ייאוש גדול בעוטף עזה: "אנשים לא ישנים בלילות"

אחרי סוף שבוע קשה במיוחד, גם היום (א') נמשך ירי הרקטות והפצמ"רים ליישובי עוטף עזה כמעט ללא הפסקה. ביום שישי האחרון, נהרג דניאל טרגרמן בן ה-4 וחצי מקיבוץ נחל עוז, לאחר שרסיס פצמ"ר פגע ברכב שבו שהה מחוץ לבית המשפחה בקיבוץ המופגז. אתמול, נחתה פצצת מרגמה גם בחדר האוכל של הקיבוץ.

שני האירועים הללו היוו מבחינת תושבי הקיבוץ את הקש האחרון: בסוף השבוע הם מצאו עצמם נוטשים, שוב, את בתיהם ומחפשים מקום לגור בו לפחות בינתיים. רבים מבין התושבים המתפנים נקלטו אצל מארחים מקיבוץ אורים, על פי תוכנית סדורה שכבר גובשה בעבר בקיבוץ, במועצת שער הנגב ובתנועה הקיבוצית. רקטות חמאס, נציין, נורות גם לכיוון אורים, אך לפחות שם עומד לרשות התושבים זמן סביר יותר כדי להיכנס אל המרחבים המוגנים. ביום שישי בערב נזכיר, עת פגעה פצצת המרגמה ברכב של משפחת טרגרמן, חלפו כשלוש שניות בלבד מרגע הישמע אזעקת "צבע אדום" ועד לפיצוץ הקטלני שגרם למותו של הילד.

רוב התושבים שנאלצו לנטוש את בתיהם בנחל עוז הם אימהות וילדים, כשתושבים וותיקים וצעירים שנחוצים להמשך הפעילות השוטפת של המשק ממשיכים לשהות בקיבוץ. בקיבוץ ובמועצת שער הנגב הביעו היום תקווה כי עם פינוי התושבים לאורים, רשות החירום הלאומית (רח"ל) שבמשרד הביטחון תפעל למען מימון שהייתם שם. זאת, לאחר שבמקרים קודמים שהיית התושבים ביישובים שאירחו אותם מומנה בידי המארחים על בסיס של רצון טוב. במשרד הביטחון אמרו היום כי במצב שבו קהילות או קבוצות מיישובי עוטף עזה ייקלטו במקומות אחרים, הם יאוכסנו בבתי החייל או באכסניות נוער ברחבי הארץ לפי הפניה של המועצות האזוריות השונות.

מסתפקים בהישרדות
גם בשאר היישובים בעוטף עזה החלה עזיבה מאורגנת של תושבים: כך, מקיבוץ עין השלושה במועצת אשכול ייצאו אחר הצהריים כ-30 משפחות, ובסך הכול 120 איש, לאכסניית נוער בירושלים. העזיבה בוצעה בסיוע משרד הביטחון ובעקבותיה יישארו בקיבוץ רק כמחצית מ-340 התושבים. ביישובים צמודי הגדר במועצת אשכול - נירים , ניר עוז, עין השלושה, כיסופים, חולית, סופה וכרם שלום - נותרו בממוצע כ-40-30 אחוז מהתושבים. ביישובי הקו האחורי של המועצה נותרו לפי ההערכות בין 70 ל-90 אחוז מהתושבים.

בינתיים, ככל שהמערכה בעזה נמשכת ומתחילה להרגיש כמו מלחמת התשה - משרדי הביטחון והחינוך נערכים לשילוב ילדי עוטף עזה במסגרות חינוכיות ביישובים שמרוחקים מקו האש. בפתח ישיבת הממשלה הבוקר, אמר ראש הממשלה, בנימין נתניהו, כי ייתכן שהמערכה מול החמאס תימשך גם לאחר פתיחת שנת הלימודים, והבטיח כי היישובים המאוימים יזכו לחבילת סיוע יוצאת דופן מהממשלה.
המתח הרב ביישובים הסמוכים לגדר עם עזה ניכר היטב גם ב-23 מפעלים המשתייכים אל התעשייה הקיבוצית ונמצאים במרחק של עד 7 קילומטר מגדר הגבול. מנתוני איגוד התעשייה הקיבוצית עולה כי שיעור ההתייצבות הממוצע של העובדים במקומות העבודה עומד על כ-80%. במפעלים אלה מועסקים כ-3,000 איש, רובם הגדול תושבי הקיבוצים עצמם.

רבים מהתושבים ביישובים הסמוכים לגדר שהתפנו מבתיהם בעקבות איומי הירי מעזה ממשיכים להגיע אל המפעלים מדי יום. עם זאת, באיגוד אומרים כי באחד המקרים נאלץ מפעל לבטל את משמרות הלילה שלו בשל התנגדות של עובדים להגיע אליו בשעות החשיכה, בשל הירי הבלתי פוסק ואיום המנהרות שהיקפו הנרחב נחשף בתחילת הלחימה בעזה. צה"ל אמנם השמיד מעל 30 מנהרות התקפיות שעליהן ידע, אך לא ברור עדיין אם וכמה מנהרות כאלה לא אותרו ויכולות לזמן חוליות של מחבלים לפיגוע בשטח ישראל.

מנכ"ל איגוד התעשיות הקיבוציות, אודי אורנשטיין, אמר היום בשיחה עם "גלובס" כי במהלך השבועות האחרונים השקיעו מפעלים רבים מאות אלפי שקלים בניסיון לשפר את יכולות ההתגוננות של עובדיהם, בעיקר למצב של ירי פצצות מרגמה. בחלק מן המקרים, מפעלים אף הציבו מיגוניות פעמון (מיגוניות קטנות - י.א) בתוך חללי הייצור במפעלים עצמם, וזאת בעקבות החשש שהם לא יצליחו להגיע אל המרחבים המוגנים שהוגדרו במקומות העבודה.

"פעמים רבות עומדות לרשות העובדים שניות ספורות עד שהפצמ"ר נופלת ואין להם זמן לרוץ את המרחב המוגן ולהגיע אליו לפני הפיצוץ. חלק מהמפעלים השקיעו המון כסף בהצבת מיגוניות קטנות בחללי הייצור עצמם כי זאת הדרך היחידה לספק לעובדים הגנה זמינה", סיפר אורנשטיין.

לדבריו, "בימים הראשונים ללחימה בעזה הייתה תחושה סבירה יחסית למצב. אנשים התייצבו לעבודה במצב רוח חיובי מתוך אמונה שנעשים מהלכים שיאפשרו שקט לטווח זמן ארוך. לא שמענו קיטורים. הייתה רוח של עבודה, למרות הכול. אני חייב להודות שבזמן האחרון זה כבר נחלש ודועך. אנשים מתעייפים. יש פה התשה מסוימת - לא במובן הצבאי, אלא במובן הנפשי, פרסונלי. אנשים יותר מסתגרים, מאמינים פחות. אנחנו שומעים יותר ציניות מצד עובדים כלפי המצב וזה מעיד על כך שפשוט קשה. הסבב הזה הוא ארוך, ארוך מאוד. יש תחושה שדברים לא באמת עומדים להשתנות בזמן הקרוב".

במפעלים רבים בעוטף עזה כבר לא מדברים בשבועות האחרונים במושגים של צמיחה אלא מסתפקים בהישרדות: "כבר לא מדברים על הישג, על שגשוג. מי שמגיע לעבודה רק רוצה לחזור הביתה בשלום ובעסקים זאת גישה קשה. הם יודעים שכאשר המלחמה תסתיים הם יצטרכו להיכנס למלחמה אחרת לגמרי על הזכויות שלהם, על צדקתם לדרוש את הפיצוי שמגיע להם. הם יודעים שהם יצטרכו להילחם על זה. אף אחד לא יישא אותם על כפיים. זה מתסכל. זאת מכה נוספת. כבר אין חיוכים בקווי הייצור. אני רואה שם הבעות פנים מודאגות, עיניים טרוטות אצל אנשים שלא ישנים בלילות ובבוקר ממשיכים להתמודד עם אזעקות חוזרות ונשנות של 'צבע אדום'. זה ייאוש", הוא מספר.

באיגוד התעשייה הקיבוצית מצביעים גם על ירידות כלליות בביקושים בשוק שמשפיעות על רווחי המפעלים שפועלים בעוטף עזה ומשווקים את התוצרת בעיקר אל השוק המקומי. לרוב, מדובר במוצרים בתחומי הבנייה, הפלסטיקה והמזון. "יש ירידה כללית במצב הרוח של הציבור בכל הארץ ואנשים נמנעים משיפוץ של בתים, כך שזה ניכר במכירות של חברות רלוונטיות. אם ברחבי הארץ מוציאים פחות כסף על מזון, גם תעשיות המזון בעוטף עזה נפגעות ויש כאן תגובת שרשרת. יש את אלה שמייצאים, ושם מתעקשים לשמר שגרת פעילות, אך מדי פעם אנחנו שומעים על לקוחות בעולם שלא מחדשים הזמנות. מדאיג עוד יותר מצב שבו הזמנות חדשות לא מתקבלות מחו"ל שכן זה יוצר נזק לטווח הארוך", מסכם אורנשטיין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!