האחיכם יצאו למלחמה - ואתם תצאו לטיול?

בימים קשים אלו לעם כולו, ימים בהם יום יום נהרגים ונפצעים יהודים, חיילים ואזרחים. ימים בהם הארץ כולה -חזית, הנתונה למתקפת טילים בלתי פוסקת, והחזית המלחמתית עצמה ברצועת עזה גובה מחיר דמים יקר. ימים של חרדות וחשש. ימים של דם, פחד ודמעות. רואים אנו תופעות מופלאות של שותפות גורל בין כל חלקי העם.

כחלק בלתי נפרד מכך, גם הציבור החרדי בהמוניו, נרתם למאמץ המלחמתי, אם בתפילות, אם בהתנדבות, אם בלימוד תורה מוגבר ואם בשירות הצבאי עצמו.

אבל יש דבר אחד בהקשר זה, הטורד מנוחתם של רבים.

הימים ימי חודש אב, ימי "סוף הזמן" בישיבות, ועד עתה, למעט במספר קטן של ישיבות, לא נתקבלה החלטה על ביטול "בין הזמנים" והארכת ה"זמן".

קטונתי מאד(!!!) מלייעץ לראשי הישיבות שליט"א, ועל אחת כמה וכמה לגדולי ישראל, ולומר להם כיצד ראוי לפעול, רק להעלות את רחשי הלב של רבים ולהיות להם לפה באתי.

מאמינים אנו בכל לב שלימוד התורה והתפילות "מגנא ומצלא", אז איך בזמן כל כך קריטי, בזמן בו אנו זקוקים להגנה כפולה ומכופלת, יפחת לימוד התורה ויקטן בצורה משמעותית שכזו?

איך נסיר מעלינו, בידיים, את ההגנה הזו?

איך נמשיך לראות בלומדי התורה את מגינינו, אם יפסיקו מהגן עלינו?

מה נענה לילדינו כשישאלונו, מדוע לומדי התורה לא ממשיכים להגן עליהם?

מה נענה לעצמנו על אותה שאלה?

מה יענו הלומדים עצמם על אותה שאלה? שהם צריכים להתאוורר? וכי חייל יוצא לחופשה באמצע הקרב?

הרי תמיד אומרים אנו לעצמנו ולאחרים שלומדי התורה הם "חיל רוחני", חיל השותף במלא כוחו בהגנה על עם ישראל, אז בדיוק בעת פקודה ובזמן חירום יצא החיל הזה לחופשה?

מה תהיה התחושה של הורים לחיילים המסכנים את נפשם, כשיראו בחורים ואברכים מטיילים להם בנחת ברחבי הארץ?

מה תהיה תחושתם אם כוחות החילוץ וההצלה יוזעקו (אולי בליווי מסוקים, המשמשים לחילוץ פצועים משדה הקרב) לאחד הוואדיות לחלץ בני ישיבה שברשלנות או שלא, נתקעו, או נפצעו שם?

מה תהיה תחושתנו ותחושת ילדינו על אותם הדברים?

האם לא נהרוס בכך עמל חינוכי של שנים?

האם לא נהרוס בכך מאמץ הסברתי של שנים?

האם לא נפגע בכך במו ידינו בעולם הישיבות ובקיומו?

כמי שמצוי בתחום ההידברות בין חילוניים לחרדים, אני רואה ושומע יום יום חילונים המבקשים: "המשיכו בתפילות ובלימוד התורה והגבירו אותם, רק 'כיפת הפלדה' הזו מגנה עלינו".

וכמי שמצוי בתחום החינוך של ילדים ונוער, אני מודע לעובדת חיזוק האמונה בקרבם בראותם ובשמעם את כל מאות הניסים המתרחשים כאן יום יום, ובהבינם שלימוד התורה והתפילות גורמים להם להתרחש.

האם הגיוני הדבר לפגוע בכל זאת? איך נישא פנינו אליהם?

פונה אני מכאן בבקשה לכל לומדי התורה, גם אם יוחלט לא לבטל את "בין הזמנים" בצורה רשמית וממוסדת, אנא! עשו עימנו חסד והישארו באהלה של תורה. המשיכו להגן על עם ישראל. בטוחני שרבים שאין "תורתם אומנותם" יצטרפו אליכם מתוך אותה תחושת אחריות ו"שותפות בנטל".

הכותב הוא איש חינוך ושותף בפורומים "פלוגתא" ו"השלמה", שמטרתם הידברות בין חילוניים דתיים וחרדים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!