מחדרה ועד אור החיים: תולדות חייו של הגר"ש זצ"ל

אורו של מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל זרח בח' טבת תרפ"ח, בשכונת נחליאל בחדרה, כבן זקונים של הוריו ר' דוד בעדני ז"ל ואמו מרת חביבה ע"ה, שעלו מתימן לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה. הוריו שיכלו 6 ילדים מתוך עשרה.

הוריו התגוררו באותם ימים בשכונת נחליאל בעיר חדרה. הוא גדל בבית שבו ידעו להתמודד עם קשיים ולהיענות לאתגרים רבי עוצמה. הוריו עלו מתימן לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם הראשונה, ההתאקלמות לא הייתה קלה ובמקביל התמודדו עם אובדן של שישה ילדים, מתוך עשרה, שנפטרו בטרם עת. הרב בעדני היה הילד העשירי ועלה על כולם.

באותה תקופה, המצב הרוחני בארץ ישראל לא היה זוהר, בלשון המעטה, והילד שמעון לא זכה ללמוד בתלמוד תורה חרדי, אלא נאלץ ללמוד בבית ספר דתי.

בילדותו בחדרה

בהגיעו לגיל בר המצווה הוא עלה לישיבת חדרה בראשות ראש הישיבה הגאון רבי אלחנן פרלמוטר זצ"ל. מהר מאוד קרן אורו של הבחור המתמיד, והוא נשלח, בעצת ראש הישיבה, לישיבת 'בית יוסף נובהרדוק' החשובה בירושלים, שם עשה חיל בלימודו, כבש פסגות תורניות נוספות והפך לאחד התלמידים הבולטים בישיבה.

הוא למד אצל מרן הרב שך זצ"ל, ינק ממנו חכמה ותורה, אף למד איתו בחברותא, והזכיר את דברי תורתו כל ימיו.

עם רבי שלום לופס זצ"ל אצל מרן הרב שך זצ"ל

אצל רבו מרן הגר"ע עטייה זצוק"ל

כעבור תקופה, כאשר מרן הרב שך עבר להרביץ תורה בישיבת פוניבז' בבני ברק, הרב בעדני עבר ללמוד בישיבת פורת יוסף, שם שאב תורה ויראה ממורו ורבו הגדול, מרן הגאון רבי עזרא עטייה זצ"ל.

על תקופת הלימוד אצל הגר"ע עטייה זצ"ל סיפר לימים: "מרן ראש הישיבה, חכם עזרא עטיה זצ"ל, היה גדול בתורה ובהוראה ומוכתר במידות טובות, ובענווה יותר מכולן", פותח מרן פאר הדור. "לכן זכה להעמיד דורות של תלמידי חכמים ומורי הוראות, בארץ ישראל ובקהילות היהודיות בתבל".

"זכיתי לדבר עמו הרבה מאוד בלימוד, ולשאת ולתת איתו בסוגיות סבוכות ומורכבות, ובכל פעם היה מחדש עוד ועוד. ממש פלאי פלאות כיצד היה לומד ומלבן את הסוגייה לעומקה מתוך עיון בתכלית. זה היה תענוג עצום לדבר אתו בלימוד. איזו סברה, איזו עמקות ובהירות. ממש היה כמעיין המתגבר".

"היה מלא ביראת שמים, התפילות שלו היו באימה וביראה. אבל היה ענוותן גדול. היה מצניע את עצמו ומתפלל בין כולם. רק מי שהתבונן בו הבחין ביראה העצומה שלו, בפרט בזמן התפילה. ההתבוננות בו הייתה שיעור גדול, איך להתפלל".

"הייתה לו הנהגה פלאית במיוחד. כל התלמידים אהבו אותו אהבת נפש, והוא אהב אותם במיוחד. זכורני כיצד היה נכנס לחדרי השיעורים שבהם היו מוסרים את השיעור מרנן הגאונים חכם יהודה צדקה זצ"ל, חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, חכם מנצור בן שמעון זצ"ל, חכם יהודה מועלם זצ"ל ועוד, לבחון את התלמידים בנועם ובחביבות.

"המבחנים האלו היו שיעור בפני עצמו. כולנו ידענו שמתוך הבחינות הללו, אפשר ללמוד עוד ועוד, כי הייתה לו סברה ישרה וטהורה לאמיתה של תורה, כמו שאמר עליו ה'חזון איש' שסברתו כסברת הראשונים. זה היה כשה'חזון איש' עלה לירושלים והגיע בפעם הראשונה בחייו לכותל המערבי, כמדומני לאחר פטירת אמו ע"ה. הוא נכנס אז לישיבת 'פורת יוסף' שהייתה סמוכה לכותל, והתפלפל ארוכות עם מרן ראש הישיבה זצ"ל. לאחר מכן הוא הפליג בשבחו ודיבר בהתרגשות על כך שיש ישיבה חשובה לספרדים ובני עדות המזרח".

בישיבה הוא שקד על דלתות התורה, התבלט בגאונותו העצומה ואף הפך למעין רב לתלמידים אחרים, ביניהם הגאון רבי משה מאיה, לימים חבר מועצת חכמי התורה, שמזכיר עד היום את גאונותו והתמדתו של התלמיד המבוגר יותר.

כראש הישיבה בקטמון

הדאגה והאכפתיות שלו ללומדי התורה זכו לביטוי מובהק כאשר מונה לאחראי על תלמידי הישיבה שהתגוררו מחוץ לעיר, והתאכסנו בפנימייה, שהפכה לאחר מכן לישיבה, בשכונת קטמון.

היה זה בשנת תשי"ג כאשר עולם התורה בארץ ישראל היה עדיין בתחילת פריחתו. הרב בעדני שמונה בהמשך כראש ישיבה  לצד רבנים חשובים ובהם גם מרן ראש הישיבה חכם שלום כהן זצ"ל – מסר בה את שיעוריו, עודד את תלמידיה, חיזק את בחוריה, וכך היה אחד מחלוצי עולם התורה בארץ ישראל.

עם הראשון לציון הגר"א בקשי דורון זצ"ל

על תקופת קטמון סיפר לימים: "היה זה אחרי חורבן הישיבה בעיר העתיקה במלחמת תש"ח. השלטונות רצו לפצות את הישיבה שנחרבה על ידי הפורעים הארורים ימ"ש, והעניקו לישיבה שני בניינים גדולים בשכונת קטמון, שהיו דרים בה לפני כן ערבים.

"באותה תקופה הגיעו הרבה בחורים לישיבה, מכל הארץ. היו שם בנים של עולים ממרוקו, מעיראק, מתימן, מאיראן, בוכרה ועוד. בשנת תשי"ג מינה אותי מרן חכם עזרא לר"מ בשיעור ג' ואחר כך לראש ישיבה שם. חכם שלום זצ"ל היה ראש הישיבה ור"מ בשיעור ב', הגאון חכם ציון כהן זצ"ל שימש כר"מ שיעור א' ובתקופה קצרה לפניו שימש כר"מ שיעור א' הגר"מ מאיה שיבדלחט"א.

"בזמנו התייעצתי רבות עם מרן חכם עזרא על הנהגת הישיבה בקטמון, והוא היה מנחה אותנו בעצה ותושייה. הוא קבע את סדרי המוסר בישיבה. לא הרבה יודעים, אבל הוא זה שקבע את ההנהגה המיוחדת שעד היום מתמידים בה בהיכלי הישיבות הקדושות. בשנה הראשונה של הישיבה, כאשר הגיע חודש אלול, התלוננו הבחורים שקשה להם מאוד להתעורר מדי בוקר לאמירת הסליחות שנמשכה כשעה. שאלנו אותו כיצד לנהוג, והוא הציע שלא להכביד עליהם יתר על המידה, כדי לא לפגוע בסדרי הלימוד, אלא לקום אך ורק בימי שני וחמישי. וכאשר גם זה היה קשה לבחורים, הציע מרן חכם עזרא לקצר את הסליחות לחצי שעה בלבד, כך שישכימו כל ארבעים ימי רצון מבלי לפגוע בסדרי הלימוד. והנה, מאז הנהגנו הנהגה זו בשנה הראשונה ובשנים לאחר מכן, מתמידים בזה בכל הישיבות".

מרן הגר"ש זצ"ל סיפר בעבר: כי בעת ששימש כר"מ בסניף של ישיבת 'פורת יוסף' בקטמון נהג לבוא מפעם לפעם להסתופף בצל קדשו של מרן האדמו"ר מהר"א מבעלזא זי"ע. באותה תקופה ראה מה שמובא בספרים הקדושים, שראיית פני הצדיק יש בה סגולה רבה. משכך, החליט כי הוא רוצה לראות את פני הרבי זי"ע. דא עקא שר' אהרן מבעלזא ישב תמיד כפוף ולא עלתה בידו לראות את זיו צורת קדשו אף פעם. חשב הגר"ש מה ניתן לעשות, עד שעלתה במחשבתו כי בקידוש בליל שבת, בעת שמרן זי"ע מסתכל על נרות השבת, הרי מרים הוא את עיניו הקדושות, ואז אפשר לראות את פניו באופן ברור.

הלך הגר"ש והתחבא מתחת לשולחן, וכאשר הסתכל מרן על הנרות זכה לראות את פני קדשו ואת עיניו הקדושות באופן ברור ומקרוב. והעיד הגר"ש זצ"ל, שמאותו יום נפתחו לו שערי תורה וחכמה וחש התעלות רוחנית עצומה, כמו"כ קנה אז את היראת שמים שיש לו.

בהגיע לפרקו נשא את הרבנית מרת שולמית ע"ה שעמדה לימינו במסירות נפש מופלאה. שישים ושבע שנים הם הלכו יחד, לרוב בארץ לא זרועה, בארץ שהרב זרע במו ידיו, חוצב בסלע הקשה את הדרך לרבבות בני התורה שיבואו, והם באו. ותמיד היא הייתה שם, עומדת על המשמר, "ששום דבר לא יפריע לאבא", היתה אומרת לכולם, שיוכל לשקוד על תלמודו ללא שום הפרעה, שום טרדה, את כל העול לקחה על עצמה, מסתפקת לצרכי הבית בקב חרובין מערב שבת לערב שבת, ולה עצמה אף את הקב הזה לא נטלה.

שישים ושבע שנות מסירות לתורה, הקרבה מלאה של הכל מכל כל רק למען לימוד התורה והרבצת התורה של בעלה הגדול. כי זו הייתה כל שאיפתה ובקשתה – להינשא לבן תורה אמיתי ולהקים בית של תורה.

עם ידידו מרן רבי שלום כהן זצוק"ל

הרבנית ע"ה, נולדה בירושלים בשנת תרצ"ב, להוריה ששניהם באו מהמשפחות המיוחסות והמפוארות של יהודי ארם צובא היא חאלב. אביה רבי חיים עבאדי זצ"ל, יהודי תלמיד חכם ובר אוריין, שימש בקודש כסופר סת"ם ונודע גם בחוכמת השירה כמיטב המסורת החאלבית, ואמה הרבנית מרגלית לבית משפחת לופס, אחותו של הגה"צ חכם שלום לופס זצ"ל רבה המיתולוגי של עכו. זה הבית שבו התחנכה שולמית הצעירה לחיים של אהבת תורה ויראת חטא.

לאחר תקופה עבר לבני ברק והקים את כולל תורה וחיים יחד עם רבי משה פרדו זצ"ל. הגר"ש היה לומד בכולל מדי יום, וכן מתפלל בבית מדרש זה את תפילותיו בימות החול ומוסר שיחת מוסר שבועית בו. עם זאת, עדיין שמר על קשר עם ישיבת פורת יוסף, והוא שימש בישיבה כחזן ביום כיפור. לאחר מעברו לבני ברק חיזק את הקשר עם מרן הרב שך זצ"ל, ולמד עמו בחברותא והיה מגיע אליו בכל יום שישי בצהריים. כמו כן היה בקשר עם הגאון רבי חיים גריינמן זצ"ל שלימים הקימו את סמינר אור החיים.

בשנת תשל"ג מונה לראש "מועצת חכמי התורה של בני ברק", לצידם של הגאון הרב מאיר מאזוז, הגאון הרר שלמה מחפוד, הגאון הרב מסעוד בן שמעון שיבלחט"א, והגאון הרב מכלוף פחימא זצ"ל. המועצת פעלה בענייני מוסדות הספרדים בבני ברק.

עם הקמת מפלגת ש"ס, כיהן כחבר מועצת חכמי התורה במחיצת מרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל וידידו ורעו מרן הגר"ש כהן זצ"ל.

מרן הגר"ש זצ"ל עמד בנשיאות מספר מוסדות חינוך ולימוד, בהם ישיבת מאור יצחק בחשמונאים, בה הוא מוסר מדי שבוע שיחת מוסר. הוא יזם את הקמת הישיבה של קהילת "כתר תורה" במקסיקו, ותלמידו הרב חיים הררי הקים קהילה חרדית במקום.

מרן הגאון רבי שמעון בעדני זצ"ל הנהיג את הציבור הספרדי ועולם התורה מיד אחרי הסתלקותו של ידידו ורעו מרן נשיא מועצת חכמי התורה חכם שלום כהן זצ"ל בחודש אב האחרון, וכבר במשך השנים שקודם לכן היה חלק בלתי נפרד בעוז ובגאון מההנהגה הספרדית והיה מוותיקי חברי המועצת, מרן זצ"ל נשא בגאון את דגל ההשקפה הצרופה, ורומם את קרנם של בני התורה הספרדים בכל מקום ומקום.

סדר יומו היה תובעני ומדי בוקר בשעה 6:45, היה מגיע הגר"ש לבית מדרשו שברחוב רבי עקיבא, שם התפלל תפילת שחרית כשהוא מדגיש תדיר כי יש להקפיד על התפילה במקום לימודו.

הגר"ש גם היה מבקש מתלמידיו להקפיד על זמן קריאת שמע הראשון ואף לקרוא ברכות קריאת שמע לפני זמן מגן אברהם. לאחר התפילה היה ניגש לחדרו במקום וסועד פת שחרית.

לאחר מכן נכנס לבית המדרש לסדר א׳, בו הוא היה לומד גמרא באוירה ישיבתית עד השעה 1:00 כשמדי פעם, לקראת סוף סדר א', מגיעים תלמידים מכל הארץ למבחן ולשיחת מוסר וחיזוק. בסוף סדר א', מתפלל מנחה בבית מדרשו ונוסע לביתו לארוחת צהריים ולמנוחה קצרה.

בשעה 3:45 היה הרב מקבל קהל בביתו, ועונה לטלפונים ליעוץ והכוונה ושאלות בהלכה עד לשעה 4:30, אז חוזר לבית מדרשו לסדר ב'.

בשעה 7:00 בערב היה נוהג ללמוד מוסר בספר חובת הלבבות כמחצית השעה, מתפלל תפילת ערבית ונוסע לביתו לעמול בתורה ולקבל את הקהל. קבלת הקהל הייתה מתחילה ב-8:30 בערב ומסתיימת בשעת חצות לילה.

בישיבת מועצת חכמי התורה בבית מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל

הגר"ש היה מקפיד מאד לקרוא קריאת שמע שעל המיטה לפני חצות וכן מקפיד על תיקון חצות.

ביום רביעי נהג לנסוע לרובע היהודי בירושלים שם רכש דירה במטרה להיות הכי קרוב לביאת המשיח ובית המקדש, ברובע היה לומד בחברותא. לאחר מכן, היה מתייצב באחת מפינות הכותל המערבי ועורך תיקון חצות בבכיות נוראיות.

ביום חמישי בבוקר, לאחר לילה של שינה בירושלים, היה מתפלל בישיבת פורת יוסף העתיקה יחד עם ראש הישיבה מרן חכם שלום כהן זצ"ל.

כמידי יום חמישי, לפני תפילת מנחה, היה מוסר הרב שיחת מוסר בבית מדרשו לאברכי הכולל. אחת לשבוע אף נוסע לישוב חשמונאים אשר הוקם בעידודו - שם היה מוסר שיחה בישיבת מאור יצחק העומדת בנשיאותו ומקבל קהל.

ביום שלישי באופן קבוע מסר שיעור כללי בסוגיא הנלמדת בכולל בית אבא לאברכים צעירים מטובי עולם הישיבות.

כמה פעמים בשנה היה נוהג לצאת לקהילות בחו״ל העומדות בנשיאותו לשיחות חיזוק ומסירת שיעורים, ובעיקר במקסיקו ובלונדון. הגר"ש לא חס על כבודו ותמיד היה סוחב את התיק לבדו כמו דרכו של הגר"ש בכל מקום - בלי משבקי"ם ואנשי חצר.

ת.נ.צ.ב.ה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!