שיעור בקאנטרי: מתי מותר לספר לשה"ר בשידוכים?

במחנה פארק סלופ איסטעטס הארליוויל בניו יורק, מסר הגאון רבי יצחק זלמן גיפס המשמש כאב"ד 'ברכת אברהם' ראש ישיבת נהורדאי וראש כולל ספינקא בורו פארק, שיעור כללי בענייני שידוכים.

כותרת השיעור המיוחד שנמסר לנופשים הייתה 'דע מה שתשיב בשאלות השידוכים' והיא עוררה ענין מיוחד. ל'בחדרי חרדים' הגיע תמליל השיעור.

הרב גיפס פסק בתחילת השיעור כי אסור לאדם למסור אינפורמציה בשידוכים באם הבחור או הבחורה היו חולים במחלה ונרפאו.

הרב גיפס הביא סיפור על בחור שבנערותו חלה במחלה קשה וכשהגיע לברית האירוסין הוצעה לו בחורה גיורת, שהכירה את רבו של הבחור, ושאלה אותו אם הוא מכיר את הבחור וביקשה עליו אינפורמציה. בצר לו הרב הלך להתייעץ עם הפוסק הגאון הרב ביק זצ"ל לשאול מה לעשות.

ענה לו הרב ביק: "כשם שהרופא אינו יכול לספר את הסודות והמחלה של הפציינט שלו מטעם חוקת המדינה שבגללה הרופא יכול לאבד את הרשיון שלו, כך בשידוכים אסור לאדם לספר, כמבואר בחפץ חיים שיכול לאדם לספר בשדוכים רק אם הבחור הוא אפיקורס".

והביא את דברי ה"חפץ חיים", שמבדיל בין סוגי האינפורמציה השונים. אם לחתן יש בעיה של אפיקורסות ח"ו – חייבים לגלות. גם אם מדובר על מחלה גופנית פנימית שהמחותן אינו מודע לה כיון שהיא דבר פנימי שאינו נראה, גם אז אין המגלה עובר על איסור רכילות.

ויש שלשה תנאים:

א. שיברר תחילה שדבר זה בכלל חולי הגוף ולא חולשה בטיבו. מי ששמע על פלוני שאושפז בבית-החולים אסור לו "לקחת חצוצרה גדולה" ולהכריז על דברים בהם אינו מבין ואינו יודע. האם התייעץ קודם עם רופא וחקר אם באמת מדובר במחלה רצינית? ללא בירור אמיתי, הוא עלול "להרוג" בן-אדם על ידי דיבורו.

ב. שלא יגדיל את ענין המחלה יותר ממה שהוא באמת. שלא יטעה לחשוב שכיוון שכבר ניתנה הרשות לדבר, אז כבר הותר לדבר הכל. בא החפץ חיים וקובע: לא! יש למדוד בדיוק כמה מותר לגלות וכמה אסור.

ג. שיכוון לתועלת המחותן ולא מצד שנאת החתן. עליו לדעת שאם מוסר הוא אינפורמציה, עליו לוודא שכל כוונתו אך ורק לשם שמים, כדי להציל את הנפגע. כאמור, החפץ חיים מבדיל בין גילוי אפיקורסות של בן הזוג לבין גילוי על מחלה שלו.

במקרה הראשון חובה לגלות למשודך את הבעיה. אולם בבעיות בריאות מצויות, לדעת החפץ חיים אמנם אין איסור לשון הרע בגילוי, אך גם אין חובה לגלות.

ומביא בשם הגרש"ז אויערבאך זצ"ל פסק להלכה, שהחפץ חיים מדבר כאן רק על מחלה שידוע שאינה מסוכנת, למשל כשיש לכלה ארבע או שש אצבעות ברגל, ולא ברור אם זה משנה בעניין השידוך. אבל אם מדובר במחלה קשה עד כדי חשש לפירוק הנישואין, או אם יש חשש של מחלה תורשתית קשה – אדרבא ואדרבא, על כגון זה יש לנהוג כמו בעניין אפיקורסות. כאן יש חיוב גמור לגלות למשודך משום "לא תעמוד על דם רעך". אך יש "שיכוון לתועלת המחותנים ולא מצד שנאת החתן".

וגם מביא בשם שו"ת חלקת יעקב נשאל אודות בחור כבן עשרים שנה שיש לו מחלת סרטן, ר"ל, ולחולה עצמו ולמשפחתו לא נודע מזה כלל, והוא התארס. ושאל את הרופא, אם הוא מחוייב לומר זאת למשפחת הכלה, כי לפי דעת הרופאים לא יחיה הבחור יותר משנה או שנתיים, וכמובן אם תשמע הכלה, לא תינשא עמו, או ששב ואל תעשה עדיף, דכל זמן שלא נשאל על זה לא היה בכלל – "יעצנו רע" החלקת יעקב פסק שהרופא מחוייב לומר זאת לכלה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!