"תשמע את הצד שלי!": היסוד של כל מריבה זוגית

"אני לא יכול יותר עם כל התפרצויות הזעם האלה שלה, היא פשוט לא נרגעת…." אמר אסי בחוסר מנוחה.

"איך הוא מצפה שאני ארגע?

אני מרגישה שכל הבית עלי.

אני אחראית על מטלות הבית, על הילדים ואפילו על הזוגיות שלנו.

מרגישה שאם אני לא מפעילה אותו, לא אכפת לו באמת מכל הדברים האלה, זה מרתיח אותי"

הגיבה בכעס רותם

"היא כל הזמן עצבנית עלי, גם כשהיא רגועה אני מרגיש שהיא עצבנית עלי והכי גרוע שהיא בכלל לא מוכנה לשמוע את הצד שלי אף פעם!!!

אני עושה כל מה שהיא מבקשת שאעשה לבית, הרבה יותר מגברים אחרים שאני מכיר".

התחיל אסי להסביר

"את מבינה מה הבעיה? כל הזמן יש לו הסבר לכל דבר" פנתה אלי שוב רותם

"את לא מבינה כמה אני מנסה להתקרב אליה ואיך שאני עושה איזה צעד אחד לא במקום היא פשוט שוברת את הכלים ונותנת לכעסים שלה להשתלט על היחסים בינינו. אם הייתה נרגעת החיים שלנו היו הרבה יותר טובים" החזיר אסי.

"הבעיה שאף אחד מכם לא מסכים לוותר על הבדידות שלו!" קבעתי במשפט אחד.

"מה?" שניהם שאלו בתדהמה ולא הבינו את הקשר

"צריך להבין איך זה פועל, על מנת שתבינו איפה הקושי שלכם עומד.

בתוך הקשר יש לכל אחד מכם מציאות משל עצמו.

אסי, אתה תופס משהו בתודעה שלך שזו האמת שלך.

לדוגמא: שאתה עושה פעולות למען הבית או כשאתה מנסה ליצור איתה קשר וקירבה - מאחר ורותם לא נמצאת בתוך המציאות שלך היא רואה את הדברים דרך החוויה הסובייקטיבית שלה דרך, המשקפיים שלה.

היא חווה את הנתינה שלך לבית כמשהו שבא לרצות אותה וכי לא באמת אכפת לך מהבית או ממנה. כשאתה מנסה להתקרב היא מרגישה שאתה רואה רק את עצמך ואתה בכלל לא מבחין איפה היא מונחת.

דרך הכעס וההרחקה שלה היא מנסה להכניס אותך לעולם שלה, הדרך התוקפנית שלה היא הצעקה שלה שהיא מרגישה שאתה לא איתה

ואז באופן טבעי, כשאנחנו מותקפים, הדבר האחרון שתרצה זה לחדור לעולם שלה בטח ובטח במקום בו התוקפנות מופנית אליך ובהאשמה.

לכן, כהגנה אתה מייצר מציאות בה אתה מנסה להכניס אותה למציאות שלך.

במקום שלך אתה מוגן מפני כל מיני כעסים ורגשות לא רצויים.

הניסיון שלך לשכנע אותה שהאמת אצלך מאלץ אותה להיכנס לתוך המציאות שלך והדבר הזה מאוד מכעיס אותה".

"למה זה מכעיס אותה?" שאל אסי

"אתה כאילו פוגע בה פעמיים:

א. היא ניסתה להכניס אותך לעולמה ואתה בתגובתך ביטלת את ההזמנה שלה.

ב. היא הרגישה בהסברים שלך שאתה מאלץ אותה להיכנס לתוך האמת שלך, לתוך המציאות שלך."

ניסיתי להסביר לו בפשטות למרות המורכבות של העניין.

"בגלל זה אני מרגישה כל הזמן כל כך בודדה, כי אני נשארת עם המקום הזה לבד. עכשיו אני מבינה את ההקשר של מה שאמרת לנו על בדידות" הגיבה רותם.

"מן הסתם, גם את לא מוכנה לוותר על המציאות שלך ועל עולמך, אחרת לא היית מתעצבנת כל כך" הגבתי

"אז איך בעצם אפשר לאחד בין 2 העולמות שלנו? נישאר ככה נפרדים ובודדים? הרי כל אחד רוצה להשמיע את האמת שלו ולא להישאר איתה לבד" שאל אסי.

"אסי, האחדות נמצאת ביכולת שלך בלבד, לעקור את עצמך מהמציאות שלך ולהצטרף לרותם, זו עבודת החיים שלך להגיע לאחדות וחיבור בזוגיות הזו".

"אני לא מבין, למה אני? שהיא גם תעשה את זה".

"אם היא תעשה את זה, זו תהיה מתנה עבורך.  לכל אחד מכם יש עבודה אישית בקשר,

כל אחד צריך להתרכז בעבודה שלו.

להצטרף למציאות של האחר - זו העבודה.

שמישהו יצטרף למציאות שלי - זו מתנה, זה חסדי שמיים.

רותם, תנסי לשנות את התפיסה שלך שאסי חייב להיות שותף במציאות שלך.

הקב"ה יצר חוק בעולם שכח הבחירה הוא רק של האדם עצמו.

לכן, אם את באמת רוצה להפסיק להרגיש לבד, את מוזמנת לעקור את עצמך מהמציאות שלך ולקפוץ לאמת הסובייקטיבית שלו ורק ככה יתרחש מפגש."

"אז מה? זה אומר שאני צריך לוותר על האמת שלי?"

"זה לא אומר שאת מוותרת על האמת שלך, זה אומר שאת לא מפחדת להישאר לבד עם האמת שלך, זה בדיוק המקום בנפש שמאפשר מפגש וחיבור.

הרבה פעמים בגלל שאני לא מוכנה להיות לבד במציאות שלי, אז בכח אני מאלצת מישהו אחר להיכנס לתוך המציאות שלי. זו אלימות שיכולה לבוא בצורה של כעס, רגשות, הסברים שכליים….הכל בסופו של דבר אותה תנועה נפשית של פחד מאוד חזק להישאר לבד במציאות שלך.

זו הטרגדיה של הנפש שלנו.

רותם, את צריכה להיות בקשר עמוק עם גבר שלא מבין את המצוקה הנפשית שלך.

ואתה אסי, נמצא בכאב עצום על זה שהיא לא מאמינה ולא מקשיבה להסברים שלך.

אתם חייבים להבין, הנקודות האלה קיימות בכל קשר.

זה לא בגלל האופי שלך רותם או המעשים הלא מתחשבים שלך אסי. זה מציאות בסיסית בקיום האנושי שלנו.

"אז מה הפתרון?" שאלו שוב שניהם

"צריך לשנות תודעה ולעבור לחיות בתודעה של מתנה!! .

צריך להבין שאם בן או בת הזוג מצליחים להתחבר אלי זו ממש מתנה משמיים, זה דבר מאוד גבוה.

אם תצליחו להבין איך להתחבר אחד לשני, תבינו איזה פלא זה, זה לא נתפס.

תבינו, הדבר הזה דורש עבודה, זה לא נמצא אצלכם בטבעיות בכיס שלכם וזה לא יכול ללכת בכח.

זו נקודה שצריך ללמוד להחזיק אותה וצריך לבחור בזה.

אני מציעה שקודם תתאמנו על כך עם הילדים שלכם, כשהילד שלך בא אליך ואומר לך:

"אמא, אני כועס עליך שאת אף פעם לא דואגת לי".

אל תנסי לפתור לו את הכעס שלו וגם אל תנסי להגן על עצמך ולספר לו שאת "אמא השנה".

פשוט תקפצי לתוך האמת שלו ותהיי איתו שם שלא יהיה לבד.

ככה באמת תספקי לילדים שלך את הצרכים האמיתיים הנפשיים שלהם הם כל כך זקוקים, להתחבר אליהם ולא להשאיר אותם לבד.

 נכתב בשיתוף עם אישי היקר ♥️

בהצלחה רבה.

חנה דיין

MA טיפול זוגי ופרטני

מתמחה בליווי לצמיחה מתוך משבר

ברוח הפסיכולוגיה היהודית

קליניקה פרטית בנס ציונה

מטפלת ומייעצת גם בזום

ליצירת קשר ומאמרים נוספים לחצו כאן>>> 

טלפון: 054-4480705

מייל: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!