תמורת 10 שקלים בלבד: ממצא ארכיאולוגי נדיר ביותר

פרופ' יגאל רונן לא דמיין בחלומותיו הוורודים, ששיטוט שגרתי שלו בשוק של באר שבע, יניב ממצא ארכיאולוגי נדיר ביותר מימי ממלכת ישראל - ממצא של פעם בחיים.

לפני כ-50 שנה שוטט פרופ' רונן מהיחידה להנדסה גרעינית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בשוק הבדואי בבאר שבע, כאשר לפתע נתקל בפיסת חומר נושאת טביעת חותם (בולה), ובה דמות של אריה שואג. פרופסור רונן שאל את הסוחר כיצד הגיעה אליו הבולה, אך למוכר לא הייתה תשובה. המפגש הסתיים ברכישתו של פרופ' רונן את הבולה תמורת עשרה שקלים בלבד.

למרבה המזל, הבחין פרופ' רונן כי מעל ומתחת לדמותו של האריה השואג, נושאת הבולה את המילה "לשמע". זו, הזכירה לו את הדמיון לחותם המפורסם ממגידו – "לשמע עבד ירבעם". חותם זה, פורסם בשנת 1904, ועורר עניין רב בעולם, בשל היותו החותם הגדול והמפואר ביותר מבין החותמות העבריים שהתגלו עד ימינו.

תנאי הגילוי של טביעת החותם - בשוק בבאר שבע, ומכירתה במחיר זול במיוחד, העלו את החשש כי מדובר בזיוף, ולא בממצא עתיק ואותנטי.

למרות זאת, העביר אותה פרופ' רונן לחוקרים, מתוך תקווה כי אולי יתברר כי מדובר בממצא מקורי. הממצא עבר סדרת בדיקות קפדניות, בשיתוף פעולה של חוקרים מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, המכון הגיאולוגי בירושלים ורשות העתיקות. לשם כך, התכנס צוות רחב של מומחים: פרופ' יובל גורן, פרופ' אליעזר אורן ופרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב; ד"ר אבנר אילון וד"ר מירה בר-מטיוס מהמכון הגיאולוגי בירושלים; וד"ר אורית שמיר מרשות העתיקות.

תוצאות הבדיקות הפתיעו את החוקרים, ובודאי היו גם מעניינות את המוכר, שמכר את הבולה תמורת סכום פעוט. בדיקות המעבדה חשפו כי הבולה נוצרה מקרקע התואמת לזו המצויה באזורים בגליל התחתון, בעמק יזרעאל ובעמק בית שאן. כמו כן, הבולה נחתמה על גבי אריג פשתה, כשהחומר ממנו היא עשויה יבש, ונצרפה בטמפרטורה של 750 מעלות צלזיוס. האריג יוצר בארץ־ישראל, כנראה בקרבת אזורי הגידול של פשתן, כגון בקעת הירדן, יריחו או עמק בית שאן. הבולה נמצאה כשעליה שכבה של פטינה - שיירים הנצמדים לעתיקות באופן טבעי עם הזמן. במילים אחרות: הבדיקות המדעיות חשפו כי הבולה אותנטית!

סביר, כי מדובר בגרסה מוקטנת של החותם ממגידו, אשר גודלו היה כמעט כפול ממידותיו של ממצא זה. נראה גם כי החותם היה בשימושו של פקיד רם דרג בממלכת ישראל, וההבדל בין הבולות מצביע על כך של'שמע עבד ירבעם' היה יותר מחותם אחד, כשהשימוש בחותמות היה ככל הנראה ביורוקרטי – בידי פקידים בכירים במנהל הממלכתי של המלך ירבעם השני. בחותמותיו השתמשו הוא ופקידיו לחתימת מסמכים ומשלוחי טובין בשמו.

החוקרים מוסיפים, כי "לא מן הנמנע, שהאמן שגילף את החותם שעימו נחתמה הבולה, הכיר היטב את החותם ממגידו. בתוך כך, פרטי הבולה נחותים מבחינה אומנותית מאלה של חותם מגידו; דמות האריה בבולה קפואה, גסה, וחסרים בה פרטים שונים."

המחקר המקיף לימד על חשיבותה של טביעת חותם "לשמע עבד ירבעם": היא הקדומה בטביעות החותם שהתגלו בארץ ישראל, והראשונה בתולדות המחקר, שמדגימה חותם מלכותי שיוצר בכמה מידות שונות.

במעשה של אזרחות טובה, משפחת רונן מסרה את טביעת החותם לרשות המדינה, וכיום היא מוצגת במוזיאון ישראל.

הבולהצילום: קלרה עמית, רשות העתיקות, דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הבולהצילום: קלרה עמית, רשות העתיקות, דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

הבולהצילום: קלרה עמית, רשות העתיקות, דני מכליס, אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!