מלחמה זה לא עסק • העצמאים בדרום מנסים להתגבר על הנזק

הם חרדים, בעלי עסקים מכובדים ותושבי הדרום, זה עתה חלפו עליהם 50 ימי לחימה, הנזקים כבדים וההתאוששות לא מובטחת. בראיון עם 'בחדרי חרדים' הם מספרים על החיים בצל הפחד, על העובדים - או יותר נכון אי עובדים - במלחמה, המיגון, ההפסדים המטורפים תחת אש ללא הפסקה, והכי חשוב, על הממשלה, שלא כל כך אפקטיבית עבור קיום העסק שלהם בימים הללו.

"חוסר חשק מוחלט", מסכם בשלושה מילים מרדכי, בעל עסק למוצרי תינוקות וצריכה 'אריסטוקרט בע"מ', על התחושות והאווירה בעסק. "דיכאון, העובדים נאלצים לבוא, הם משאירים בבית בן זוג אחד על פי החוק, עם ילדים מפוחדים ונטולי קייטנות, האווירה בכללית היא כאוס מוחלט, תחושה לא נעימה, וממילא גם תפוקת העבודה יורדת פלאים, שלא לדבר על אזעקות שנשמעות לעיתים קרובות ומשתקות את המפעל לרגעים ארוכים".

ואיך המיגון בעסק? "אנו נמצאים במושב הקרוי בית עזרא, בעיקרון הרקטות מפחדות מהתושבים כאן במושב ולא ממש מעזות להתקרב... כשהן כן מתקרבות אנו בבעיה ממשית, כיון שהמיגון נמצא רחוק מהמפעל וההתראה קצרה מאד, כך שלא ממש מתאפשר לעובדים להגיע למיגון במהירות ובבטחה".

• האם העסק נפגע?

"ברור, את יודעת המסחר הוא גלגל, אנשים בלי מצב רוח לקניות, קונים רק דברים הכרחיים, רכישות המוצרים שלי, שחלקם מוצרי צריכה - בירידה משמעותית, הסוכנים מפחדים לבוא לכאן, חוץ מהמוצצים שבהם נרשמה עליה משמעותית וזה מובן, מכירות העסק נפגעו בשלושים עד ארבעים אחוז". מרדכי כועס על הממשלה, שיודעת מצוין לגבות את המיסים ולאכוף, אבל כשהעסק נפגע בצורה כזו הכל מעורפל, אין אף אחד שקם ואומר דברים נהירים וברורים איך לנהוג עם העובדים, מה מגיע ולמי, ערפל מושלם.

• אין משרד שהקצו לטובת תושבי הדרום, לטפל בנזק הכלכלי?

"אוי את תמימה, אין חיה כזאת, הממשלה עסוקה מדי, אין לה זמן לדברים שוליים כל כך של עסק דרומי שנפגע משמעותית, מעניין לראות מה יקרה אם ננסה או נטעה בהעברת מס לממשלה, האם שוב יישכחו אותנו כך"...

ילדים מסתובבים בין הרגליים
קשה להיות תושב הדרום בימים אלה, שכיר או עצמאי. הפחד, אי הוודאות והחיים על סף פיצוץ מגבילים ופוגעים בחיי היומיום, תוסיפו לכך את החופשה הגדולה ושנת הלימודים שבפתח...

מרדכי מספר: "חבר טוב, בעל עסק, העסיק עובד שמאס בחיי הפחד האלה, הספיק לו מבצע עמוד ענן בכדי לעזוב הכל ולעבור למרכז, אבל נראה כי במרכז לא טוב כמו בדרום והוא החליט לחזור, ביומו הראשון בעבודה נפלה הרקטה הראשונה ברדיוס של מקום העבודה ואחר כך עוד אחת ועוד אחת, מה שנגזר על בן אדם אין לדעת..."

האם יש לו נימה אופטימית? צפי לסיום הסאגה הממושכת הזו. מרדכי מגיב כמו יהודי טוב, "מסתבר שמשיח הוא היחיד שיכול להוציא אותנו מעסק הביש הזה".

אופטימיות קשה למצוא גם אצל איציק, המחזיק עסק ענק לייצור פרוכות ותשמישי קדושה בשם 'אותיות', השוכן בקריית גת. העובדות במפעל חרדיות ברובן, אמהות לילדים, שם המצב שונה הן בכלל לא מגיעות.

• העסק מושבת?

"הכל תקוע, הגרפיקות, הגזירות, התפירה, לקוחות מחכים לסחורה. קטסטרופה".

• ספר לנו מה החלק הקשה במלחמה הזו?

"הכל, או שהעובדות פשוט לא מגיעות, או אלה שכבר מגיעות - באות עם הילדים, אין ספק שזה מצב אידיאלי ואוטופי לעבוד עם הילדים", הוא אומר באירוניה, "הם מסתובבים בין המכונות, מרעישים ומלכלכים, יש אצלינו חדר מוגן במתחם, לא גדול במיוחד, אני משאיר לדמיונכם את מצב החדר בשעת האזעקה, לא נעים".

בתקופה כזו, שאנשים מזמינים פרוכות לבתי כנסת לימים נוראים, אתה מצליח בכל זאת לעמוד בקצב ההזמנות?

"רק זה? יש עוד המון הזמנות לכל העולם של כיפות מכל מיני סוגים, כיסויים מיוחדים, הסחורה עומדת מחכה, נזק מטורף".

• הכיפה דווקא הייתה פופולארית בתקופה הזו...

"אכן, אנשים ראו ניסים עם הכיפת ברזל, כאן בקריית גת היו אינסוף יירוטים שהצילו חיי אדם, הכיפה מאז ולתמיד תהיה רלוונטית, מגנא ומצלא. יש לנו במפעל עובדות עם ילדים ששירתו בעזה, הן לא הצליחו בשום אופן לעבוד, מצד אחד במפעל יש תחושה מחבקת והן ישבו ובכו, ופשוט לא רצו לחזור הביתה כי שם הזכרונות והתחושות קשות יותר. בקיצור, המלחמה הפכה את המפעל לבית מוגן וגדול ומחבק, אמנם נזקים כלכליים עצומים, אך מצד שני תחושת אחדות שספק אם במפעלים ובמקומות אחרים ניתן למצוא".

גם איציק לא ראה מישהו מהממשלה עדיין. "הלוואי, לא רק שלא הגיעו, הכל תחושה של בלבול, לגבי זכויות העובדים ולגבי הוכחת הנזק, כשעסק נפגע פיזית מהרקטה יותר קל להוכיח, כאן זה מתחיל בביורוקרטיה של ניירת והוכחות. זו מלחמת הוכחות שרק מהמחשבה עליה אני מעדיף להרים ידיים מראש".

עם זאת, הוא מצליח לייצר נימה אופטימית בסוף. "אנחנו ממשיכים לעבוד למרות הכל, נכון שחסר כח אדם וילדים מתרוצצים, אבל עדיין העסק פעיל ועובד, לא ניתן להנייה את ההנאה של עצירת החיים".

הוא לא תולה הרבה תקוות בהפסקת האש, אבל עדיין לטענתו זו הדרך היחידה לשרוד תקופה כזו. הוא עוזר ככל שביכולתו לעובדים הרבים, ושומר על מסגרת שפויה ויעילה למרות הכל.

הרקטות הרסו את צי הרכבים
"עונה בוערת", כך פותח חיים כהן, חרדי המחזיק חברת השכרת רכב גדולה באזור הדרום. חיים עובד בהיקף ארצי, הבידול שלו הוא בכך שהוא מציע שירות vip לכל לקוח, לתפוס אותו בימים אלה היה כמו רדיפה אחרי רקטה בשטח פתוח, הוא נשמע עייף, מותש, לוחם.

• תתאר לנו את ההרגשה בתקופה הזו.

"קשה מאד, לעבוד בעונה הכי בוערת בשנה - תרתי משמע, המצב הבטחוני הרעוע עם חופשת בין הזמנים, התמודדות עם ביטולים אינסופיים, שינויים במצב הלקוח, לקוחות עצבניים וחסרי סבלנות.

"השירות נפגם, קשה לתת שירות מושלם ללקוח כשיש כל כך הרבה בעיות טכניות מסביב, אני אתן לך דוגמא, היו לי מספר הזמנות רציניות, הגיעה משאית של חברת ההשכרה והורידה באזור שלנו 10 רכבים שחיכו למסירה ללקוח, ואיכשהוא ב'נס גלוי' האזור בו היו ממוקמים הרכבים הופצץ כולו ברקטות, כל הצי נפגע לחלוטין, נזק בלתי יאמן, שלא לדבר על הלחץ הנוראי של הלקוחות שחיכו לרכבים הללו.

"נכון שזו תקופת מלחמה ואנשים אמפטיים כשקורה סיפור כזה, אבל כשלקוח בלחץ לקבל את המובטח לו, למרות כל הסובלנות שלו, זה לא נעים. הייתי צריך לארגן צי חדש תוך שעתיים, לריב עם החברה שתשלח אנשים שלא מפחדים לרדת דרומה... חוויה הירואית".

• תיירות הפנים הרגילה לעונה הופסקה?

"התיירות ירדה באופן דרסטי, חברות התיירות איתן אני עובד שלחו עובדים הביתה, נראה כי היהודים בתפוצות העדיפו לנוח השנה בהרי הנופש השונים ולא להתקרב לארץ הקודש. וזה חתיכת נזק, הם הלקוחות הטובים ביותר שלי והם לא הגיעו לארץ. זה פגע בי באופן ממשי, גם מבחינה נפשית, תמיד כיף לי לארח אותם בארץ והשנה כלום".

במספרים, העסק של חיים נפגע ב-40%, "בינתיים", הוא אומר, "הממשלה בהתעלמות מוחלטת, ישנן מספר הבטחות שנזרקו פה ושם, אבל הוא לא תולה בהם תקווה, הוא מאמין ומתפלל שהפסקת האש האחרונה תחזיק מעמד כלשהוא, והוא ישקם קצת את עצמו לקראת עונת החגים הבוערת, עד אז העסק שלו על גלגלים. ואנו, שמבינים עם מי יש לנו עסק, מסיימים בתפילה כי החודש הקרוב יעבור בשקט ובשלווה בגזרות השונות, ושיהיה לכולנו חודש רחמים וסליחות בלי הפרעות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!