חינוך לערכים: הרהורים בפתיחת שנת הלימודים

קרוב ל-1000 תלמידים ותלמידות כ"י, יתחילו את שנת הלימודים הבעל"ט בבתי הספר "מדעים ויהדות" ברחבי הארץ. בחדרה, בתל-אביב, במגמות ובשלוחות של "מדעים ויהדות" הרשמיות והלא רשמיות ברחבי הארץ.

כשמדברים על "פתיחת שנת הלימודים", אי אפשר להתעלם מהנושא המרכזי שעליו מושתת היסוד של בתי הספר, והוא "נושא החינוך". כל מורה היוצא בתחילת שנת הלימודים, עם התיק בידו, לעבר בית הספר, חדור תחושת שליחות. באין חינוך לערכים, איש את רעהו חיים בלעהו.

פעמים רבות אני מחפש הגדרה מגזרית לתלמידים ולתלמידות בבית הספר. בשלב כלשהו הגעתי למסקנא שאין כל מכנה משותף בין התלמידים. אי אפשר להגדיר אותם דתיים או חילוניים. רובם פשוט יהודים. אם יש בכל זאת מכנה משותף בין התלמידים, הוא הרצון שלהם לקבל חינוך הדוגל בערכי היהדות.

בעקבות סידרת כתבות בערוץ 10 בהן סקרו את תופעת 'הנישואין האזרחיים' גם לאלו שלא מוגדרים כ'מסורבי חיתון', יצא לי השבוע לשמוע ראיון שנערך עם שר האוצר יאיר לפיד בנושא, מה שתפס את אוזני הייתה דווקא שאלת הפתיחה, בה נשאל: "כיצד הוא בעצמו נישא?" והתשובה שלו הייתה שהוא נישא כדת משה וישראל. אמנם הוא הסתייג שהרב שחיתן אותו היה הרב הכי "קוּל" בסביבה... אבל עדיין, בני הדור של יאיר לפיד לא חלמו על המושג נישואין אזרחיים.

העולם פעם התחנך על ערכים. על הזהות והמורשת היהודית. גם אם לא כולם חיים את חייהם בפועל על פי החינוך שספגו, היסודות הושתתו, ולמעט מיעוט קטן בחברה הישראלית המעוניין לעקור, להוקיע ולרמוס כל דבר שמסורת יהודית דבוקה בו, רוב הציבור רוצה את הסטטוס-קוו ואת השמירה על המסורת היהודית כדרך חיים.

אם יורשה לי לחלק את האוכלוסייה במדינת ישראל בעוד 10 שנים, הרי שהרוב המוחלט של בוגרי בתי הספר "מדעים ויהדות", וכמו כן מסגרות חינוכיות נוספות כדוגמת "שובו", "נתיבות משה" ועוד המחנכות לערכים ולזהות יהודית, לא יעלו על דעתם להתחתן שלא כדת משה וישראל. הסיבה לכך היא החינוך וההבנה בחשיבות שרשרת הדורות, בשמירת המסורת, ואודות להבנה והגאווה לעצם היותנו שייכים לעם ישראל ומחויבים לתורת ישראל.

כתבתי על כך לא אחת, שהמועצות הדתיות הפזורות ברחבי הארץ צריכות לעבור רפורמה מקיפה ולהנגיש את השרותים לציבור הרחב, אחת מהמועצות הדתיות שלקחה את זה צעד קדימה היא המועצה הדתית בתל אביב -יפו, שם קבלת הקהל מתבצעת בחביבות ובנעימות, רישום הנישואין נעשה ביעילות ובמקצועיות והדרכת החתנים והכלות מקרבת ומקדשת שם שמים, וכל זאת כמובן בלא לסטות ימינה או שמאלה מגבולות ההלכה.

עם כל הכבוד לפוליטיקאים המעוניינים לשנות סדרי עולם, מה שבסופו של דבר יכריע האם תהיה כאן מדינה יהודית בראיה היסטורית, זו לא החקיקה הדתית או האנטי דתית, אלא רק החינוך והחדרת הערכים בנוער ובדור הצעיר. רק טיפוח הגאווה היהודית תגרום לבני הנוער, בבוא העת, לבחור את הדרך המסורתית מדור דור בלא לחפש אלטרנטיבות.

כשאני מסתובב בפתיחת שנת הלימודים בבית הספר, אני כבר רואה בעיניי את אותם התלמידים בעוד 15-20 שנה. זה נשמע זמן רב, אבל זה מגיע מהר מאוד. אני רואה בעיניי את החופה המסורתית, לא משנה אם זה יהיה באולם, בגן אירועים, בבית, על החוף, בבית הכנסת או בטבע (או בחוות סוסים...), דבר אחד בטוח יהיה שם. רב מקדש. גביע יין וכתובה.

כי אותם תלמידים שמתחנכים כעת לשמירה על הזהות והגאווה היהודית, הם הם דור העתיד בכל תחום. וחינוך לערכים וזהות יהודית, תשפיע על ההחלטות שלהם, שישפיעו על כולנו בסיומו שלם יום.

כולי תקווה שלפחות דבר אחד יחסר שם: כוס לשבירה... שכן בעז"ה הגאולה תבוא ונחזור לירושלים הבנויה ונזכה לכוס של ישועות תחת הכוס ששוברים בחופה.

הכותב משמש כמנכ"ל "מפעלות הרב גרוסמן" יו"ר "מדעים ויהדות" וחבר הנהלת העיר חדרה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!