במשקפיים של עו"ד גלאס • טור זיכרון מיוחד
אבי בלום שהה רבות במחיצת עו"ד דוד גלס, וחושף את הגילויים ששמע מהיועץ הקרוב של הגר"ע יוסף זצ"ל ב-30 השנים האחרונות • מרתק
צלם:משה גולדשטיין
אל הכוכבים שהעידו על המעבר מקודש לחול, התווסף כוכב מנצנץ נוסף שנלקח במהלך השבת האחרונה לשמי מרומים: עו"ד דוד גלס, מקורבו ואיש סודו של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.
רגעים ספורים לאחר שפשטה השמועה, ניפק אחד מבניו של מרן משפט שרק לבן אשר עדיין מתאבל על אביו הגדול מותר לומר: "אבא כנראה רצה לראות לידו שם למעלה, את מקורבו האהוב עו"ד גלס. אולי רצה לשמוע מפיו מהו מנהג המדינה לפני שיפסוק הלכה למעשה בדין תורה, אולי רצה להבהיר כמה נקודות בצוואה, ואולי סתם לשמוע עצה טובה".
היו מקורבים גדולים ממנו למרן הגר"ע יוסף אולם לא היה מקורב כמוהו. בניגוד לאחרים שבאו והלכו, התקרבו והתרחקו, הרי שדוד גלס לא איבד את מקומו, ולא מש מדל"ת אמותיו של מרן הגר"ע במשך שלושה עשורים. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית בסביבה הרוחשת והחשדנית ברחוב הקבלן 45. נוכחותו שלא הוטלה בספק לרגע העידה, כי גלס ינק את כוחו מקרבתו למרן בכבודו ובעצמו, ולפיכך לא היה תלוי בחסדיהם של בני משפחת המלוכה.
הימצאותו בסביבה הכי אינטימית וקרובה של הגר"ע יוסף לא הייתה מובנת מאליה. סרוג כיפה מפד"לניק שהפך למערכניק; יונה צחורה שרק הלכה והלבינה עם הגיל; אדם שניצב לצדו של הגר"ע יוסף בכל הצמתים המרכזיים מימי הקמת ש"ס, וכאלה כידוע, היו למכביר.
הוא לא אהב במיוחד עיתונאים אבל יצא לי לצבור קילומטראז' לא רע במחיצתו בארץ, ובעיקר (מיילים) בחו"ל. גלס היה איש שיחה מרתק, בעל חוש הומור נפלא, שנוצר בארכיון זיכרונו את הרגעים הכי כמוסים בהיסטוריה של ש"ס ושל הגר"ע יוסף. מחוץ לגבולות המדינה, הוא הרשה לעצמו להיפתח ולדבר: "שאני לא אקרא על זה אחר כך בעיתון", הוא נהג לסנוט ולנופף באצבעו וכששאלתי עבור מה הוא מספר, אם לא בשביל שאפרסם השיב: "שיהיה לך מה לכתוב בספר".
עיתון הוא כבר לא יקרא וטור בתקופת בין הזמנים, הוא הדבר הקרוב ביותר לפרק בספר. שהרי כמה עוד ניתן למחזר את החדשות על נמל ימי, רצועת דיג, ומעברי הסחורות שמעלות לכולנו עשן מהאוזניים? מדי לילה, כאשר קול אורלוגין קורא חצות, נחשפים אזרחי ישראל לעוד רצועת שידור רב-ערוצית במהלכה מפורטים בטרחנות תתי-סעיפי הסכמי הפסקת האש. כל לילה וההפסקה המיוחדת לו, עד שנדמה כי לכל דייג עזתי יש הסכם משלו.
אין דבר טוב יותר מפרק קליל של סיפורים פוליטיים טובים שחלקם לא ראו אור. אז במחילה ממך ר' דוד, אם המקבץ שיובא כאן תכף ומיד קצת חורג מאותה הנחיה. אצלנו החרדים - גם כשהמנוח אוסר בצוואתו לשאת הספדים לזכרו, מקובל ללוות אותו למנוחת עולמים ב'דברי פרידה'. כאיש שלום, מן הסתם לא תראה זאת בעין רעה.
בעיתון לאנשים חושבים ובפרסומי יוזמת ז'נבה בה היה חבר, ספדו לאיש השלום שהלך לעולמו. ואכן, גלס היה רודף שלום במלוא מובן המילה - כחבר יוזמת ז'נבה רדף אחר השלום בכל מקום בעולם. הוא הרחיק לכת לכל אולם קונגרסים אירופאי שפתח את דלתו בפניו: לוועידות בז'נבה, בלונדון, בפראג ובבודפשט. גם באיסטנבול של ארדואן לא בחל ואפילו לא ברמאללה של אבו-מאזן.
רק בתוך הבית בש"ס - העדיף לשמור על אש תמיד, אש להבה (ובלי ראשי תיבות). כשועל פוליטי-משפטי, הבין גלס כי שלום המתחיל בבית הוא מתכון לאובדן פרנסה ואטרקטיביות, לחוסר עניין לציבור. גלאס במוקטעה
לתפקידו כשומר החותם של נשיא מועצת החכמים וכמנהל המו"מ התמידי מטעם ש"ס, עוד נחזור בהמשך, אבל לפני כן, כמה מילים על שותפותו הבכירה בתשלובת תעשיית השלום.
גלס נהנה מכל רגע של שותפות בתעשייה הענפה שמשנעת את חבריה מבירה לבירה. אבל בניגוד לטרמפיסטים החרדים הרי שעבורו זו לא הייתה רק חוויית הנסיעה המתמדת - והוא בהחלט ידע ליהנות, מכל דקה. בניגוד להרבה קופצים על עגלת השלום הרי שעל גלס ניכר שהוא מאמין במשימה ודבק במטרה, כמו טייס אוטומטי ביעד הטיסה.
ב-2010 התלוויתי אל גלס למפגש עם אבו מאזן וצמרת הממשל הפלסטיני במוקטעה. בדרך לרמאללה שאלתי אותו הכיצד מרן הגר"ע יוסף, שמצביעי תנועתו נמנים על הקבוצה הכי ימנית באוכלוסייה, חי עם העובדה שיועצו הקרוב הוא יונה צחורה.
"תשמע סיפור", הוא אמר, "ב-2002, התפרסם בעיתונות שאני נמנה על גרעין המייסדים של יוזמת ז'נבה. איש המפד"ל ח"כ שאול יהלום, עמד אז על דוכן הכנסת, ותקף את ש"ס במלוא כובד משקלו, כשהוא מנופף בשם שלי. 'הנה', הוא אמר, 'יועץ הסתרים של ש"ס הוא שמאל שבשמאל'.
"אלי ישי, שלחשוד בו בשמאלניות זה כמו לחשוד באחמד טיבי בימניות, עלה על הדוכן, נבוך מכף רגל עד ראש, ואמר שהשותפות שלי ביוזמה היא כאדם פרטי ולא כנציג מפלגתי. ראיתי שהוא עדיין לא רגוע ואמרתי לו: מבחינתי, תעשה מה שאתה רוצה כדי להבהיר שתנועת ש"ס לא קשורה ליוזמה.
"ישי אכן עשה מה שרצה. הוא נכנס לרב עובדיה ואמר שצריך לדבר נגד יוזמת ז'נבה באחת מדרשות מוצאי השבת, וכדי להמחיש עד כמה חמורה היוזמה הסביר שבז'נבה דנים אפילו על הר הבית.
"הרב עובדיה סיפר לי לאחר מכן שהוא השיב לאלי ישי 'אם זה בשביל שלום אמיתי, מה הבעיה? הבעיה היחידה שלנו היא שהערבים לא רוצים שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה'".
כשהגענו לרמאללה פגשנו בראיס הפלסטיני שלא הפסיק לקטר על מה שמעולל לו ביבי. הביקור התקיים זמן קצר לאחר תום תקופת ההקפאה, בטמפרטורת מינוס שהפלסטינים לא קיבלו מאף ראש ממשלה ישראלי שקדם לנתניהו, אפילו לא מאולמרט.
את אבו-מאזן כל זה לא עניין. הראיס הפלסטיני לא הפסיק לדבר בנימה ובטון של: אכלו לי, שתו לי. אחר כך התלונן באוזנינו, העיתונאים החרדים, על כך שבצד הישראלי אין שותפות לשלום מצד הרבנים.
גם עבור איש שלום כגלס, אלו היו משפטים שקשה להשלים עמם. הוא ניגש לאבו-מאזן שישב מולו וסיפר לו על משנתו של מרן הגר"ע יוסף, על הפסק המפורסם משנות השמונים של העדפת דם על אדמה, על רצונו הכן של הרב לשלום ועל חששותיו מהצד השני שמשיב במלחמה: "גדול הרבנים היהודים פסק שמותר וצריך לוותר למען השלום. איש דת פלסטיני שמדבר בכזאת שפה, עדיין לא שמעתי", אמר גלס לאבו-מאזן.
באת לדבר שלום או מלחמה? שאלתי אותו בדרכנו חזרה לירושלים.
"שלום-שלום", הוא השיב, "אבל פראייר אני לא".
בשבוע שלאחר מכן פרסמתי ציטוטים בשמו, כאן, במדור הזה, במאמר שכותרתו הייתה 'גלאט במוקטעה' - על רקע האוכל הכשר למהדרין שהוגש למשתתפים החרדים בביקור.
גלס התקשר, ובנימה האופיינית לו - אותו טון שליו להחריד שלעולם לא ידעת אם הוא מעיד על הומור משובח או על ציניות גדושה - הגיב במשפט אחד: "עם כל הציטוטים שהבאת בשמי, היית צריך לקרוא למאמר גלאס במוקטעה, ולא גלאט במוקטעה".
הנר כבה אבל את הטעות ההיא בכותרת, עוד אפשר לתקן.
לשם שמיים וארץ
גלס היה דובר רהוט. בעברית כמו באנגלית הרשים את שומעיו, למעט פעם אחת שהשפה הזרה הייתה בעוכריו. זה קרה, כפי שסיפר יואל ניר המנוח, כתב קול ישראל בתקופת הזוהר של דרעי, כאשר גלס נלווה אל דרעי בניו-יורק לביקור בבית השווער המאמץ איסר ורדרבר.
היהודי האמריקאי הקשיש היה חשדן מטבעו והתרעם על כך שחתנה הצעיר של יפה מגיע לבקר אותו עם Lawyer מישראל, שנראה ומדבר כמו איש רשות המיסים. כששאלתי את גלס האם הסיפור היה ונברא, שמר על זכות השתיקה ורק הסכים להשיב: "בוא נאמר שאני לא יזמתי את ההזמנה".
טוב יותר מכל שפה, גלס ידע לדבר פוליטיקה רהוטה. לכן היה אך מתבקש לשאול אותו לפשר החיבור הלא שגרתי בינו לבין מרן הגר"ע יוסף.
"זו אהבה שאינה תלויה בדבר", הוא אמר, "אני אוהב אותו אהבת נפש, ידידות אמת, מעריץ את גדלותו ואת אישיותו. אם זו לא הייתה האמת לא הייתי מחזיק כל כך הרבה זמן בקרבתו. אומנם אינני חרדי אבל בשביל הרב עובדיה אני גלאס כשר".
הוא העריץ את מרן לשם שמים אבל שתי רגליו היו נטועות בקרקע. גלס היה פוליטיקאי שהגיע מאחורי קווי האויב. את מקומו בהנהגת המפד"ל הצעירה כבש לאחר 'קשר אוסלו'. לא זה שאתם מכירים מ'פושעי אוסלו לדין', אלא הקשר שתוכנן וגם צלח - נגד יצחק רפאל, על-ידי חוג הצעירים במפד"ל: זבולון המר, יהודה בן מאיר ודוד גלס.
בתום קדנציה אחת בה כיהן כיו"ר ועדת חוקה מטעם המפד"ל, נכשל גלס כאשר ניסה לארגן פוטש נוסף: קשר אוסלו ב'. היעדים לחיסול באוסלו ב' היו בכירים יותר: יוסף בורג ורפאל בן-נתן. שלוש שנים אחרי שהמרד כשל ומקומו בכנסת נשלל, הצטרף גלס לעבודה על רקע מה שהוגדר על-ידו כהקצנה ימינה בלתי נסבלת של הציונות-הדתית.
לש"ס הוא הגיע כשהייתה בחיתוליה, והביא עמו את כל המטען העודף - כמי שהכיר את הלפני ולפנים של הפוליטיקה המפד"לית במשרדי הפנים והדתות. הוא גילה את כל הסודות, חשף את כל השיטות הכמוסות להעברה סמויה של כספים למוסדות - דרך הקצבה לרשויות. דרעי וגלס קיבלו עליהם את מאמר המשנה באבות ודנו כל ראש רשות חייב להרשאת זכות, שהפכה לתלות.
היו אלו ימי הזוהר של דרעי במשרד הפנים, לא מעט בעזרתו של הפרקליט בעל המהלכים והמידע. גלס היה זה שגילה לדרעי את האור והסביר לו איך מחברים את הקמח לתורה.
"הרשויות עמדו אז בפני קריסה כלכלית. המפקח על הבנקים אסר להמשיך ולהלוות להן כספים וכל העול הזה נפל על דרעי הצעיר במשרד הפנים", הוא סיפר, "גיבשנו תוכנית מהפכנית מטעם משרד הפנים: המדינה תיתן 'המחאת זכות' לרשויות מול הבנקים, כך שלבנקים תהיה ערובה להמשיך ולהעביר כספים לעיריות. משרד הפנים התנה את זה בהתייעלות של העיריות ומדובר היה בתוכנית הצלה שהעמידה על הרגליים את הרשויות המקומיות".
צחוק הגורל ודווקא הפרקליט המלווה, היה זה שבעטיו שורבב דרעי לראשונה, בגין אותה הסדרה, בהקשרים של התנהלות לא תקינה. הרשויות אומנם ליקקו דבש אך היה בפרשה גם עוקץ. המשרד שייצג את מרבית הרשויות במסגרת מינהלת הסדרת חובות שהוקמה, היה משרדו של גלס.
הפרשה ההיא התגלגלה כמו אפרסק בשל עד למשרד מבקר המדינה. מרצ מיהרה לפנות ולהתלונן וגלס שיצא מהפרשה, איכשהו, הפיק את הלקחים: "אמרתי לדרעי", הוא סיפר לי לימים, "מחפשים אותך. אתה ספרדי, חרדי שעלה מהר מדי לגדולה. אני זוכר שאחרי אותה פרשה, כשהתחילו הרינונים על הדירה בהר נוף, אמרתי לו: אני בוגר המפד"ל, לימדתי אותך הרבה כדאי שתשמע לי גם עכשיו. ראיתי מה עשו לאהרון אבוחצירא, ראיתי מה קורה כשהמערכת מחליטה להתלבש על מישהו. כשהצבתות ננעלות, אי אפשר להיחלץ. תיזהר, כי אני לא מתכוון להיות הקונסיליירי שלך".כיסא של אליהו
מכל תוקעי הסכינים בגבו של דרעי בשנת 99', גלס היה הסכינאי המכאיב מכולם. דרעי חשד בו עד ליומו האחרון, כי הוא האיש ששכנע את אהוד ברק להתנות את הכנסת ש"ס לממשלה - בהתפטרותו של היו"ר המורשע. הפצעים הללו לא הגלידו גם כשדרעי חזר להנהגה אחרי יותר משלוש עשרה שנה. השניים שוחחו כמכרים ותיקים, אך העיניים ירו גיצים וברקים.
גלס גרס תמיד שעם כל חשיבותו כיועץ, בסוף זו הייתה החלטתו הבלעדית של מרן הגר"ע יוסף. הוא הסביר שבסיטואציה שנוצרה, כאשר ברק נבחר לראשות הממשלה בבחירה ישירה ובכיכר רבין זעקו 'רק לא ש"ס', הגר"ע יוסף הבין כי בלי הדחת דרעי, תיגזר על רשת מעיין החינוך התורני כליה.
עד כמה שאפשר לכתוב בלי להיכוות, במסגרת טור בעיתון חרדי, גלס גם ידע לתאר שהאיום של ברק נקלט בקרקע פורייה: "לא תמיד הרב עובדיה הרגיש שהוא מדבר אל דרעי כרב לתלמיד", הוא אמר, בציטוט שהוא לשון המעטה.
שלוש עשרה שנה איתרג גלס את אלי ישי כיו"ר ש"ס בבית הגר"ע. צחוק הגורל ודווקא היונה גלס, שימרה את הנץ ישי. במשך כל השנים הללו, הוא המשיך לנהל את המו"מ הקואליציוני מטעם ש"ס, אבל הייתה פעם אחת, שבה הרגיש כי עלה הזית נשמט מפיו. זה קרה בחול-המועד סוכות של שנת תשס"ט, כאשר אלי ישי שלח אותו לנהל מו"מ מול ציפי לבני - עליה הטיל הנשיא פרס את הרכבת הממשלה.
גלס ניהל מו"מ בתום לב ולדבריו, הגיע להבנות כמעט בכל סוגיות הליבה: "היתה הסכמה עקרונית על קצבאות הילדים, והיה ברור שגם הסעיף של מו"מ על ירושלים הוא תירוץ ולא סיבה".
רק בסוף התהליך התברר לו כי נשלח למשימת הטעיה. בשעה שהוא ישב עם ציפי לבני ודיבר 'פוליטיקה חדשה', ישי ואטיאס סגרו עם נתניהו על תפקידים בממשלה הבאה: פנים, דתות ושיכון מלא-מלא, כולל מנהל מקרקעי ישראל.
שאלתי אותו לאחר מכן, בראיון שערכתי עמו, האם נפגע: "זה לא עניין אישי", הוא התחמק, "זו לא הפגיעה בי וגם לא הפגיעה וחוסר ההוגנות כלפי לבני. מה שלי מפריע זהו העוול שגרמנו לעצמנו. אנחנו עוד נראה מה ייצא לנו מכל ההבטחות של נתניהו כי אני לא מאמין לאיש הזה". דברים ברוח זו שמענו בשעתו גם מהרב אברהם רביץ ז"ל. אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אבל לפוליטיקאים זה יכול לקרות מדי פעם.
איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. רביץ לא הספיק לומר 'אמרתי לכם', וגלס, לימים, עשה זאת גם עבורו. כאשר נתניהו שלח את החרדים בראשית הקדנציה הנוכחית אל ספסלי האופוזיציה, הזכיר מנהל המו"מ הקואליציוני מטעם ש"ס, דוד גלס, את אותה תחזית שהתממשה.
שלום, חבר
גלס היה שועל פוליטי ולפיכך, מעבר לעובדה ששימש כיועץ נאמן למרן הגר"ע אי אפשר להתעלם גם מהעניין האישי שהיה לו בהשארת דרעי מחוץ לתמונה. אחרי ששמו נכרך בקשר שהביא להדחתו, אך טבעי היה שלא יחפוץ בהחזרתו.
ימים ספורים לפני שמרן הגר"ע יוסף הכריע על הקמת השלישייה, אמר אלי ישי כי הוא תולה את יהבו בשיחות השכנוע של דוד גלס בבית מרן.
"אלי שומע את מה שהוא רוצה לשמוע", אמר לי אז גלס בקול שניכרה בו תוגה, "הפור כבר נפל. הרב שוכנע שאם דרעי יישאר מחוץ לש"ס הוא ירוץ בנפרד ולכן החליט להחזירו לתנועה. הדבר היחיד שאני מנסה לעשות זה למנוע את הכתרת דרעי כיו"ר, אבל אלי ישי, יושב-ראש כבר לא יהיה".
כשמרן הגר"ע חתך בהבל פה של פוסק והכריע על החזרת דרעי להנהגה, דוד גלס עלה לשידור בתוכנית 'פילפוליטיקה' בקול ברמה (גילוי נאות מתבקש: לראיון אצל יעקב ריבלין והחתום מעלה), והסביר את התובנה שמאחורי המהלך.
המלך מת, יחי המלך החדש? שאלתי אותו אחרי השידור ומניתי את רשימת המדלגים, מיו"ר ליו"ר, בקרב בכירי התנועה שתמיד ידעו לשבת על הגדר, רגל פה - רגל ש"ס.
"לא ולא", הוא אמר, "החברות שלי עם אלי ישי נותרה איתנה כשהייתה ואני עדיין חושב שהוא הראוי ביותר להנהגה, אבל כל זה רלוונטי עד שהרב קיבל את ההחלטה. אני לא חרדי, ולא ש"סניק באופיי אבל אני איש סוד של הרב שיודע כי דעתי חשובה עד לרגע שבו נפלה ההכרעה".
הוא שב והזכיר באותה הזדמנות את ההיכרות שעשה לטוראי של המדינה, פרשן 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע, עם מציאות חייו האמיתית של נשיא מועצת החכמים. זה אירע אחרי שברנע כתב בטורו על בעיות הגיל והצלילות של הרבנים החרדים הקשישים.
גלס, כמו עו"ד היודע את מלאכתו, ניצל אירוע שנערך בבית מרן הגר"ע אליו הוזמן ברנע כדי להוכיח את טיעוניו באמצעות מוצגים משפטיים ותורניים. הוא הכניס את ברנע לחדר הלימוד העמוס באלפי הספרים של מרן הגר"ע יוסף.
"אמרתי לו", הוא סיפר, "הרי כתבת שהוא קשיש, שהוא כבר לא צלול כמו פעם. יש לי הצעה פשוטה בשבילך. יש כאן בחדר אלפי ספרים, קח כל ספר שאתה רואה, תשאל את הרב, והוא יאמר לך באותו רגע, מיהו המחבר, באיזו תקופה חי, ומהם הנושאים העיקריים בספר. מי שהיה עד למחזה המופלא הזה, לא יכול להטיל ספק בצלילות ובבהירות דעתו של הרב עובדיה יוסף".
את התובנה הזו הוא השמיע גם בפני אלו שפקפקו באיזון של צוואת הגר"ע - שהופקדה בידיו. היו שטענו כי כעורך הצוואה ניצל את קרבתו לבן הזקונים הרב משה ולרעייתו הרבנית יהודית כדי להעביר אליהם את חלק הארי של הנכסים.
גלס שמר תמיד על 'פוקר פייס' וגם קולו המתון לא הסגיר מעולם את רגשותיו, אבל כשהשמעתי בפניו את הטענות הללו, הרוגז ניכר בפניו ובטון דיבורו: "הצוואה הייתה של הרב עובדיה ורק שלו. מי שהכיר את הרב יודע שבסופו של דבר, כשהוא החליט, איש לא עמד בפניו ואין אדם שהיה מסוגל לשנות את דעתו".
נוח בשלום על משכבך ר' דוד. היה שלום, איש השלום.הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
רגעים ספורים לאחר שפשטה השמועה, ניפק אחד מבניו של מרן משפט שרק לבן אשר עדיין מתאבל על אביו הגדול מותר לומר: "אבא כנראה רצה לראות לידו שם למעלה, את מקורבו האהוב עו"ד גלס. אולי רצה לשמוע מפיו מהו מנהג המדינה לפני שיפסוק הלכה למעשה בדין תורה, אולי רצה להבהיר כמה נקודות בצוואה, ואולי סתם לשמוע עצה טובה".
היו מקורבים גדולים ממנו למרן הגר"ע יוסף אולם לא היה מקורב כמוהו. בניגוד לאחרים שבאו והלכו, התקרבו והתרחקו, הרי שדוד גלס לא איבד את מקומו, ולא מש מדל"ת אמותיו של מרן הגר"ע במשך שלושה עשורים. זו הייתה משימה כמעט בלתי אפשרית בסביבה הרוחשת והחשדנית ברחוב הקבלן 45. נוכחותו שלא הוטלה בספק לרגע העידה, כי גלס ינק את כוחו מקרבתו למרן בכבודו ובעצמו, ולפיכך לא היה תלוי בחסדיהם של בני משפחת המלוכה.
הימצאותו בסביבה הכי אינטימית וקרובה של הגר"ע יוסף לא הייתה מובנת מאליה. סרוג כיפה מפד"לניק שהפך למערכניק; יונה צחורה שרק הלכה והלבינה עם הגיל; אדם שניצב לצדו של הגר"ע יוסף בכל הצמתים המרכזיים מימי הקמת ש"ס, וכאלה כידוע, היו למכביר.
הוא לא אהב במיוחד עיתונאים אבל יצא לי לצבור קילומטראז' לא רע במחיצתו בארץ, ובעיקר (מיילים) בחו"ל. גלס היה איש שיחה מרתק, בעל חוש הומור נפלא, שנוצר בארכיון זיכרונו את הרגעים הכי כמוסים בהיסטוריה של ש"ס ושל הגר"ע יוסף. מחוץ לגבולות המדינה, הוא הרשה לעצמו להיפתח ולדבר: "שאני לא אקרא על זה אחר כך בעיתון", הוא נהג לסנוט ולנופף באצבעו וכששאלתי עבור מה הוא מספר, אם לא בשביל שאפרסם השיב: "שיהיה לך מה לכתוב בספר".
עיתון הוא כבר לא יקרא וטור בתקופת בין הזמנים, הוא הדבר הקרוב ביותר לפרק בספר. שהרי כמה עוד ניתן למחזר את החדשות על נמל ימי, רצועת דיג, ומעברי הסחורות שמעלות לכולנו עשן מהאוזניים? מדי לילה, כאשר קול אורלוגין קורא חצות, נחשפים אזרחי ישראל לעוד רצועת שידור רב-ערוצית במהלכה מפורטים בטרחנות תתי-סעיפי הסכמי הפסקת האש. כל לילה וההפסקה המיוחדת לו, עד שנדמה כי לכל דייג עזתי יש הסכם משלו.
אין דבר טוב יותר מפרק קליל של סיפורים פוליטיים טובים שחלקם לא ראו אור. אז במחילה ממך ר' דוד, אם המקבץ שיובא כאן תכף ומיד קצת חורג מאותה הנחיה. אצלנו החרדים - גם כשהמנוח אוסר בצוואתו לשאת הספדים לזכרו, מקובל ללוות אותו למנוחת עולמים ב'דברי פרידה'. כאיש שלום, מן הסתם לא תראה זאת בעין רעה.
בעיתון לאנשים חושבים ובפרסומי יוזמת ז'נבה בה היה חבר, ספדו לאיש השלום שהלך לעולמו. ואכן, גלס היה רודף שלום במלוא מובן המילה - כחבר יוזמת ז'נבה רדף אחר השלום בכל מקום בעולם. הוא הרחיק לכת לכל אולם קונגרסים אירופאי שפתח את דלתו בפניו: לוועידות בז'נבה, בלונדון, בפראג ובבודפשט. גם באיסטנבול של ארדואן לא בחל ואפילו לא ברמאללה של אבו-מאזן.
רק בתוך הבית בש"ס - העדיף לשמור על אש תמיד, אש להבה (ובלי ראשי תיבות). כשועל פוליטי-משפטי, הבין גלס כי שלום המתחיל בבית הוא מתכון לאובדן פרנסה ואטרקטיביות, לחוסר עניין לציבור. גלאס במוקטעה
לתפקידו כשומר החותם של נשיא מועצת החכמים וכמנהל המו"מ התמידי מטעם ש"ס, עוד נחזור בהמשך, אבל לפני כן, כמה מילים על שותפותו הבכירה בתשלובת תעשיית השלום.
גלס נהנה מכל רגע של שותפות בתעשייה הענפה שמשנעת את חבריה מבירה לבירה. אבל בניגוד לטרמפיסטים החרדים הרי שעבורו זו לא הייתה רק חוויית הנסיעה המתמדת - והוא בהחלט ידע ליהנות, מכל דקה. בניגוד להרבה קופצים על עגלת השלום הרי שעל גלס ניכר שהוא מאמין במשימה ודבק במטרה, כמו טייס אוטומטי ביעד הטיסה.
ב-2010 התלוויתי אל גלס למפגש עם אבו מאזן וצמרת הממשל הפלסטיני במוקטעה. בדרך לרמאללה שאלתי אותו הכיצד מרן הגר"ע יוסף, שמצביעי תנועתו נמנים על הקבוצה הכי ימנית באוכלוסייה, חי עם העובדה שיועצו הקרוב הוא יונה צחורה.
"תשמע סיפור", הוא אמר, "ב-2002, התפרסם בעיתונות שאני נמנה על גרעין המייסדים של יוזמת ז'נבה. איש המפד"ל ח"כ שאול יהלום, עמד אז על דוכן הכנסת, ותקף את ש"ס במלוא כובד משקלו, כשהוא מנופף בשם שלי. 'הנה', הוא אמר, 'יועץ הסתרים של ש"ס הוא שמאל שבשמאל'.
"אלי ישי, שלחשוד בו בשמאלניות זה כמו לחשוד באחמד טיבי בימניות, עלה על הדוכן, נבוך מכף רגל עד ראש, ואמר שהשותפות שלי ביוזמה היא כאדם פרטי ולא כנציג מפלגתי. ראיתי שהוא עדיין לא רגוע ואמרתי לו: מבחינתי, תעשה מה שאתה רוצה כדי להבהיר שתנועת ש"ס לא קשורה ליוזמה.
"ישי אכן עשה מה שרצה. הוא נכנס לרב עובדיה ואמר שצריך לדבר נגד יוזמת ז'נבה באחת מדרשות מוצאי השבת, וכדי להמחיש עד כמה חמורה היוזמה הסביר שבז'נבה דנים אפילו על הר הבית.
"הרב עובדיה סיפר לי לאחר מכן שהוא השיב לאלי ישי 'אם זה בשביל שלום אמיתי, מה הבעיה? הבעיה היחידה שלנו היא שהערבים לא רוצים שלום. אני שלום וכי אדבר המה למלחמה'".
כשהגענו לרמאללה פגשנו בראיס הפלסטיני שלא הפסיק לקטר על מה שמעולל לו ביבי. הביקור התקיים זמן קצר לאחר תום תקופת ההקפאה, בטמפרטורת מינוס שהפלסטינים לא קיבלו מאף ראש ממשלה ישראלי שקדם לנתניהו, אפילו לא מאולמרט.
את אבו-מאזן כל זה לא עניין. הראיס הפלסטיני לא הפסיק לדבר בנימה ובטון של: אכלו לי, שתו לי. אחר כך התלונן באוזנינו, העיתונאים החרדים, על כך שבצד הישראלי אין שותפות לשלום מצד הרבנים.
גם עבור איש שלום כגלס, אלו היו משפטים שקשה להשלים עמם. הוא ניגש לאבו-מאזן שישב מולו וסיפר לו על משנתו של מרן הגר"ע יוסף, על הפסק המפורסם משנות השמונים של העדפת דם על אדמה, על רצונו הכן של הרב לשלום ועל חששותיו מהצד השני שמשיב במלחמה: "גדול הרבנים היהודים פסק שמותר וצריך לוותר למען השלום. איש דת פלסטיני שמדבר בכזאת שפה, עדיין לא שמעתי", אמר גלס לאבו-מאזן.
באת לדבר שלום או מלחמה? שאלתי אותו בדרכנו חזרה לירושלים.
"שלום-שלום", הוא השיב, "אבל פראייר אני לא".
בשבוע שלאחר מכן פרסמתי ציטוטים בשמו, כאן, במדור הזה, במאמר שכותרתו הייתה 'גלאט במוקטעה' - על רקע האוכל הכשר למהדרין שהוגש למשתתפים החרדים בביקור.
גלס התקשר, ובנימה האופיינית לו - אותו טון שליו להחריד שלעולם לא ידעת אם הוא מעיד על הומור משובח או על ציניות גדושה - הגיב במשפט אחד: "עם כל הציטוטים שהבאת בשמי, היית צריך לקרוא למאמר גלאס במוקטעה, ולא גלאט במוקטעה".
הנר כבה אבל את הטעות ההיא בכותרת, עוד אפשר לתקן.
צילום: תלמיד, יועץ וחבר. הגר"ע זצ"ל עם עו"ד דוד גלס ז"ל
לשם שמיים וארץ
גלס היה דובר רהוט. בעברית כמו באנגלית הרשים את שומעיו, למעט פעם אחת שהשפה הזרה הייתה בעוכריו. זה קרה, כפי שסיפר יואל ניר המנוח, כתב קול ישראל בתקופת הזוהר של דרעי, כאשר גלס נלווה אל דרעי בניו-יורק לביקור בבית השווער המאמץ איסר ורדרבר.
היהודי האמריקאי הקשיש היה חשדן מטבעו והתרעם על כך שחתנה הצעיר של יפה מגיע לבקר אותו עם Lawyer מישראל, שנראה ומדבר כמו איש רשות המיסים. כששאלתי את גלס האם הסיפור היה ונברא, שמר על זכות השתיקה ורק הסכים להשיב: "בוא נאמר שאני לא יזמתי את ההזמנה".
טוב יותר מכל שפה, גלס ידע לדבר פוליטיקה רהוטה. לכן היה אך מתבקש לשאול אותו לפשר החיבור הלא שגרתי בינו לבין מרן הגר"ע יוסף.
"זו אהבה שאינה תלויה בדבר", הוא אמר, "אני אוהב אותו אהבת נפש, ידידות אמת, מעריץ את גדלותו ואת אישיותו. אם זו לא הייתה האמת לא הייתי מחזיק כל כך הרבה זמן בקרבתו. אומנם אינני חרדי אבל בשביל הרב עובדיה אני גלאס כשר".
הוא העריץ את מרן לשם שמים אבל שתי רגליו היו נטועות בקרקע. גלס היה פוליטיקאי שהגיע מאחורי קווי האויב. את מקומו בהנהגת המפד"ל הצעירה כבש לאחר 'קשר אוסלו'. לא זה שאתם מכירים מ'פושעי אוסלו לדין', אלא הקשר שתוכנן וגם צלח - נגד יצחק רפאל, על-ידי חוג הצעירים במפד"ל: זבולון המר, יהודה בן מאיר ודוד גלס.
בתום קדנציה אחת בה כיהן כיו"ר ועדת חוקה מטעם המפד"ל, נכשל גלס כאשר ניסה לארגן פוטש נוסף: קשר אוסלו ב'. היעדים לחיסול באוסלו ב' היו בכירים יותר: יוסף בורג ורפאל בן-נתן. שלוש שנים אחרי שהמרד כשל ומקומו בכנסת נשלל, הצטרף גלס לעבודה על רקע מה שהוגדר על-ידו כהקצנה ימינה בלתי נסבלת של הציונות-הדתית.
לש"ס הוא הגיע כשהייתה בחיתוליה, והביא עמו את כל המטען העודף - כמי שהכיר את הלפני ולפנים של הפוליטיקה המפד"לית במשרדי הפנים והדתות. הוא גילה את כל הסודות, חשף את כל השיטות הכמוסות להעברה סמויה של כספים למוסדות - דרך הקצבה לרשויות. דרעי וגלס קיבלו עליהם את מאמר המשנה באבות ודנו כל ראש רשות חייב להרשאת זכות, שהפכה לתלות.
היו אלו ימי הזוהר של דרעי במשרד הפנים, לא מעט בעזרתו של הפרקליט בעל המהלכים והמידע. גלס היה זה שגילה לדרעי את האור והסביר לו איך מחברים את הקמח לתורה.
"הרשויות עמדו אז בפני קריסה כלכלית. המפקח על הבנקים אסר להמשיך ולהלוות להן כספים וכל העול הזה נפל על דרעי הצעיר במשרד הפנים", הוא סיפר, "גיבשנו תוכנית מהפכנית מטעם משרד הפנים: המדינה תיתן 'המחאת זכות' לרשויות מול הבנקים, כך שלבנקים תהיה ערובה להמשיך ולהעביר כספים לעיריות. משרד הפנים התנה את זה בהתייעלות של העיריות ומדובר היה בתוכנית הצלה שהעמידה על הרגליים את הרשויות המקומיות".
צחוק הגורל ודווקא הפרקליט המלווה, היה זה שבעטיו שורבב דרעי לראשונה, בגין אותה הסדרה, בהקשרים של התנהלות לא תקינה. הרשויות אומנם ליקקו דבש אך היה בפרשה גם עוקץ. המשרד שייצג את מרבית הרשויות במסגרת מינהלת הסדרת חובות שהוקמה, היה משרדו של גלס.
הפרשה ההיא התגלגלה כמו אפרסק בשל עד למשרד מבקר המדינה. מרצ מיהרה לפנות ולהתלונן וגלס שיצא מהפרשה, איכשהו, הפיק את הלקחים: "אמרתי לדרעי", הוא סיפר לי לימים, "מחפשים אותך. אתה ספרדי, חרדי שעלה מהר מדי לגדולה. אני זוכר שאחרי אותה פרשה, כשהתחילו הרינונים על הדירה בהר נוף, אמרתי לו: אני בוגר המפד"ל, לימדתי אותך הרבה כדאי שתשמע לי גם עכשיו. ראיתי מה עשו לאהרון אבוחצירא, ראיתי מה קורה כשהמערכת מחליטה להתלבש על מישהו. כשהצבתות ננעלות, אי אפשר להיחלץ. תיזהר, כי אני לא מתכוון להיות הקונסיליירי שלך".כיסא של אליהו
מכל תוקעי הסכינים בגבו של דרעי בשנת 99', גלס היה הסכינאי המכאיב מכולם. דרעי חשד בו עד ליומו האחרון, כי הוא האיש ששכנע את אהוד ברק להתנות את הכנסת ש"ס לממשלה - בהתפטרותו של היו"ר המורשע. הפצעים הללו לא הגלידו גם כשדרעי חזר להנהגה אחרי יותר משלוש עשרה שנה. השניים שוחחו כמכרים ותיקים, אך העיניים ירו גיצים וברקים.
גלס גרס תמיד שעם כל חשיבותו כיועץ, בסוף זו הייתה החלטתו הבלעדית של מרן הגר"ע יוסף. הוא הסביר שבסיטואציה שנוצרה, כאשר ברק נבחר לראשות הממשלה בבחירה ישירה ובכיכר רבין זעקו 'רק לא ש"ס', הגר"ע יוסף הבין כי בלי הדחת דרעי, תיגזר על רשת מעיין החינוך התורני כליה.
עד כמה שאפשר לכתוב בלי להיכוות, במסגרת טור בעיתון חרדי, גלס גם ידע לתאר שהאיום של ברק נקלט בקרקע פורייה: "לא תמיד הרב עובדיה הרגיש שהוא מדבר אל דרעי כרב לתלמיד", הוא אמר, בציטוט שהוא לשון המעטה.
שלוש עשרה שנה איתרג גלס את אלי ישי כיו"ר ש"ס בבית הגר"ע. צחוק הגורל ודווקא היונה גלס, שימרה את הנץ ישי. במשך כל השנים הללו, הוא המשיך לנהל את המו"מ הקואליציוני מטעם ש"ס, אבל הייתה פעם אחת, שבה הרגיש כי עלה הזית נשמט מפיו. זה קרה בחול-המועד סוכות של שנת תשס"ט, כאשר אלי ישי שלח אותו לנהל מו"מ מול ציפי לבני - עליה הטיל הנשיא פרס את הרכבת הממשלה.
גלס ניהל מו"מ בתום לב ולדבריו, הגיע להבנות כמעט בכל סוגיות הליבה: "היתה הסכמה עקרונית על קצבאות הילדים, והיה ברור שגם הסעיף של מו"מ על ירושלים הוא תירוץ ולא סיבה".
רק בסוף התהליך התברר לו כי נשלח למשימת הטעיה. בשעה שהוא ישב עם ציפי לבני ודיבר 'פוליטיקה חדשה', ישי ואטיאס סגרו עם נתניהו על תפקידים בממשלה הבאה: פנים, דתות ושיכון מלא-מלא, כולל מנהל מקרקעי ישראל.
שאלתי אותו לאחר מכן, בראיון שערכתי עמו, האם נפגע: "זה לא עניין אישי", הוא התחמק, "זו לא הפגיעה בי וגם לא הפגיעה וחוסר ההוגנות כלפי לבני. מה שלי מפריע זהו העוול שגרמנו לעצמנו. אנחנו עוד נראה מה ייצא לנו מכל ההבטחות של נתניהו כי אני לא מאמין לאיש הזה". דברים ברוח זו שמענו בשעתו גם מהרב אברהם רביץ ז"ל. אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, אבל לפוליטיקאים זה יכול לקרות מדי פעם.
איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים. רביץ לא הספיק לומר 'אמרתי לכם', וגלס, לימים, עשה זאת גם עבורו. כאשר נתניהו שלח את החרדים בראשית הקדנציה הנוכחית אל ספסלי האופוזיציה, הזכיר מנהל המו"מ הקואליציוני מטעם ש"ס, דוד גלס, את אותה תחזית שהתממשה.
צילום: דוד גלס עם כותב השורות בדרך לתפילת שחרית בפראג
שלום, חבר
גלס היה שועל פוליטי ולפיכך, מעבר לעובדה ששימש כיועץ נאמן למרן הגר"ע אי אפשר להתעלם גם מהעניין האישי שהיה לו בהשארת דרעי מחוץ לתמונה. אחרי ששמו נכרך בקשר שהביא להדחתו, אך טבעי היה שלא יחפוץ בהחזרתו.
ימים ספורים לפני שמרן הגר"ע יוסף הכריע על הקמת השלישייה, אמר אלי ישי כי הוא תולה את יהבו בשיחות השכנוע של דוד גלס בבית מרן.
"אלי שומע את מה שהוא רוצה לשמוע", אמר לי אז גלס בקול שניכרה בו תוגה, "הפור כבר נפל. הרב שוכנע שאם דרעי יישאר מחוץ לש"ס הוא ירוץ בנפרד ולכן החליט להחזירו לתנועה. הדבר היחיד שאני מנסה לעשות זה למנוע את הכתרת דרעי כיו"ר, אבל אלי ישי, יושב-ראש כבר לא יהיה".
כשמרן הגר"ע חתך בהבל פה של פוסק והכריע על החזרת דרעי להנהגה, דוד גלס עלה לשידור בתוכנית 'פילפוליטיקה' בקול ברמה (גילוי נאות מתבקש: לראיון אצל יעקב ריבלין והחתום מעלה), והסביר את התובנה שמאחורי המהלך.
המלך מת, יחי המלך החדש? שאלתי אותו אחרי השידור ומניתי את רשימת המדלגים, מיו"ר ליו"ר, בקרב בכירי התנועה שתמיד ידעו לשבת על הגדר, רגל פה - רגל ש"ס.
"לא ולא", הוא אמר, "החברות שלי עם אלי ישי נותרה איתנה כשהייתה ואני עדיין חושב שהוא הראוי ביותר להנהגה, אבל כל זה רלוונטי עד שהרב קיבל את ההחלטה. אני לא חרדי, ולא ש"סניק באופיי אבל אני איש סוד של הרב שיודע כי דעתי חשובה עד לרגע שבו נפלה ההכרעה".
הוא שב והזכיר באותה הזדמנות את ההיכרות שעשה לטוראי של המדינה, פרשן 'ידיעות אחרונות' נחום ברנע, עם מציאות חייו האמיתית של נשיא מועצת החכמים. זה אירע אחרי שברנע כתב בטורו על בעיות הגיל והצלילות של הרבנים החרדים הקשישים.
גלס, כמו עו"ד היודע את מלאכתו, ניצל אירוע שנערך בבית מרן הגר"ע אליו הוזמן ברנע כדי להוכיח את טיעוניו באמצעות מוצגים משפטיים ותורניים. הוא הכניס את ברנע לחדר הלימוד העמוס באלפי הספרים של מרן הגר"ע יוסף.
"אמרתי לו", הוא סיפר, "הרי כתבת שהוא קשיש, שהוא כבר לא צלול כמו פעם. יש לי הצעה פשוטה בשבילך. יש כאן בחדר אלפי ספרים, קח כל ספר שאתה רואה, תשאל את הרב, והוא יאמר לך באותו רגע, מיהו המחבר, באיזו תקופה חי, ומהם הנושאים העיקריים בספר. מי שהיה עד למחזה המופלא הזה, לא יכול להטיל ספק בצלילות ובבהירות דעתו של הרב עובדיה יוסף".
את התובנה הזו הוא השמיע גם בפני אלו שפקפקו באיזון של צוואת הגר"ע - שהופקדה בידיו. היו שטענו כי כעורך הצוואה ניצל את קרבתו לבן הזקונים הרב משה ולרעייתו הרבנית יהודית כדי להעביר אליהם את חלק הארי של הנכסים.
גלס שמר תמיד על 'פוקר פייס' וגם קולו המתון לא הסגיר מעולם את רגשותיו, אבל כשהשמעתי בפניו את הטענות הללו, הרוגז ניכר בפניו ובטון דיבורו: "הצוואה הייתה של הרב עובדיה ורק שלו. מי שהכיר את הרב יודע שבסופו של דבר, כשהוא החליט, איש לא עמד בפניו ואין אדם שהיה מסוגל לשנות את דעתו".
נוח בשלום על משכבך ר' דוד. היה שלום, איש השלום.הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 10 תגובות