שידוך מהאגדות: כש"המן הרשע" היה בשידוכים

רות חיכתה לחיים שדה בפתח המלון. הוא אמור היה להיות בחור בן 32, חכם, מוכשר, ירא שמיים וחברותי. השדכנית הכבירה שבחים והיא התאזרה בציפייה לא אופיינית. הוא איחר בעשרים דקות בלי להתנצל, ומיד נרשמה נקודה לרעתו. אבל רות גערה בעצמה מיד, דרשה מעצמה לבוא בלב נקי, בראש פתוח, ואולי, אולי סוף סוף, להינשא.

לחצו כאן לישועה בדוקה לזיווג הגון>>>

בשלב הבא הוא שילח לדרכו את המלצר שהציע שתייה, וטען שהם רק מחפשים דרך לשלוח יד לארנק של האורחים. אחר כך התמלא זעם כשסיפרה שנסעה לשבת עם חברות לצפת ולא הבין כיצד היא משאירה לבד זוג הורים מבוגרים. הוא זעם וצעק עד שכמה מהאורחים הנוספים במלון הביטו בהם בתדהמה ורות התכווצה מבושה במקומה. השיחה המשיכה, הבחור נהנה ולמחרת ביקש להמשיך.

הלב שלה התבלבל. רות הייתה רווקה כמעט בת 28, והלחץ מסביב הלך וגדל. היא כל כך כמהה להתחתן, ולפעמים, בסתר בסתר, אפילו הסכימה לוותר על דברים חשובים ויקרים בבעלה לעתיד. אבל מידת הכעס הזו שהיא ראתה בו, והמידות הלא טובות - לא הותירו מקום לספק. לא מתחתנים עם בחור כזה.

"אני חושבת שנפגשת עם המן הרשע", אמרה לה בצחוק אסתר חברתה לעבודה. "המן הרשע לא", היא אמרה, "אבל אולי 'המן הכעסן'"? שתיהן צחקו.

בינן לבין עצמן כינו רות ואסתר את הבחורים בשמות גיבורי המגילה. היה את אחשוורוש, בחור בעל גאווה שחש את עצמו והתנשא לכל אורך הפגישה, היה בגתן ותרש - בחור בעל סבר פנים אטום, שמיעט במילים ולא חייך אפילו פעם אחת והזכיר לה שומר ראש שמציבים בפתחי החניונים, והיה ויזתא - בחור ילדותי שצחק כל הזמן בלי קשר. והיו עוד, טובים ופחות, מקסימים ופחות.

לצחוק במקום לבכות! זו הייתה הדרך שלהן להתגבר על האכזבות ועל עוגמת הנפש שבמסע המתיש הזה. שתיהן הלכו והתקרבו לשנתן ה-28, שידוך טוב היה נראה כמו חלום, אחרי איכות ההצעות הנמוכה והתדירות המדאיגה.

עוד שנתיים חלפו ורות הרגישה שבבית מתכננים לה מסיבת יום הולדת הפתעה. ״ואני רוצה להגיד להם די״, שחה לאסתר, ״אל תחגגו לי, אני רוצה לעבור את היום הזה בלי להרגיש אותו, בלי לחשוב מה הוא אומר. 30! אחרי זה אני כבר רווקה מבוגרת עם תעודת רווקות, מטעם בית הדין של הרווקים". היא כבר הכירה את הריטואל. אחותה הנשואה תזמין אותה לקפוץ רגע לראות משהו בבית, הבית יהיה חשוך אבל אז ידליקו אורות וכולם יצעקו 'מזל טוב' ושפע אחיינים ואחייניות יתנפלו עליה. היא תשתף פעולה, העינים יחייכו - אבל הלב יבכה.

ואז אסתר נזכרה. היא נזכרה בקולו הנרגש של רבי שרגא שטיינמן שליט"א כשדיבר מעומק ליבו על כאבן של בנות ישראל ״לא עוד לגזירת הרווקות״.

"אבי מורי (מרן ראש הישיבה רבי אהרן לייב) זצוק"ל, אמר בשנותיו האחרונות, שתופעת הרווקות זוהי גזירה משמים על דורנו! וגזירה רוחנית ניתן לבטל רק באמצעים רוחניים! כוח התורה! כוחה של תפילה! – הם כלי המלחמה שלנו! נמחה את הגזירה – וה' ימחה את הדמעות, בנות ישראל היקרות, בנות ציון המסולאות בפז – תמצאנה כל אשה מנוחה בבית אישה".

והיא הכריחה את רות להתקשר. עוד באותו הערב לרינה של תורה, ולבקש להיות מאלה שבזכותן תבוטל הגזירה, שבזכותן עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה.

ובליל פורים הן הגיעו ובשקט עמדו סמוך למחיצה, מביטות באברכים "שלהן", האברכים אותן אימצו בתמיכה, מתכוננים למעמד התפילה המיוחד בביהכנ"ס 'לדרמן', היכן שעמד אביהם של ישראל מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל והיה מעתיר בעדם מדי שנה בשנה. והאברכים עומדים, והגאון הצדיק רבי בנימין פינקל שליט"א בראשם מתחיל באמירת התהילים, קולו ספוג רגש ודמע, והבנות – מהצד השני של המחיצה – בוכות איתם בשקט.

את הרגעים האלה אפשר היה לחוש ממש. ובתום התפילה פניהם של הגר"ש שטיינמן שליט"א והגר"ב פינקל שליט"א שהיו שטופי דמעות, מתבהרות ומאירות ושמחה גדולה יורדת על היכל בית הכנסת.

ובערב בדיקת חמץ של אותה השנה רות כבר הגיעה ללדרמן להודות על הבחור הצדיק והמתוק שאיתו התארסה ערב קודם. ככה, בקלות, במהירות, בלי ספקות, כאילו היה זה בחור ראשון ושידוך של גיל 20.

'דוחים גזירות ורואים ישועות' כמו שאמר הגאון רבי שרגא שטינמן שליט"א. אל תחמיצו את המעמד הזה! די לסבל ולכאב! תתקשרו לרינה של תורה. תשאלו את רות, החיוך שלה יסביר לכם היטב למה.

לחצו כאן לישועה בדוקה לזיווג הגון>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!