תקיעת סכין בליבם של כלל מצביעי ש"ס // אברשה אוחיון

החלטת בג"ץ לפסול את אריה דרעי מכהונתו כשר היא לא פחות מתקיעת סכין בליבם של כלל מצביעי ש"ס. נימוקי פסילת דרעי מוכיחים כי בידי בית המשפט העליון ישנו "ארגז כלים" שאינו מתכלה ומתאים עצמו מעת לעת, באמצעותו הוא מממש את ריבונותו "דה פאקטו" על נתיני העם.

אם קיים חשש לכאורה שעילת הסבירות תבוטל על ידי העם באמצעות חברי הכנסת, ארגנו שופטי העליון צעצוע חדש ומותאם "עילת ההשתק", ולנו כאזרחים נותר לומר לבית המשפט כי נאה דורש ונאה מקיים ולכך מתבקש כי יחיל את העילה הזו לראשונה על עצמו ויתחיל לשתוק כדוגמה אישית.

סיבות אלו מבארות מדוע אין לי שום אימון בבית המשפט. עדיין באולפנים מקשים ה"טהרנים" – הרי אריה דרעי הורשע, מה אנחנו רוצים מבג"ץ?

לאור זאת חובה עלינו לספר את כל הסיפור מתחילתו עד סופו.

ראשית, ישראל השנייה - זו המקופחת בכל ייצוג, באקדמיה, במנגנוני השלטון וביתר שאת בבית המשפט העליון שונאת אנשים מושחתים. להזכירכם – באמצעות המסר "מושחתים נמאסתם" התחולל המהפך ב-1977. לאמור, הציבור הימני והאמוני בארץ סולד ומתרחק משחיתות, הדבר אינו נתון לחילוקי דעות בכלל גוש הימין, ועל פניו גם בציבור הכללי.

אברשה אוחיון

אולם זעקת השמאל הנאור: שוחד מרמה והפרת אמונים מעידה על עצמה כי זעקותיהם ומחאותיהם וכו' הינם זעקת הקוזק הנגזל. בעיני בוחרי ש"ס בפרט וגוש הימין בכלל, אריה דרעי אינו מושחת! אריה דרעי נקי כפיים!

אם כן ישאל הקורא את עצמו מדוע הודה אריה דרעי בבית המשפט השלום במסגרת עסקת טיעון? התשובה ברורה וחייבת להישמע: כאשר גוף מושחת כמו הפרקליטות תופר לך תיק, ובפניך עומדות שתי ברירות: הראשונה לכלות את יתרת שנותיך ולנסות להוכיח כי מה שעשית אינו מעשה פלילי, ועל הדרך לפרק את משפחתך, לכלות את חסכונותיך, ובמקרה של גל הירש למשל גם לחלות בסרטן, או לבחור באפשרות השניה לספק את יצר החיסול של השמאל ולהודות בלית ברירה בעסקת טיעון. המציאות העגומה אינה מאפשרת בחירה חופשית וכמעט נכפתה על אריה דרעי!

מציאות מעוותת זו מביאה את זעקת הציבור כלפי השמאל הנאור והמושחת, החולש על הפרקליטות ובתי המשפט: נמאסתם!

לנו אין טיפת אמון במערכות האלו! ראש הממשלה בנימין נתניהו נרדף רק בשל העובדה כי הוא מנהיג הגוש ולא בשל מעשים שלכאורה עשה, והרב אריה דרעי נרדף כי הינו מנהיג ש"ס ולא בגלל מעשים אשר לכאורה עשה.

חובה לחדד זו לא רק תפיסה אישית שלי אל זו עמדת היועמ"ש מנדלבליט, כפי שהוקלט בנאום העכברון. היועמ"ש מספר בקולו איך אריה דרעי נרדף ולבסוף יותר מחמש שנות רדיפה מצאו משהו מינורי כדי למרר את חייו.

הטהרנים שבעם יאמרו, אוקי, נכון, לקח חמש שנים לחפש אבל בסוף הפרקליטות מצאה משהו, אז זהו: היועמ"ש בקולו הבהיר "אפילו לא עכברון". אף אזרח לא היה עומד לדין על מעשים דומים, ואפילו חקירה לא הייתה נפתחת נגדו.

הבעיה האמיתית היא שחיתות שורשית בפרקליטות, שחיתות עמוקה במערכת בתי המשפט, שתי מערכות הנשלטות מימי קום המדינה על ידי קבוצה אליטיסטית אשכנזית, הטוענת כי רק היא יודעת מה סביר, ורק היא מבינה בדעתה מתי יש קלון.

ואני אומר, על הפרקליטות ומערכת בתי המשפט יש קלון. לא צריך יו"ר ועדת בחירות אחד שיגיד את זה, 2.5 מיליון בוחרים אומרים את זה.

מעלותיו של השר דרעי ידועות לכל תרומתו האדירה למדינת ישראל הינה מן המפורסמות, לציבור הכללי ועולם התורה החרדי. חמלתו, תבונתו רבת השנים הינן ערך מוסף שאינו בנמצא במרחבי הציבוריות הישראלית, אולם אטומי העליון מכסים פניהם במיסוך מזעזע בהתעלמות מוחלטת מערכו המוסף, רק בשל רצונם לשמר את הגבינה קרוב לצלחת, כאילו זו היא ירושה מאבותיהם ורכושם הפרטי. את המהפכה הזו לא ניתן לעצור. האמת תנצח.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!