טור מאת דוכסית חרדית • פילוסופיה אופנתית

נעים מאוד, דוכסית.

לא, לא ההיא מקיימברידג', אני דוכסית יהודיה, דוסית, בת מלך, הכי גאה.

מקדשת את החומר ומבדילה. לומדת את האומנות הכמעט-בלתי-אפשרית של להיות אישה אוהבת אופנה ומאמינה.

רגע לפני שנתחיל ראוי להבהיר כי ידוע שלפי כללי האקדמיה ללשון עברית יש לרשום אפנה, בלי ו'. לא מסתדר לי. מרגיש לי כמו אנא אפנה? לא פאשניסטי במיוחד...

והנה, עוד לא התחלנו וכבר שברתי כלל.

בדיוק! בשביל זה יש כללים. דקדוקיים, תרבותיים, ועוד מיני רבים. כדי שנחשוב עליהם. נדבר אודותם, נמתח לקצה ואז נפר אותם.

כל הטור הזה יהיה על כללים, שאיך לא, יוצאים מהכלל, למען הכלל.

אם יש כאן מישהי ששמעה את צמד המילים "פילוסופיה אופנתית" לפני שקראה אותן כאן - שתקום.

עזבי, שבי רגע, תכתבי לי על זה (אפשר לפנות אלי דרך הבלוג המופיע בסוף הכתבה) בכל מקרה, חשוב שתדעי, עשיתי מיני תחקיר לפני הכתבה הזאת ואיך אומרים בעברית? נאדה. שום כלום.

אז לטובת הכלל והעניין, נבהיר כמה כללים לכל מונח מצמד המילים החלוצי הזה ואז ננסה לשדך ביניהם.

מי את, אופנה?
רגשנית, פיוטית, אומנותית ומשתנה. הכי לא יציבה בסביבה - ואולי זהו סוד יציבותך על פני האדמה? - מכתיבה מה נכון, יפה וראוי בחברה. קנאית, סובייקטיבית, ובלי שמץ שיקול רציונאלי, כשאת מחליטה לעשות סיבוב שני, את חוזרת בגדול ומכתיבה את הדבר הבא. מיחזור זה הכי, אחותי.
וככה, עם נתוני פתיחה אלו, את מעמידה על הרגליים תעשייה שלמה, מוציאה אותה לשופינג כי-הגיע-הזמן-לחדש-את-המלתחה- או מציבה לנו עובדה. היום, למשל, המיינסטרים הוא להוריד דברים מהבוידעם נקודה.
http://www.boydem.co.il/lp/dukasit



אמא של החושים או קורבן אופנה?
יש כאלה שניחנו בזה, יש כאלה שלא. לא בכוח. בשביל זה יש סטייליסטיות, יועצות תדמית, מלבישות, בוטיקיסטיות (הכלאה של בוטיק ופאשניסטיות) ועוד כהנה וכהנה בעלות חוש שישי המאבזרות בהתאמה מכף רגל עד ראש מלתחה שלמה.
בצד השני של המדרכה, פוסעת - באומץ לב יש לאמר - קורבן אופנה.
אמצעי זיהוי: יותר מידי טרנדים ביום אחד, מה זה יום אחד? ברגע נתון הכי מבלבל ולא הגיוני שאפשר. אדום על אדום על אדום כשהצבע החולש הוא כתום. איך אומרים בעדינות? לא מדויק. לא מהוקצע, לא מלוטש. לא. פשוט לא.
הכירו את מלכת הכיתה
קודקוד הפירמידה. יחידת סגולה ויומרנית.
השם שלה מתגלגל על הלשון בחשיבות עצמית. אומרים שהיא העיפרון הכי מחודד בקלמר.
ואם תשאלו אותה מהי?
היא תאמר ובצדק, שזאת שאלה פילוסופית. כי אי אפשר לשאול פילוסופיה - שאלה פילוסופית - בלי ליפול ברשת הקסמים שלה כאשר דנים במושגים מהותיים, מבודדים אותם ומגדירים אותם בדייקנות. מה שנקרא חשיבה לשם חשיבה. גילוי היופי שבה, ההנאה, מיצוי הפוטנציאל שלנו כאנשים חושבים. התעסקות אינטלקטואלית ראויה לשמה.
יש אקסיומה פילוסופית שטוענת לעונג את החידודין של השכל. ברור, באנו ליהנות.
זיווג משמים
עדיין איתי? יופי! קחו את האופנה שהיא כאמור, האמא של החושים, מלכת האומנות, התחושות, היופי, הניסים והנפלאות. והצמידו לה פרטנר לא אחר מאשר הפילוסופיה, אבי כל התורות, "ההיגיון", "המטאפיזיקה", "האפיסטמולוגיה" (חוקרת את מהות הקיום ומאגר הידע האנושי), "האתיקה", "האסתטיקה", "המוסיקולוגיה" (יש מילה כזאת? לא חשוב, רוצה לומר "תורת המוזיקה". בטוח יש לזה שם תואר. גוגל? מישהי? ) "פילוסופיה של הנפש", "של החינוך", "ההיסטוריה"... שאמשיך?

והרי לכן אנטיתזה בתפארתה.

אז מה זה השטויות האלה "הגיגי אופנה" ?

בדיוק. אם ניקח את האופנה יותר מידי ברצינות, או לא נאפשר לנפש שלנו להתלבש לפי מצב הרוח, נפסיד את האפשרות לחשיבה אופנתית. ויש מקום בכיתה. כי זה לא שחור או לבן. יש מלא גוונים של צהוב. ויש כבוד. יציע של כבוד, עם ז'רגון אופנתי, מלא סטייל וחוש הומור (פריט חובה בארון)

נימה אישית

כתבת פעם יומן? יופי, גם אני. המודרניזציה קוראת לזה בלוג. וכל אחת מוזמנת לפתוח אחד משלה. כל מה שאת צריכה זה תשוקה למילים (בשביל התוכן) ולדעת "לצאת טוב" בתמונה (אלף מילים וכל זה...) והרי לך יומן מרושת.

מפה לשם, לפני שנתיים בערך, פתחתי אחד כזה, שמדבר -איך לא- על אופנה (הכול זה עניין של זווית ראיה...) אז עד שנשתמע כאן שוב בקרוב בע"ה,

הכותבת היא דוכסית, סטייליסטית ובלוגרית אופנה דתייה.

קישורים:
את מוזמנת לבקר אותי:
בויידעם

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!