מיהו יהודי, מיהו גזעני ומהו מזרחי? • טור אישי

אין רגע דל. הפרשיות החדשות משכיחות את הקודמות, אולם ישנם אירועים שאסור לעבור עליהם לסדר היום.

מילים יכולות להזיק, ודאי כשמדובר באיש שתפקידו הוא לא הרבה יותר מאשר להיות הפֶּה של המדינה. הנשיא הטרי רובי ריבלין, שהביא עמו תקווה גדולה לעתיד יהודי-ערכי, נפל בגדול, מהר מכפי שחלמנו.

"עם חופשי אנחנו בארצנו, בדעה ובפעולה", אמר ריבלין בתגובה לחתונה המצערת של מחמוד המוסלמי ומורל היהודיה. "אני מאחל לזוג הטרי בריאות, נחת ושמחה".

מותר לנשיא המדינה להתנגד בממלכתיות לאלימות, ואפילו טוב שכך. כי אלימות מסוכנת ועלולה לחזור כבומרנג. אבל מכאן ועד שליחת איחולים לבביים?

חנפנות מלוכלכת.

כל המרחם על אכזרים, סופו שיתאכזר לרחמנים. כלום דמעותיו של האב היהודי הנשפכות כמים על בתו המתבוללת – שוות פחות מדמעותיו של החתן המוסלמי? האם הנשיא שלנו דואג קודם לבן-דודו הישמעאלי, בטרם ידאג לאחיו, בשר מבשרו? לאן נעלמה מורשת תלמידי הגאון מוילנא, אנשי ירושלים של מעלה, בהם נוהג ריבלין להתפאר בכל נאום?

ציפינו ממנו לקצת יותר. בואו נקווה שזו טעות של מתחילים.

לפיד והמורשת היהודית
"האם המרת דתה של יהודייה עקב חתונה אינה מצערת אותך?", נשאל יאיר לפיד בראיון ברדיו 'גלי ישראל'.

החלק הראשון של התשובה, היה מפתיע: "כן. מפריע לי, אני מודה. אם בני מחר היה מודיע לי שהוא מתחתן עם קתולית והילדים לא יהיו יהודים, זה היה מאוד מפריע לי. אני חושב שהעם היהודי הוא קטן, אני חושב שיש לנו מורשת, אני חושב שצריך לשמור עליה, וזה מפריע לי".
שיחה נאה, והקב"ה לא מקפח את שכרה.

אבל בוא נדבר על-זה, יאיר. מדוע מחמוד אינו מבני העם היהודי? הרי הוא מחזיק בתעודת זהות כחולה, והוא אזרח ישראלי לכל דבר. האם אובמה אינו אמריקאי? האם יש בעיה לנערה אמריקאית להינשא לבנו של הנשיא האמריקני? אם כן, מה חסר למחמוד הישראלי? אין תשובה אחרת, מלבד זו: ישראלי זה עדיין לא הכל. צריך להיות גם יהודי.

אמרת בראיון: "אני חושב שיש לנו מורשת יהודית שצריך לשמור עליה".

אני משפשף עיניים בתדהמה: מהי "מורשת יהודית"? האם יש הגדרה אחרת מלבד תורה ושמירת מורשת אבות? האם כפייה בעקיפין על בעלי עסקים אומללים בתל-אביב – שרוצים קצת לנוח מעמל יומם – לעבוד ביום הקדוש, זוהי מורשת יהודית?

ומי שומר על המורשת, יותר מהחרדים שומרי התורה והשבת? האם השנאה שלך כלפיהם מהווה מבחינתך שמירה על המורשת היהודית? האם התנאי שהצבת להדרתם מהממשלה, זו שמירת המורשת היהודית?

בראיון הוספת, יאיר, השוואה מטופשת ל"גזענות". וכך אמרת: "כשאני מסתכל על האנשים שהפגינו מול החתונה הזאת, הם לא מביאים כבוד גדול לעם היהודי. זו חבורה מכוערת וזו היתה הפגנה מכוערת, ועם שסבל יותר מכל עם אחר מגזענות, צריך להפגין הרבה יותר סובלנות כלפי האחר, גם אם לא מוצא חן בעיניו איך שהאחר מתנהג".

ואני שואל: האם אנחנו גזענים?! האם יש לנו בעיה לקבל כל אדם באשר הוא לעם היהודי? כל גוי שמבקש להתגייר כדת וכהלכה - אפילו הוא מזרע עמלק - יכול להצטרף לעם ישראל, ומתקבל באהבה. אדרבה, בשבע-עשרה מקומות הזהירה התורה על אהבת הגר והזהירות מלהונות אותו אפילו בדיבור . הזוהי גזענות?

אדוני השר, קצת השכלה! הנאצים ימח-שמם, מקדשי ערך ה"גזע" שעליהם רמזת בראיון, הרי אפילו מי שרחמנא ליצלן המיר את דתו, נשא אישה גרמניה והצטרף בכל ליבו אל הגרמנים, אחת דתו להמית בתאי הגזים, כי בעורקיו לא זורם דם מגזע ה"ארי" הנאצי.

נכון, יש לנו תנאים. היהדות שונה מהאיסלאם והנצרות, שמקבלות כל מי שאומר מילה אחת... אנחנו דורשים ממי שבא להצטרף – שיוכיח שהוא באמת מקבל עליו את תורת ישראל ואת מורשת היהדות.

החינוך קובע
אחד מצדיקי הדור, חזר לאחרונה מזועזע ממסע חיזוק בצרפת.

בין המתברכים והמתייעצים, הגיע לאכסנייתו אב שביכה את מר גורלו. "בתי עומדת להינשא לגוי", אמר.

הצדיק השיב לו באומץ: "אני מברך אותך שתזכה לישועה, אבל האם תוכל להגיד 'ידי לא שפכו את הדם הזה'? מדוע שלחת אותה לחינוך מעורב עם גויים? כל השנים הענקת לה חינוך רחוק מיהדות. אתה אשם בכל מה שקורה עכשיו".

החינוך, אוי, החינוך. ולא אמרנו מילה על החינוך הישראלי ועל השר הממונה.

תפילה בנוסח מזרחי
יש רגעים בהם אתה מתמלא 'קנאת סופרים' בעבודת האלוקים הפשוטה והתמימה של אחינו בני עדות המזרח. אחד הגדולים שבהם הוא הרגע בו נשמעת שירת הרבבות בפיוט 'אדון הסליחות', מפיותיהם של מאות אלפי יהודים, קרובים ורחוקים, בלילה האחרון לפני יום הכיפורים, תחת שמי הכותל המערבי.

אין אשכנזי שיכול להישאר אדיש אל מול התופעה הסוחפת.

ויש גם את הרגעים הקטנים, הפשוטים; עבור בני עדות המזרח הם שגרה, אבל עבור אשכנזים שכמותנו הם בגדר חוויה עילאית.

נקלעתי השבוע, בשעת צהריים, לסניף 'רמי לוי' בגבול רמת גן - בני-ברק.

רק נכנסתי להיכל הקניות הענק, ואחד העובדים פונה אלי בשאלת: "התפללת מנחה?".

הצטרפתי למניין.

בכל סניף של רמי לוי יש בית-כנסת. בסניף זה, מיקומו בחדר-הממוגן. הרי זהו המיגון האמיתי... כך או כך, מדובר בבית-כנסת לכל דבר: בימת חזן, ספרי-קודש, תמונות ממוסגרות של ברכת 'מודים', 'קדיש' ו'פיטום הקטורת' בכתב אשורית.

מכל המחלקות זורמים לכאן עובדים דתיים - שכירים פשוטים, קופאים וסדרנים, העובדים קשה בשביל להביא הביתה משכורת מינימום וקצת. אחד עם כיפה סרוגה, רעהו בכיפה שחורה. אחד בז'קט ולצידו במכנס קצר. הצד השווה שבהם: כולם מזרחיים טהורים.

"בכבוד, בכבוד", נשמעת הקריאה. עובד צעיר, בעל יכולת ווקאלית משובחת, נשלח לבימת החזן: הוא לובש חולצה ורודה מחוץ למכנס ג'ינס. הוא פוצח ב'קורבנות'. לוקח לי כמה דקות להתרגל, אבל בסוף אני נסחף באווירה.

אצל בני עדות המזרח, בעל-התפילה לא מעז לבלוע את המילים. כל מילה, בהטעמה, ולעתים במנגינה. הציבור כולו שותף לתפילת ה'חזרה': עונים "עליהם השלום", מוסיפים "לברכה", מקנחים "בקרוב", והשיא הראשון נרשם ב'קדושה', אותה מנגנים המתפללים בצוותא במנגינה ערבה.

תפילת ה'חזרה' הופכת תפילת יום חול שגרתית לתפילה חגיגית מלאת כיסופים. אתה לא יכול שלא לשכוח את המציאות: בין מחלקת הבשר למחלקת הירקות, באמצע יום עבודה של אנשים העמלים קשה מאד לפרנסתם.

עם תום המנחה, פותח שליח הציבור ספר "הלכה יומית" ומקריא שתי הלכות קצרות ויעילות בענייני דיומא: האחת, תלמיד חכם שיופרע מלימודו, אם יקום כל לילה בחודש אלול לאמירת הסליחות - ישתדל לקום לכל הפחות בעשרת ימי תשובה. השניה, כל מי שבודק את התפילין והמזוזות אחת לשנה בימי הרחמים והסליחות - תבוא עליו הברכה.

"רבי חנניא בן עקשיא", "קדיש דרבנן" – והופ, מסיימים עשרים דקות שוברות שגרה, בחזרה לקופה.

הטור המלא מתפרסם בשבועון 'כל ישראל'.
לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!