תחינת האם: הילד שלי חרדי, תנו לו לצמוח

נבחר ציבור יקר, מכובדי.

אני כותבת אליך בנימה אישית, אבל הנושא שעליו ברצוני לכתוב נוגע לכולנו, כל מי שחינוך ילדיו יקר לו ונוגע בציפור נפשו.

אני רק אמא, שנלחמת על נפש בנה כמו כל אמא יהודיה. מכיוון שמכתב זה ממוען לאנשים רבים - לא אכנס לפרטים. רק אומר שזכיתי לגדל ילד חסידי טהור עיניים ויפה נשמה, אבל כזה שקיבל משמיים דרך קשה יותר ללכת בה. כיום כשהגיע זמנו להיכנס לישיבה קטנה עמדנו, הוריו, בצומת קשה. לא רצינו להתפשר על חינוך טהור עבור מחמד עינינו אבל גם ידענו שאין מקומו בישיבה קטנה סטנדרטית. כולכם כהורים לילדים מכירים את ההתלבטות הקורעת הזו, אני מניחה. למצוא מקום שטוב באמת לילדכם לא תמיד קל.

אבל סייע הבורא בעדנו ומצאנו אנשים יקרים, המשולים בעיני למלאכים, שפתחו ישיבה בדיוק כפי שילדנו היקר זקוק לה. ביקרנו שם ונפעמנו מהאוירה העדינה, מהטוהר, מהמחנכים הנפלאים, ומחדוות הלימוד שנכרה על פני התלמידים.

אז לקחנו החלטה. לא פשוטה. ובחרנו במקום הזה שיעניק לבננו מחדש את הרצון לגדול, להתפתח ולהיות טוב לשמיים וטוב לבריות. להיות כל שהוא יכול.

אבל אז שמעתי להפתעתי שיש אנשים, שאינני מכירה בכלל, שחושבים שאני טועה. והם נחושים לגרום לבני להישאר ברחוב, המקום ממנו חוששת אני יותר מכל. הם טוענים שרק הם יודעים מה טוב לילד בגיל בר מצווה וכי ילדי, זה עם הפיאות הארוכות והנשמה היפה, איננו חרדי בכלל. וגם, מכיוון שאין הוא חרדי, אין הוא זכאי לחינוך כפי שהוריו החליטו ואחת דינו להיזרק אל ברזלי הרחוב, ככל הנראה.

מתברר לי שגורמים שונים חוברים יחד כדי לעשות כל שביכולתם להחריב את המוסד הנפלא הזה הנקרא ישיבת חכמי לב. אנשים הנחשבים יראי שמיים אינם בוחלים בהשמצות אישיות, התנכלות ואף איומים על ראשי המוסד. הם מנסים למנוע ממנו את זכות הקיום ולגזול ממנו את המבנה הזמני שהוענק לו על ידי עיריית ירושלים כדין.

האנשים האלו טוענים שישיבת חכמי לב, שנוסדה בעמל ויזע ודם, היא גרזן. גרזן על עולם התורה. בני היקר מהווה איום על הישיבות הקדושות בגלל חשקו ללמוד תורה. הרב בצלאל כהן, איש שהקריב מחלבו ודמו כדי שלבני תהיה ישיבה לפי צרכיו, שיוכל להמשיך וללמוד ולגדול, הושמץ ונרדף הרבה מעבר לתחום הסביר בעיני כל בר דעת. אני מסכימה שמדובר במקום שונה במקצת מהישיבות הקיימות עד כה. אבל אני מוחה בתוקף נגד מי שטוען שישיבת חכמי לב מהווה "איום". אלא אם אנשים חשים בסתר ליבם שמקום זה טוב יותר מהישיבות הקיימות, ועל כך אני חולקת. מדובר במוסד נישה. עבור ילדים כמו בני שזקוקים לו. ועל כן חשוב עוד יותר להילחם למענו. לא נגדו.

בני זקוק לישיבה הזו. נערים נוספים זקוקים לה. עזרו לנו להעניק להם חינוך כפי המגיע להם.

נבחרי ציבור, אלו שאלותי אליכם:

-האם אין חלקו של בני בעולם התורה? מעולם לא אמר אדם שיפה תורה עם דרך ארץ? האם יכול כל אדם שפיו בא לפני ליבו לכפות ברגל גסה ולהחליט מי בראש, מי ישליו ומי יתייסר? האם אין מקום לבני יקירי בעולם התורה? האם לא מדובר כאן ברצח של ממש? ואינני מתנצלת על מילה קשה זו.

-ואם בני לא יזכה להיות בקהל תורתו אומנותו למרבה הצער, כי בורא עולם בחר לו דרך אחרת, האם לא מגיע לו מקום לימוד בו יוכל ללמוד? לא ביקשנו מכם דבר! רק מקום להניח בו את כף רגלו. לא באנו לשנות מהדרך הסלולה ולא להתגרות באיש. רק לתת לילדנו את החינוך שהוא נזקק לו. הוא זכאי לכך כמו כל ילד חרדי אחר.

-אתם, שנשלחתם על ידינו להילחם למענינו, אנא, עשו זאת. תנו לילדי ללמוד תורה במקום בו ליבו חפץ והניחו לו. מבני עניים תצא תורה, ואתם כהורים לילדים יודעים היטב שיש דברים שאסור, פשוט אסור לעשותם.

הניחו לישיבת חכמי לב, לא שם מלחמתכם. הניחו לילדינו היקרים, תנו להם לגדול לתפארת עמנו. תנו לנו לרוות מהם נחת יהודית. מגיע להם.

אני מבקשת מכל אחד מכם, עשו ככל יכולתכם לסייע ביד האגודה לקידום החינוך, ביד הרב בצלאל כהן והצוות החינוכי שלו. עשו כל שבידכם לעזור להם להגיע לבנין מכובד, לקבל את כל הסיוע הנדרש. אלו הילדים של כולנו.

בכבוד, ותקווה להתערבותך המהירה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!