לנציגים המוניציפאליים יש מה ללמוד מהח"כים

מנצחים בכנסת. מובסים בעיריות.
ביום בו נדמו רעמי התותחים - בשעה שמונה בבוקר של יום שישי שעבר - הוכרז הקשר הפוליטי המחודש בין נתניהו והסיעות החרדיות כחלל שמקום קבורתו לא נודע. בהתאם לכך לא נישאו הספדים ולא נאמרו דברי ניחומים, אבל הוברר סופית שאין מה להמתין להתפתחויות נוספות וצריך רק לחכות שהזמן ישכך את הכאב. בהתחשב בפרק הזמן הקצר בו נמשך הקשר, הכאב לא היה גדול כל כך והימים המועטים שחלפו כבר ייבשו את הדמעות.

האיתות הראשון שקיבלה המשפחה - במקרה זה הח"כים החרדים - שמשהו רע קרה, הגיע ביום שלישי שעבר. אחד הח"כים שנכנס במקרה ללשכת יו"ר הכנסת שם לב שלא מסתכלים לו בעיניים ומגמגמים כשהוא שואל על סדר היום של ועדות הכנסת בשבוע הבא. אחר כך התחילו לרוץ ההודעות המדאיבות ברשת האלקטרונית. אחרי שעתיים זה כבר פורסם רשמית באתר הכנסת והאמת המרה הוטחה בפנים: ועדת הכספים של הכנסת תתכנס לאשר את חוק מע"מ אפס של שר האוצר בשבוע הבא.

הח"כים החרדים לא היו זקוקים ליותר מכך כדי להבין שאין טעם אפילו להרים טלפון ללשכת ראה"מ ולקיים שיחה של יחסינו לאן. האחדות של ימי המלחמה נגמרה ויחד איתה ירדו לעמקי האדמה כל הדיבורים על ברית חדשה בין נתניהו והחרדים.

על מה שקדם להודעה על כינוס הועדה בזמן הפגרה קיבלו הח"כים החרדים מידע ישירות משר בכיר שיש לו מהלכים בלשכת ראה"מ. השר הבכיר ידע לספר על שיחה בארבע עיניים שהתקיימה בין לפיד ונתניהו בתום ישיבת הממשלה ביום ראשון השבוע. מה נאמר בשיחה יודעים רק השניים, אבל התוצאות ידועות.

מיד למחרת החלו לחצים כבדים של לשכת ראה"מ על לשכת יו"ר הכנסת וראשי הקואליציה להסכים לקיום דיונים והצבעות בועדת הכספים על חוק מע"מ אפס. לזכותו של אדלשטין יאמר שהוא זרם עם המפלגות החרדיות בימים שלפני פיזור הכנסת ומנע מלפיד את סלומיאנסקי לקיים דיונים רצופים אל תוך הלילה, שהיו מאפשרים את העברת החוק עוד לפני הפגרה.

בשעתו נכתב כאן שהרצון הטוב נבע באמת ממקור טוב (אדלשטיין חושב על לפיד מה שחושבים עליו מרבית ח"כי הליכוד) אבל הוא לא היה יכול להתממש בלי אישור בשתיקה של ראש הממשלה. השתיקה של ביבי הסתיימה, כאמור, ביום בו הסתיימה הלחימה.

ביום שני בערב התקיימה שיחה נוספת בין נתניהו ולפיד. בשיחה שם האחרון את נשק יום הדין שתמיד עובד על נתניהו: איום במשבר קואליציוני. כל זמן שהתותחים רעמו בדרום לא הרהיב לפיד לאיים על נתניהו בהפלת הממשלה. יש דברים שלא עושים בזמן שהלוויות יוצאות מבתי העלמין הצבאיים. עכשיו חוזרים לשגרה ולכללי המשחק הפוליטיים המקובלים. השותפים מאיימים, נתניהו מרים ידיים לכניעה. בתום השיחה קיבל לפיד הבטחה מפורשת שכל זרועות הקואליציה יתגייסו להעברת החוק ביומיים שלאחר השיחה.

כמה שווה מילה של ראש הממשלה? בשעת כתיבת השורות נמשכים הלחצים של לשכת ראה"מ על יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין להפעלת נוהל חריג של דיונים גם בשבועיים הקרובים בהם נעולה הכנסת על מסגר ובריח. כל עובדי הבית יוצאים ביום ראשון לחופשה מרוכזת, וצוותי השיפוצים והתחזוקה מקלפים את השטיחים ומרססים נגד חרקים. הדרישה של לשכת ראה"מ היא לערוך את דיוני הועדה בקריה בתל אביב. נוהל שכמותו לא הופעל גם בימי הדיונים על ההינתקות. בשלב זה אדלשטיין טרם נתן תשובה. לא בוער לו כלום. מצידו שנתניהו ולפיד יתבשלו קצת בימים הקרובים. הערכה: אדלשטיין לא יכנע. עם כל הכבוד לראש הממשלה - יש לו מחויבות קודמת לכבוד של הכנסת.

מי שכבר הצביע ברגליים נגד ראש הממשלה הם שני נציגי הליכוד בועדת הכספים. השניים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה. במצב עניינים נורמלי אין מקום למשחקים האלה. אם נציג נעלם מחליף אותו יו"ר הסיעה בנציג אחר. אבל בסיעת הליכוד בכנסת נורמליות כיום היא סוג של מילה גסה. יו"ר סיעת הליכוד יריב לוין לא שהה כלל בכנסת השבוע והתברר שגם קשה מאוד להשיג אותו בטלפון. רמזים יותר ברורים למורת הרוח בליכוד מהכניעה של נתניהו ללפיד קשה יותר למצוא.

כך או כך. האישור שהעניק אדלשטיין לדיונים השבוע ניתן מראש לימים שני ושלישי בלבד. סלומיאנסקי הבטיח שזה בהחלט יספיק לו להעביר את החוק - למרות הפיליבסטר הצפוי והידוע מראש של החרדים ומפלגת העבודה. אבל תנאי קטן אחד היה לו: הדיונים בחוק המע"מ לא יחלו לפני שהועדה תקבל ותאשר מספר העברות תקציביות חשובות. בתוכם: עשרים מיליון שקל לישובי יש"ע ושישים וששה מליון שקל למשרד הדתות. סלומיאנסקי, שלא מגלה פיקחות יתר, יודע בכל זאת פרק במשא ומתן מול האוצר. קודם מקבלים ורק אחר כך משלמים.

להתעקשות הזאת היה מחיר יקר. בלו"ז של הועדה נקבעו ארבעים דקות בלבד לדיון בהעברות. אבל הח"כים החרדים שבאו חדורי רוח קרב גררו את הדיון שש שעות רצופות. לקרב גוייסו כל ח"כי יהדות התורה (למעט ח"כ פרוש שעסוק כנראה בצרת הבן השקוע בבוץ הפוליטי והציבורי הסמיך באלעד. ועוד ידובר) והח"כים יצחק כהן, אברהם מיכאלי ויצחק ועקנין מש"ס. התשיעיה ניהלה את קרב הפיליבסטר היפה ביותר, לפחות לטעמו של כותב השורות, שנראה בעשור האחרון בועדות הכנסת.

אבל שום פילבסטר לא היה עוזר מול יו"ר ועדה תקיף שיודע לנהל ועדה. ליצמן, לדוגמא, הצליח להעביר את חוק פינוי פיצוי בועדת הכספים של הכנסת מול אופוזיציה שנלחמה נגדו עם סכין בין השיניים. עמיתו ויורשו ח"כ גפני התגבר על התנגדויות לא פחות קשות בחוקי התקציב שהועברו בשלהי הקדנציה הקודמת כשלצידו קואליציה מתפוררת. סוד ההצלחה הוא הידיעה שלכל ח"כ יש מחיר. צריך לדעת אותו במועד ולהגיע לדיונים בועדה כאשר הגרעין האופוזיציוני הקשה מבודד לחלוטין.

את הסיעות הערביות קונים בכמה עשרות מיליוני שקלים לתיקון כבישים באיזור המשולש, את מפלגת העבודה קונים בסיוע לקיבוצים ומושבים במצוקה וכנ"ל את כל היתר. יו"ר ועדה פיקח לעולם לא יגיע למצב בו הוא נגרר לפיליבסטר מול כל ח"כי האופוזיציה גם יחד, ונאלץ להתמודד מול מאות הסתייגויות בסד זמן בלתי אפשרי. סלומיאנסקי החלש והלא ממש חכם תמרן את עצמו למצב הכי גרוע שאפשר.

ההצעה נדחתה
עוד במהלך הדיונים שלפני פיזור הכנסת הבין מישהו באגף התקציבים של האוצר שבלי לתת משהו לחרדים קשה מאוד יהיה להעביר את החוק. בשעתו פורסם כאן כי החרדים קיבלו הצעה להעלות את רף הפטור ממע"מ למי שלא שירת בצבא למיליון ומאה אלף ₪ עם אופציה למיליון ומאתיים בתנאי שההצבעה תעשה כאן ועכשיו. ההצעה נדחתה מחשש ליצירת תקדים של חוק המפלה במתן שירותי מדינה בין סוגי האזרחים.

הצעת הפשרה שהסיעות החרדיות היו מוכנות לחיות איתה היא מע"מ דיפרנציאלי. בשפה מדוברת זה אומר שכל זוג חרדי שירכוש דירה שמחירה עד מיליון ושש מאות אלף - יקבל פטור ממע"מ עד סכום של תשע מאות וחמישים אלף. על היתרה הוא ישלם מע"מ מלא, בניגוד ליוצא צבא הפטור ממס עד סכום התקרה המלא. עם האפליה הזאת עוד אפשר איכשהו לחיות. ההצעה נדחתה על הסף בהוראה ישירה של לשכת שר האוצר בתיאום מלא, ככל הידוע, עם שר השיכון אורי אריאל.

מדוע הסכים האוצר להצעת הפשרה הראשונה ודחה את השניה? חישוב מהיר שנעשה ביהדות התורה מגלה שהעלות לקופת המדינה היא לא הסיפור. אם מעלים את רף המחיר לפטור ממע"מ עד מיליון ומאתיים אלף שקל לא מפסידים יותר מאשר בהצעת המע"מ הדיפרנציאלית. בשני המקרים המדינה יוצאת ניזוקה במאתיים מיליון ₪ בממוצע. המחשבה הראשונה ביהדות התורה היתה שמדובר בשיקולי יוקרה שתופסים אצל לפיד מקום מרכזי. את ההצעה הראשונה העלה האוצר. השניה הוצעה על ידי החרדים. אם לפיד יקבל אותה הוא מסתכן בכותרות ראשיות על כניעה לחרדים. אצל אדם שהורתו, לידתו והמשך חייו הפוליטיים תלויים בכותרות - זה שיקול בהחלט מהותי.

אבל רמזים שהגיעו לח"כים החרדים מעובדים באגף התקציבים שעדיין שומרים איתם על קשרים מהימים ההם, נתנו מקום למחשבה אחרת. התברר כי בכל הקשור להצעת המע"מ הדיפרנציאלית יש תמימות דעים לשלילה בין לשכות שר האוצר ושר השיכון. הנה הסבר אפשרי והגיוני יותר מהקודם, ששמענו מח"כ ביהדות התורה השומר על קשריו באגף התקציבים ולפיכך מבקש שלא לחשוף את זהותו. "שם המשחק הוא השיווקים הגדולים שמתכנן משרד השיכון בכל רחבי הארץ. אם מאפשרים לחרדים לרכוש דירות עד מיליון ושש מאות אלף ₪ (ומקבלים פטור ממע"מ עד תשע מאות וחמישים אלף. י.ר.) אזי כל השיווקים פתוחים בפניהם והם יכולים לרכוש דירות היכן שירצו.

לעומת זאת, ממשיך הח"כ, אם קובעים רף, אפילו של מיליון ומאתיים אלף ₪ תמיד ניתן לתמרן שמחיר הדירה בשיווקים יעבור את הסכום הזה והחרדים יהיו מודרים. זו לדעתי הסיבה האמיתית להתנגדות למע"מ המדורג עד מיליון ושש מאות אלף ₪ וההסכמה להעלאת הרף בעוד מאה או מאתיים אלף ש"ח, מסכם הח"כ החרדי. ודפח"ח.

אבל בסתר הלב יודעים הח"כים החרדים שהחוק עבור יעבור. שני הנצחונות שהושגו עד עתה - לפני פיזור הכנסת והפיליבסטר ששיתק את ועדת הכספים השבוע - הם זמניים בלבד. עוד שבועיים שלושה תתכנס שוב ועדת הכספים בלי הגבלה של זמן, והחוק יאושר על ידה לקריאה שניה ושלישית בתחילת מושב החורף. בינתיים הם נהנים ממריטת העצבים של שר האוצר שלומד פרק נוסף בהלכות עקשנות ורוח לחימה חרדית. וגם זה משהו בימים עלובים אלו.

סער חוזר לתל אביב
בין הכותרות על המו"מ המתנהל בקהיר לקרב הנמשך בועדת הכספים, הצליח שר הפנים גדעון סער להגניב כותרת אחת משלו בנושא שרחוק ת"ק פרסה מענייני היום והשעה. במשך כמה שעות ביום שני השבוע הבליחה הודעה מטעמו על הענקת מעמד של זכאי חוק השבות למי שנרשם בחו"ל לנישואי תועבה.

הזהו גדעון סער שרק לפני שלושה שבועות פסל בקול רעש גדול את חוק פתיחת העסקים של עיריית תל אביב? אכן כן. סער הבהיר בשעתו כי השיקולים שלו בפסילת החוק לא היו על רקע דתי אלא על רקע חברתי וסוציאלי. מי שהסתובב בפריז וניו יורק יודע שקל יותר לתפוס את ביבי במילה אחת של אמת מאשר למצוא שם חנות מכולת פתוחה אחת לרפואה. השבתון הוא כמעט מוחלט.

ההחלטה זיכתה את סער בכמה נקודות במפלגות החרדיות ובהרבה יותר בתוככי מתפקדי הפריימריס של הליכוד. רובם מסורתיים מהפריפריה. לעומת זאת היא פגעה בו קשות בתוככי הבית שלו פנימה. הציבור התל אביבי המפונפן והמפונק התרגל במשך שנים רבות שלא צריך לחשבן כמה חלב לקנות ביום שישי כדי שיספיק עד יום ראשון. הכל פתוח. הכל זמין. אפשר לרדת בבוקר יום השבת, רח"ל, עם כפכפים וחולצת גופיה לפיצוציה הנמצאת מעבר לפינה: אח שלי. שים לי בשקית גם יוגורט עיזים בטעם זיתים בבקשה. הפינוק והנהנתנות הזאת הם ההוויה התל אביבית במהותה.

סער שמתגורר בתוך הסצנה הזאת, ספג את הביקורת ישר לפרצוף. כשהוא הולך בשבת בבוקר לטייל בחוצות העיר וחוטף סנוקרות מילוליות מהעוברים ושבים, הוא מרגיש כמו, להבדיל, ח"כ חרדי שנכנס לשטיבל וסופג צעקות מהמתפללים. האפקט השלילי שזה מפעיל עליו חורג בהרבה מהנזק האלקטוראלי.

בראשית השבוע אישרה מועצת עיריית תל אביב את חוק חילול השבת החדש. החוק מצמצם את היקף החנויות הפתוחות ויגרום להרבה מאוד מתושבי העיר להרחיק נדוד עד החנות הקרובה הפתוחה. רבים מהם לא יוכלו כבר לעשות זאת עם הכפכפים. הם ילכו ויזיעו (אין חניה לאורך הצירים בהם תותר פתיחת החנויות) ויקללו את שר הפנים שסגר להם את הפיצוציה הסמוכה.

הרחבת חוק השבות לנישואי תועבה היא הדרך בה מנסה סער להתמודד עם הזעם התל אביבי. אם אין חלב בשבת בבוקר הפיצוי מגיע באמצעות האדרת אחד הסמלים הבולטים האחרים של העיר. מה יכול לפייס את התל אביבים יותר מהענקת מעמד חוקי, ועוד של חוק השבות, לנישואי תועבה? אם היה חשד כלשהו שסער נתפס חלילה לקלריקליזם דתי חס ושלום - הנה נחה כעת דעתם של אנשי מדינת תל אביב המודאגים.

מה יעשה כעת גדעון סער עם חוק השבת החדש שאושר במועצת עיריית תל אביב ומונח כעת על שולחנו לאישור? לסער לא אצה הדרך להחליט. לפי החוק יש לו שישים יום לקבל או לדחות את החוק והוא ינצל אותם עד תומם. ההערכה היא שהוא בסופו של דבר יאשר את החוק. ולא רק בגלל הצמצום המהותי בהיקף העסקים הפתוחים בשבת, אלא בגלל התנהלותה של הנציגות הדתית והחרדית במועצת עיריית תל אביב. אם הם לא פורשים בגלל החוק המביש וממשיכים לשבת בקואליציה וליהנות ממנעמיה, הם לא יכולים לצפות ששר חילוני מובהק יעשה את המלאכה עבורם.

והם ממש לא מצפים. מי שעקב אחרי התגובות שלהם השבוע הבין שהם רק מחכים לרגע שהסערה סביב החוק תשכך והם יוכלו לחזור לעסקים כרגיל. הנימוק הקלאסי לחוסר המעש הוא שפרישה תוביל להתדרדרות חמורה יותר במצב הדת בעיר. מה עוד יכול להתדרדר יותר בעיר הפרועה הזאת? הקייס של חברי המועצה החרדים הוא הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. כאילו העובדה שהיא לא פועלת עד עתה היא בגלל השותפות הקואליציונית האומללה שלהם.

הסיבה היחידה שאין תח"צ בשבת היא ששרי התחבורה בעשור האחרון הם חברי ליכוד עם זיקה למצביעים מסורתיים בפריימריס של התנועה. אם גדעון סער לא היה פוסל את חוק השבת הקודם הייתה ניתנת לגיטימציה חוקית לחילולי השבת הענקים בעיר חרף השותפות החרדית בקואליציה. וזה בדיוק מה שעושה השר ישראל כץ, שחולדאי וכנופייתו יודעים מראש שלא יאפשר להם להפעיל תח"צ בשבת. ללא כל קשר לנוכחותה או העדרותה של נציגות חרדית בעיריה.

הקייס היחיד של הנציגים התל אביבים עם הכיפות השחורות הוא המודל הירושלמי המביש עוד יותר. אם ארבעה עשר נציגים חרדים המחזיקים את הקואליציה העירונית על כתפיהם מתברברים מול ראש העיר העושה בהם כרצונו, גם בתחום השבת ההולכת ונפרצת, מה תגיד הנציגות החרדית הזעומה וחסרת ההשפעה בעיר ההוללות השפלה. לשתי השלוחות של הנציגות החרדית המקומית, הירושלמית והתל אביבית, מומלץ ללמוד מהנציגות הארצית שחרף היותה באופוזיציה מצליחה להתיש את הקואליציה ולמנוע גזירות על קהל הבוחרים.

יהיה כמובן מי שיאמר שחברי כנסת מקבלים משכורת גם באופוזיציה, לעומת המקומיים שתלויים לפרנסתם במשרות שמחלק ראש העיריה ולפיכך הם הדום תחת כפות רגליו. אולי. אבל לא זו הסיבה שיצאנו לקלפיות להצביע עבורם.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם ב'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!