הקונטרה החרדית של חנן קריסטל: ראיון עם משה גלסנר

את הקול שלו כולכם מכירים, את פניו לא בטוח שתזהו, אם הוא יעבור על פניכם ברחוב סביר להניח שתחשבו שהוא אברך כולל מן השורה, הכירו את משה גלסנר, בן 38, תושב אלעד יותר מ-15 שנים. בוגר ישיבת עטרת ישראל בראשות הגרב"מ אזרחי, שלפני שפנה לעסוק בתחום התקשורת, ניהל מוסדות חינוך וטיפל בעיסוקים ציבוריים נוספים.

משה, קצת רקע, איך הגעת לתחום התקשורת?

"את תחום התקשורת אהבתי מאז שהייתי ילד צעיר, בדגש על התחום הפוליטי. עוד כילד לא פספסתי שום שידור ממרכז הליכוד, אני זוכר במדויק כל פרט משם, כולל עלילות ה"חישוקאים", "אברשה חזור הביתה" של שמיר, ו"שני מיקרופונים" בכיכובו של שרון.

"את העריכה הראשונה שלי עשיתי בעלון כיתה שהכנתי לבד, ומאז ומתמיד – גם כתלמיד בישיבה – אהבתי לכתוב, ומצאתי סיפוק רב במילה הכתובה.

"לעבודה בפועל בתחום התקשורת הגעתי תוך כדי עבודתי כמנהל מוסד חינוכי. הלכתי ללמוד קריאייטיב, מכיוון שהרגשתי משיכה לתחום הכתיבה. איכשהו הגיעה הצעה מתחום התקשורת, מאז הכל התגלגל כמעט לבד עד הלום".

איפה התחלת את הקריירה, והאם תרצה לסיים אותה בתקשורת הכללית?

"התחלתי לפני כעשור בתפקיד ממלא מקום הדובר בעיריית אלעד למשך כחצי שנה, משם עברתי לקו עיתונות דתית - שם ערכתי חלק ממקומוני הרשת, שימשתי גם כעורך באתר כיכר השבת, ובד בבד שילבתי עבודה כפרשן פוליטי וכמגיש ברדיו קול חי. בחצי השנה האחרונה אני משמש לצד תפקידי בקול חי, גם כיועץ תקשורת בעיריית ביתר עילית.

"באשר לשאלה לגבי התקשורת הכללית, אני מופיע שם בקביעות, מזה כמה שנים, כאורח וכחבר פאנלים. הייתה לי בעבר הצעה לעבודה בתקשורת הכללית, ולאחר ששקלתי ונועצתי, השבתי בשלילה. אחד הטעמים היה סוג החומר השלילי והסטראוטיפי שמחפשים במדיות הכלליות אודות החברה החרדית. אני כחרדי לא מעוניין לספק זאת עבורם".

הכל מתחיל במזנון
מה מאפיין אותך, איזה תחומים אתה אוהב במיוחד?

"השאלה מה מאפיין אותי היא בדרך כלל משהו שמישהו אחר אמור לענות עליו לגביי. קצת קשה לי לאפיין את המיוחד בי. אני מניח שיש לי צורת חשיבה וביטוי ייחודית, לעיתים אולי מעט עוקצנית, לא נרתע לעיתים לומר ביקורת נוקבת, משתדל להביא זווית ייחודית ותובנות שונות, לא לחזור ולמחזר שוב את מה שכולם אומרים".

"התחום הפוליטי הוא בעיני המרתק ביותר מבין שלל התחומים שהתקשורת עוסקת בהם, בין היתר בגלל שהוא כולל גם חיכוך באנשים מרתקים ובתחום מלא יצרים. תחום התעניינות משני שלי הוא התחום הצבאי, שמעולם לא עסקתי בו, אבל אוהב אותו מאוד. הוא מרתק בעיניי לא פחות, למרות שברוב הזמן הוא איננו מייצר עניין חדשותי של ממש".

כפרשן פוליטי, איך 'מצאת' את המקורות הראשונים שלך?

"את הקשרים הפוליטיים הראשונים התחלתי כמו כל אחד שמסקר את התחום, במזנון הכנסת. שם נוצרות ההיכרויות הראשונות, החברויות, התובנות איך לדבר ועם מי. מי פטפטן ומי שחצן. מי מספק סחורה אמיתית ומי מערבב אותך. לפעמים הדרך לחברות עברה בעימות אישי שהסתיים בידידות, ולפעמים זו הייתה חברות ממבט ראשון. כמו כל עיתונאי, מערכת המקורות מבוססת לא מעט על חברות והיכרות אישית עם קהל היעד, ולא פחות מכך – עם סביבתו. הדבר הכי חשוב לעיתונאי, בפרט פוליטי, זה להבין מהו האינטרס והמניע של המקור שמזין אותו. כך הוא יכול לקרוא נכון את התמונה האמיתית".

מה הכתבה שעוררת הכי הרבה הדים שעשית? באיזו כתבה שלך השקעת הכי הרבה? מה החשיפות הכי זכורות לך?

"במהלך שנות עבודתי הייתי חתום על הרבה סערות וחשיפות שונות, שהיו במרכז סדר היום החרדי. רגעי שיא והישגים. היו כאלו שהביכו גורמים בכירים וגרמו להם לתקוף אותי פומבית, למרות שבשיחות אישיות הודו שהמידע שהבאתי נכון ומדויק. זה אגב, הביא לי רק פרסום ותועלת. והיו כאלו שהייתי גאה בהם מקצועית, למרות שעשו פחות רעש".

"הרדיו החרדי נותן פייט"
גם מי שאינו מאזין תדיר לרדיו, מתקשה להחמיץ את הפרשנות האיכותית מבית מדרשו של גלסנר בכל מוצאי בחירות, תוך שהוא מנתח מספרים באדיקות, מרכיב ומפרק קואליציות אפשריות ובוחן תהליכים מקומיים.

מוישה, איך שורדים תקופת בחירות?

"אין שאלה כזו איך שורדים תקופת בחירות. השאלה צריכה אולי להיות הפוכה: איך שורדים בתקופה שאין בחירות. תקופת בחירות היא מבחינת עיתונות תקופה מבורכת. יש חומר ללא הגבלה, חדשות מעניינות בכל רגע. אקשן ללא הפסקה. למי שאוהב את התחום, לא מדובר במעמסה אלא בחוויה. מצד שני, אחרי כמה חודשים בתוך מערכת בחירות, ישנה תחושה קשה של בחילה".

פרט קצת על ההבדלים בין עיתונות כתובה לרדיו, ובכלל, מה דעתך על תחנות הרדיו החרדיות? האם יש להן לאן לשאוף?

"ההבדל בין העיתונות הכתובה למשודרת הוא הבדל עצום. בעיתונות כתובה אפשר לבטא את דעתך בניחותא ובאריכות, לפרוס נימוקים ולהכביר מילים, לברור ניסוחים, למחוק ולתקן כמעט כאוות נפשך. זה גם דבר שנותר לאחר מכן זמן רב יחסית. בעיתונות משודרת לעומת זאת, יש זמן קצר וקצוב, וצריך בזריזות ובתמצית לתת את המיטב. אלו אתגרים מסוג שונה לחלוטין, לכל אחד יתרונותיו וחסרונותיו".

"באופן כללי מבחינתי, בעיתונות הכתובה - עבודת הכתיבה עצמה היא המהנה ביותר, בפרט כתיבת טור או ראיון מרתק. אמנם, ההשקעה הכי גדולה וקשה היא בעבודה כזו, אבל שם ניתן להביא את המיטב, להכניס בשורות ובין השורות, לשלב מטבעות לשון וחידודים, שירים ושערים. בכתיבת ידיעה סתם, או אפילו בעריכה, חסרה מבחינתי חדוות היצירה, אין את הזיק בעיניים. משעמם אותי. זה דבר שהפריע לי מאוד כעורך.

"בעניין תחנות הרדיו החרדיות, בעצם העובדה שהן הצליחו לגרום למאזינים אינטליגנטים להעדיף אותן כחלופה למהדורות החדשות של הטלוויזיה שמשודרות ברדיו בשעות חופפות בחלקן, זו בעיניי, ההוכחה להצלחה המקצועית של התחנות החרדיות. הן נותנות פייט ברמה הגבוהה ביותר שיש. תמיד צריך לשאוף ליותר, זה מה שנעשה, ומכאן ההצלחה הגדולה".

המודל: חנן קריסטל ואמנון אברמוביץ
איזה עיתונים אתה קורא/קונה לשבת? האם יש מדורים אהובים עליך/תוכניות שאתה מאזין להן באופן קבוע?

"אני קורא בדרך כלל בסופ"ש בעיקר טורים פוליטיים, בפרט של אלו שכתיבתם משובחת ומהנה מעבר לחומר הגלום בה. כמו יוסי ורטר ונחום ברנע בצד החילוני, ריבלין ובלום בצד החרדי. מעבר לכך, אני בורר כתבות בודדות, בנושאים שמעניינים אותי. אם במקרה נותר לי זמן לקרוא, הבחירה תהיה ספר ולא עיתון".

האם היה לך מודל בתחום, הן בתקשורת החרדית והן בזו הכללית?

"עוד כילד הערצתי את חנן קריסטל. יש לו יכולת ניתוח ייחודית, שליפת פרטים היסטוריים, מטבעות לשון ותיאורים ססגוניים, הוא סוג של מודל. בשלב מאוחר יותר נחשפתי לאמנון אברמוביץ, שכושר הסברו ובהירות הגדרותיו נדירות בעיניי. מבחינת רדיו, אלו הם בעיניי מודלים לכל עיתונאי בתחום הפוליטי. שאלת המודל היא עניין מקצועי שאינו קשור לשיוך מגזרי".

אנקדוטה מעניינת מעבודתך בעיתונות...

"סיפור מעניין שמעלה בי הרהורים מדי פעם על התהליך הפנימי שעברתי: בשבוע הראשון לעבודתי הראשונה כעיתונאי, ברשת "קו עיתונות דתית", לא היה נעים לי לכתוב את שמי המלא. באתי מרקע תורני יותר, ואפעס לא הרגשתי שלם עם עצמי בהגדרה שאני פתאום "עיתונאי". התלבטתי והתלבטתי, ובסוף רשמתי על הדאבל הראשון שלי שפורסם באותו שבוע את השם "משה גליס", מין פשרה שכזו. כשראה את זה מנכ"ל הרשת אריאל קוניק, הוא קרא לי והבהיר לי שהוא מעוניין ששמי האמיתי יופיע. בהמשך, כל תחושות האי-נעימות חלפו, אפילו היכן שהן היו צריכות להיות..."

משפט סיכום...

"תחום העיתונות הוא אחד מהמקצועות הבודדים שבו אתה עושה את מה שאתה אוהב. זו פריבלגיה, אבל יש לה גם מחיר. כיהודים חרדים, אנחנו נוגעים כל הזמן בסוגיות של לשון הרע ורכילות. יש התלבטות תמידית - מה כן ומה לא לפרסם, מה לתועלת הציבור, ומה רק ירבה שנאה ויזיק לאנשים. משפט בסיס כמו "העיתונות היא כלב השמירה של הדמוקרטיה", הוא חסר כל ערך עבורי כאדם חרדי. אין בו שום הוראת היתר, והוא לא רלוונטי עבורי בשום התלבטות.

"לכן, אני משתדל להכניס גם נושאים שאני מאמין שהם חשובים ומועילים, לא רק מביאים רייטינג. מתנחם גם בזה שלפחות בהופעותיי בתקשורת הכללית אני משתדל יותר לקדש שם שמיים ופחות לעשות רייטינג, ולייצג את הציבור החרדי בכבוד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!