בינם לבין המאמנים שלהם ועל עבודה רגישה ומקצועית. "חשוב שהמאלפים יבינו את מגוון הגורמים הסביבתיים, הפיזיולוגיים וההתנהגותיים שמשפיעים על הכלבים", היא אומרת. למשל, לדבריה, כלבים רגישים מאוד לשינויים הקטנים ביותר בהבעות הפנים ובשפת הגוף שלנו. "כך, לדוגמה, כלב מסוגל להרגיש שהוא תכף יצא לטיול עם בעליו וללכת להמתין ליד הדלת, גם כשהבעלים עוד לא עשה שום צעד לכיוון היציאה". רגישות זו היא, כמובן, יתרון משמעותי בעבודה עם כלבים – אך גזית מסבירה שחשוב גם לקחת אותה בחשבון בתהליך אימון הכלב לזיהוי ריחות מסוימים. "הכלב עלול לקלוט רמזים מבני האדם שסביבו, ולכן יש לעבוד עימו במתווה סמיות כפולה (Double blind), כלומר – שגם האנשים שעובדים איתו לא ידעו היכן ממוקם ריח המטרה, כך שהם לא יוכלו להעביר לו רמזים סמויים ולכוון אותו לשם בטעות".

אם כך, נראה שעבודה עם כלבים לאיתור מזיקים עשויה להיות טובה לשני הצדדים. אז למה האפשרות הזאת עדיין לא רווחת כל כך? לדברי גזית, המודעות לנושא לא גבוהה מספיק, וכדי שאנשי מקצוע שונים ישתמשו בכלבים לצורכי איתור ריחות – יש להכיר להם את השיטות האלה. "כך נעשה, למשל, בתחום איתור חומרי הנפץ, וכיום זה כמעט מובן מאליו שמשתמשים בכלבים לצרכים האלה", היא מספרת.

אחרי שנים ארוכות בתחום, גזית צופה שהשימוש המדובר בכלבים רק ילך וישתכלל – וזאת, בעיקר הודות לכלבים עצמם. "במסגרת המחקרים שלנו הגענו לתוצאות יוצאות מן הכלל עם הכלבים. כבר מעל ל-20 שנה שאני עובדת איתם – והיכולות המדהימות שלהם עדיין מצליחות להפתיע אותי", היא מסכמת.

הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!