איך לשתף ילדים בבשורה קשה על פטירת אדם קרוב?

כהורים אנו עושים הכול כדי לייצר עבור ילדינו סביבה בטוחה, מוגנת ונטולת דאגות. עם זאת, יש פעמים בהם עולה הצורך לשתף אותם בבשורה קשה על פטירה של בן משפחה קרוב ואהוב.

תקשורת פתוחה ומאפשרת במשפחה חשובה מאוד עבור הילד ומאפשרת לו לשתף, לשאול, לחלוק ולקבל מענים רגשיים ואינפורמטיביים. ילדים חשים מתי הוריהם נמנעים מלשתף אותם ובמצבים אלה הם מפסיקים לשאול ומחפשים את התשובות בדרכים הזמינות להם. במצב כזה ההבנות אליהן יגיעו עלולות להיות מוטעות ולא מווסתות.

כאשר אדם הקרוב לילד נפטר, חשוב לשתף את הילד אך לעשות זאת ברגישות, בהתאם לגילו וליכולותיו הקוגניטיביות. חשוב שמבשר הבשורה יהיה אדם הקרוב לילד ומכיר אותו (הורה, אח גדול, קרוב משפחה). פעמים רבות הורים חוששים שכאשר ידברו עם הילד יפרצו בבכי או יתקשו לדבר. חשוב לזכור כי בכי היא תגובה נורמטיבית במצבים קשים ויש בה בכדי לתקף לילד את הקושי, להוות מודל לביטוי של רגשות ולייצר שותפות בחוויה.

בשיחה עם הילד, חשוב להבהיר כי מוות הוא מצב סופי ובלתי הפיך. יש לומר כי קרוב המשפחה מת ולא יחזור על מנת לא להשאיר מקום לפנטזיות או לחוסר ודאות. עם זאת, כל משפחה, בהתאם לאמונותיה ולמנהגים שלה, תבחר את הנרטיב ואת השפה המתאימים לה. אפשר לתת דוגמא לבעל חיים שהיה במשפחה ומת או לדמות את המצב למכונה שמפסיקה לעבוד.

ילדים בגילאי הגן מאופיינים בחשיבה קונקרטית ולכן חשוב שהמסר יהיה קצר וברור. אם נאמר לילד שאבא בשמים הילד עלול לחפש את אבא בשמיים או על ענן. לילדים גדולים יותר יש יכולת לחשיבה מופשטת ולכן הם מבינים טוב יותר את מושגי המוות והפרידה. יש לשים לב כי פטירה של קרוב משפחה עלולה לעורר אצל הילד רגשות אשמה. לדוגמא ילד שרב עם אחיו או קינא בו ובמחשבותיו ביקש שיקרה לו משהו רע עלול ליחס את פטירתו למחשבות אלה.

כאשר מדובר בקרוב הנפטר ממחלה, מומלץ להכין את הילד בשלבים בהם מצבו של החולה מתדרדר וידוע כי הסוף מתקרב. מאוד חשוב להסביר שקרוב המשפחה היה חולה במחלה קשה ושהרופאים עשו כל שניתן כדי לעזור ולרפא אותו. עם זאת יש לשים לב שהילד לא יכליל ויקשר בין חולי שיגרתי ומוות. חשוב לספק לילד את האפשרות להיפרד, בין אם מדובר במוות שאפשר היה לצפות ובין אם לאו. מומלץ לעודד את הילד לכתוב, לצייר, להכין או לכתוב משהו עבור האדם שנפטר. כל דבר אשר יסמן עבורו פרידה.

ילדים מגיבים באופן שונה לבשורה על המוות, וכל תגובה היא לגיטימית. חלקם יגיבו בעצב, בכי ובהסתגרות, חלקם יביעו דאגה לעצמם - מה יהיה על המשפחה שלהם, האם גם ההורה המבשר עלול למות, וחלקם יבקשו לחזור לשגרה. זכור לנו מקרה בו בישרנו לאחים על מות אימם והאח הצעיר אמר "אז עכשיו היא לא תכעס עלי כשלא אסדר את החדר". חשוב להבהיר לילד שלמרות הקושי והכאב המשפחה תמשיך לתפקד והוא ימשיך בשגרה המוכרת לו. בכאוס הכול כך גדול הילד זקוק לביטחון כי ההורה ימשיך להיות המבוגר האחראי המנווט את הספינה המרגישה כטובעת.

במידה והתנהגותו של הילד משתנה באופן קיצוני, ולאורך זמן הילד מתקשה לחזור לשיגרה ולתפקד, סובל מהתקפי חרדה, הימנעות, קשיים בשינה ועוד, מומלץ להתייעץ ולקבל עזרה מקצועית. כהורים אין לנו את היכולת למנוע מילדינו להיחשף לכאב ולאובדן, אך יש לנו את היכולת לעזור לילד להתמודד עם הכאב בסביבה תומכת ומאפשרת.

הכותבות הן: אפרת הראל, מנהלת השירות לעבודה סוציאלית במרכז שניידר
יפעת כהן עזר, עו"ס במחלקה ההמטולוגית-אונקולוגית במרכז שניידר
דיאנה קדוש, עו"ס במרפאת CF במרכז שניידר

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!