"שיחת הטלפון גאלה אותי מעומקי הבדידות"

שלום,
קוראים לי שרה ואני ההורה של חיים, נפתלי ואלישבע.

אני כותבת הורה כי אני מאז שאלישבע הייתה בת 4 חודשים אני מגדלת שלושה ילדים לבד. הם כלל לא זוכרים מיהו 'אבא' ולא מדמיינים מהו תפקידו של אדם כזה בחייהם.

כששואלים אותי, אני מתקשה לתאר את מהות האתגר בגידול ילדים לבד. תנסי לדמיין, אני מנסה להסביר לשואלת אותי, תנסי לדמיין שאת מתמודדת לבד עם רבעס, את לומדת לקרוא דף משנה כדי להסביר לילדון בן ה-8, את לומדת לשלם חשבונות חשמל ומים וגז וארנונה וחיידר ואת לומדת איך משיגים את הכסף לתשלום כלל החשבונות הללו בסיבובי גמ"חים בלתי נגמרים. את לומדת לנהל שולחן שבת ושולחן סדר וסעודת פורים וסדר טו בשבט לבד, להיות אבא ואמא וסבא וסבתא גם יחד ואת לומדת איך עונים על שאלות של עיניים תמימות וטהורות שרק רוצות לדעת 'למה?'.

לחצו כאן ותזכו לישועות וברכות>>>

זה קשה, זה שובר, זה מתיש, אבל כבר התרגלתי. למדתי לחיות ככה ולצמוח ככה ולפני כמה שנים החלטתי שמגיע לנו יותר. מגיע לילדיי דמות אב, מגיע לנו משפחה, מגיע לי זוגיות טובה וכך, בתוספת לאתגרי החיים, נכנסתי לעולם שנקרא שוק השידוכים.

קוראים לו 'שוק' ולא סתם. לפעמים התחושה היא שאת הסחורה המוצעת שבודקים היטב לפני הקניה. לפעמים התחושה היא שאת צריכה לבדוק את הסחורה ולגלות שהיא לא כל כך מוצלחת כמו שהבטיחו השלטים והפרסומים. גיליתי שלמרות שבסוף התוצאה הרצויה היא בעזרת ה' שמחה, הדרך לשם יכולה להיות כואבת, פוגעת ומאכזבת מאוד. גיליתי שאני לא צריכה למצוא רק את האדם הנכון לי, אלא את האדם שיהיה נכון גם לילדיי וזו משימה כבדה מאוד, אולי כבדה מדי.

בחנוכה האחרון נשברתי. שידוך אחד ירד מהפרק בו ברגע שהתקבלה שיחת טלפון מהרבה ובידיי החזקתי חשבון חשמל עם התראה אדומה לתשלום. סיימתי את השיחה, חייכתי חיוך גדול, הוצאתי מהמסתור את הסופגניות שנשארו על השולחן במשרד בסיום יום העבודה וחילקתי לילדים המאושרים.

אני ברחתי לחדר וסגרתי את הדלת. הכרית שלי כבר ספגה דמעות, אבל בכי כזה לא בכיתי מעולם. את תחושת ה'לבד' שהרגשתי באותם רגעים אי אפשר להעלות על הכתב. ידעתי שאם אני נשארת לבד, אני מתפרקת, רק רציתי לחוש שמישהו איתי.

התפללתי. מעומק לבי. ואני באמת מאמינה שבאותם רגעים החלה הישועה שלי.

חברה קרובה סיפרה לי על מלגה שקיבלה מקופת 'מרבים תורה וחסד' שסייע לה לצלוח כמה שבועות קשים. אחר כך סיפרה לי חברה נוספת שבנה זכה לחונך שמלווה אותו בתקופת גיל ההתבגרות המורכבת החונך, תאמינו או לא, מקופת 'מרבים תורה וחסד'. שבועות ספורים לאחר מכן סיפרה לי בת דודה שפגשתי ממש במקרה על הכולל של בעלה ועל המלגה שהוא מקבל מקופת 'מרבים תורה וחסד'. זה היה צירוף מקרים אקראי, אבל אני מאמינה שאין אקראי בעולם. אנשים שאני מכירה נעזרו ב'מרבים תורה וחסד', החלטתי שאת המעשרות שלי אני אתרום להם ואהיה בטוחה שהכסף מגיע למטרות צדקה.

בעשירי לחודש הלועזי הקודם התקשרתי. קיבלתי משכורת והתקשרתי להפריש מעשרות. "את רוצה ברכה גם לעצמך?" היא הפתיעה ושאלה אותי. "אני רוצה", עניתי והיא סיפרה לי על המעמד המיוחד שיתקיים בשושן פורים הקרוב, יום היארצייט של מרן הרב חיים קנייבסקי.

"'הזמן שאישה מקדישה לשלוש תפילות ביום חוזרות – תפילה של אמא, זו התפילה הכי חשובה שיש ומובטח לכל אמא שתתפלל שלוש תפילות ביום, תזכה לראות ישועות גדולות במיוחד'", הבטיח מרן ובתו, הרבנית קולדצקי, מקיימת זאת בהידור. היא לא מפסיקה להתפלל ולברך את עם ישראל ביום יום, אבל מעמד מיוחד צפוי להיערך ביום האזכרה, ביום היארצייט שלו בפורים דמוקפים בעוד מספר ימים. כל מי שזקוק לישועה פונה אליה. היא מברכת פה בעולם הזה, ואביה הקדוש מטרף לברכות בעולם הבא והישועות - מגיעות כהרף עין.

הרבנית הצדקת ש 'תורת חסד על לשונה' הבטיחה שכל מי שיסייע לנו היא תתפלל עבורו, תברך אותו ותערוך תיקון מיוחד של הפרשת חלה לזכות המסייעים לארגון", כל זאת הסבירה הטלפנית ואני, כמובן שרציתי ברכה ומסרתי את שמי.

אפשר לראות בזה צירוף מקרים סתמי, אני רואה בזה השגחה עליונה. אני עוד לא יודעת מה ילד יום, אבל אני בטוחה שהישועה קרובה לבוא ובעיקר, התחושה היא אחרת. אני כבר לא לבד בתפילות ובתקוות, איתי הרבנית קולדצקי, איתי הברכות שלה ואיתי ההבטחות של אביה הקדוש, מרן הרב חיים קנייבסקי.

אני כותבת את המכתב הזה אליכם, הזקוקים לישועה, לבקשת ארגון 'מרבים תורה וחסד'. לא נעים לי לחשוף את סיפורי בפומבי, אבל אם יש עוד אחד או אחת שזקוקים לישועה או שמרגישים לבד, אני מקווה שיקראו ויבינו שיש מי שיכול להיות איתם.

תרמו עוד היום ל'מרבים תורה וחסד' כדי שהשם שלכם יגיע לידיה של הרבנית עד שושן פורים ותזכו לתחושה שיש מי שעובר איתכם את המסע והקושי ובעיקר בכל הישועות והברכות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!