"המנהרות - מחדל ברמות של מלחמת יום כיפור"

לא מעט דובר בימים האחרונים על "מחדל המנהרות" - העובדה שלמרות פיגועים, התראות ודו"חות, מערכת הביטחון לא השקיעה את הנדרש במציאת פתרון לאיום מצד ארגוני הטרור בעזה, וכנראה שגם בלבנון. הדובר המרכזי היה הגיאולוג ואלוף-משנה במילואים יוסי לנגוצקי, שכיהן במשך תקופה קצרה כיועץ מיוחד לשר הביטחון בנושא, ומוכר לציבור הרבה יותר מקידוחי הגז הימיים, אבל מתברר שהוא אינו היחיד עם בטן מלאה.

רבים מהגיאולוגים והעוסקים בתחום שעמם דיברנו העדיפו בשלב זה וכל עוד המערכה נמשכת, לא לפרט את הביקורת שלהם, בוודאי שלא לציטוט. אך גם מהדברים שנאמרו בשלב זה עולות תהיות כבדות משקל ביחס לטיפול של מערכת הביטחון בנושא.

פתרון טכנולוגי? לא כזה מסובך
"מנהרות הן לא גזירה משמיים", אומר ד"ר צלי פולישוק, גיאולוג ומומחה למנהור שנפגש בעבר ביוזמתו עם ראשי מערכת הביטחון בנושא. "אם היו רוצים למצוא פתרון טכנולוגי כדי לאתר את המנהרות בלי להיכנס, ובלי להגיע לפירים שלהן, היו מוצאים. השאלה אם היה רצון, אם הייתה הבנה של האיום".

לא הייתה הבנה אחרי חלק מהאירועים הביטחוניים החמורים שקרו, כמו פיגועים דרך מנהרות וחטיפת גלעד שליט?

"אף אחד לא התעורר. צריך משוגע לדבר, כמו שהיה בכיפת ברזל, שראש הפרויקט לחץ ולחץ, והביא תקציבים. כאן לא היה משוגע לדבר".

דווקא היה: יוסי לנגוצקי חיבר דוח בנושא לפני כעשר שנים וחטף לא מעט ביקורת מהמערכת.
"לנגוצקי זה מישהו מבחוץ. זה צריך להיות מישהו מתוך המערכת, שלוקח את זה על עצמו ומייצר את האמצעים לפרויקט".

הביקורת העדינה של ד"ר פולישוק היא כאין וכאפס לעומת דבריו של גורם בכיר בחברה פרטית שמשיקה לתחום. "ניפגש בשש אחרי המלחמה, ואז אגיד כל מה שיש לי בבטן", הוא אומר. "מה שקורה עם המנהרות זה מחדל ברמות של דברים שקרו במלחמת יום הכיפורים. כשתהיה ועדת חקירה, אני אפתח את הפה".

- במה מתבטא המחדל?

"במקום לעשות עבודה שיטתית, סיזיפית, לאורך שנים, מחפשים את המטבע מתחת לפנס. בכל המערכות הביטחוניות, בכל החברות האלה של הצבא (הכוונה לתעשיות הביטחוניות, ה' מ'), אין גיאולוג אחד. אין בכל המערכות האלה אדם אחד שמצא מנהרה או חלל של מנהרה, וזה בשעה שאנחנו עוסקים בזה מדי יום. יש סריקות שאפשר לעשות, עם ציוד שקיים בארץ, שיכול לאתר פתחים של מנהרות. אלה פתחים מדודים, עם עלייה מאוד מתונה, ואפשר למצוא אותם. אבל אני לא רוצה להרחיב, כי כרגע לא צריך לדבר, אלא לעשות. ואני כרגע עושה כל מה שביכולתי כדי להציל חיי חיילים".

גם בועז חיון, הבעלים של קבוצת תמר, העוסקת בחציבות ובפיצוצים, נמנע מביקורת. "מאוד קשה לי עם מה שקורה עכשיו, עם כל הפולמוסים שמתנהלים. כרגע אני עושה כל מה שביכולתי כדי לגרום למערכת לקבל את הידע שאני חושב שהיא צריכה, ומעדיף לא לדבר. אני רק יכול לומר שיש פה בעיה הנדסית-קרקעית שצריכים לעסוק בה אנשי מקצוע מתחומי המנהור והקרקע. אני מאמין שכאשר המערכת שאמונה על הדברים האלה תהיה מצוידת בידע, יהיה לה יתרון".

התראות לפני עשר שנים ויותר
פולישוק מספר, שכבר לפני יותר מעשר שנים, כשנחשפו המנהרות לאורך ציר פילדלפי, ששימשו בזמנו בעיקר להברחת נשק ממצרים, הוא נפגש - בעקבות חיבור שעשה ראש הממשלה דאז אריאל שרון - עם בכירי המערכת וביניהם גם סגן שר הביטחון. "אמרתי", הוא נזכר, "שהבעיה היא לא הברחת נשק, אלא שהמנהרות הן נשק אסטרטגי, שמחר ישתמשו בזה כדי לעשות את מה שהם בעצם עושים עכשיו. הצגתי גם איך הם יעשו את זה".

- ומה הייתה התגובה?

"אני חייב לומר שהתגובה הייתה מאוד רפה. יש פתרונות לעניין, פשוט צריך לשבת ברצינות על זה. זו לא תורה כזו מסובכת, וגם אם אין פתרון אולטימטיבי, בין ה-0% פתרון שקיים כרגע, לבין אחוז כלשהו של מניעה, ברור מה עדיף".

- איזה פתרונות יש כבר עכשיו?

"במכון הגיאופיזי יודעים לזהות חללים באמצעים ססמיים. כמו שמחפשים שדה נפט. בגדול, אם אתה מעביר גלים בתוך הקרקע, כשזה מגיע למנהרה, זה עובר בריק, ואז מתקבל החזר מסוים, שמעיד על קיום החלל.

"או, למשל, כשאתה כורה מנהרה, אתה מייצר רעש. נכון שזה בכלים פשוטים - טורייה ומכוש, אבל הרטט הזה עובר באדמה. אפשר לקלוט אותו. זה בדיוק כמו שאני אשים מיקרופון על פני הקרקע. ויש גם אפשרות לעשן את המנהרה (אחרי שמצאת את הפתח): מחדירים צינור עשן לפתח, והעשן יוצא בפתחים. יש כל מיני פתרונות.

"בכל מקרה, אני מוכרח לומר, שאסור שחיילי צה"ל ייכנסו למנהרות האלה. אני רואה את החיילים נכנסים לשם ואני יוצא מדעתי. זה סיכון מיותר".
פולישוק מוסיף שאין שום סיבה שהניסיון למציאת פתרון, יתרכז בפיקוד דרום, שכן מדובר בבעיה ארצית. יותר מכך, הוא אומר, "אין לי ספק שלחיזבאללה יש מנהרות לתוך שטח ישראל. הם השתמשו
במנהרות כבר במלחמת לבנון השנייה".

הכתובת על הקיר לפני עשור
ד"ר שאול שי, אל"מ במיל, לשעבר ראש מחלקת היסטוריה בצה"ל, וכיום חוקר במכון למדיניות ואסטרטגיה במרכז הבינתחומי בהרצליה, כאילו חזה את העתיד. כבר לפני למעלה מעשר שנים, כתב שי בדו"ח שחיבר כי "הלחימה התת-קרקעית עלולה ליצור אתגרים משמעותיים ביותר לכוחותינו". שי העריך בזמנו כי במוקדם או במאוחר המנהרות יהפכו לבעיה המרכזית של צה"ל.

"ההתבטאויות שלי אז", משחזר שי, "היו על רקע התקופה שבה ארגוני הטרור הפלסטינים ברצועת עזה התחילו לעשות שימוש משני סוגים במנהרות: האחד - להברחת סחורות והשני - להברחת אמצעי לחימה. זה היה לאורך ציר פילדלפי שהפריד בין הרצועה למצרים. היה פרוזדור לאורך ציר פילדלפי שהיה בשליטה צהל"ית - רוחבו היה כ-500 מטרים, והפלסטינים חפרו מנהרות מצד אחד לשני. זה היה תהליך שהיה מאוד אינטנסיבי והלך והשתכלל עם השנים".

ב-2001, הוא מוסיף, נעשה לראשונה שימוש במנהרות לצורך פיגוע תופת, במוצב טרמית, ובשנים שאחר כך היו פיגועים נוספים שבהם נהרגו ונפצעו חיילי צה"ל. "את כל המודלים של המנהרות - הברחות, מנהרות תופת, אנחנו מכירים למעשה מ-2001. היו לא מעט מבצעים של איתור מנהרות וכשאיתרו, פוצצו אותן. בחלק מהמקרים היו היתקלויות עם מחבלים. נכון שהמנהרות היו אז הרבה פחות משוכללות - לא היו מדופנות, לא הייתה בהן תאורה, אורכן היה יותר קצר. את היכולות האלה אנו מכירים לפחות עשור - כולל דפוסי הפעולה".

- ואיך אתה מסביר את העובדה שאף שזה קיים כבר שנים, עד היום אין לזה פתרון טכנולוגי?
"לאורך כל השנים האלה נעשו לא מעט פרויקטים, כמעט עם כל גורם. נעשו המון דברים, נבדקו כל הטכנולוגיות שהייתה לגביהן היתכנות, ועד היום לא הבשילה איזו טכנולוגיה מנצחת, שתהיה איזו מקבילה לכיפת ברזל של הטילים. נעשו דברים במשך שנים, נחשפו המון מנהרות, אבל כנראה שזה לוקח זמן. כשאנו מדברים על פיתוח טכנולוגיה חדשה, עשר שנים זה לא הרבה. המקרה של כיפת ברזל זה יוצא דופן. הרצון להתמודד, הידע קיים, לצערנו לא הכול מצליח".

- מושמעות טענות מצד כל מיני גורמים, שלא עשו מספיק.

"מספיק או לא מספיק זה במבחן התוצאה. למיטב ידיעתי, כל טכנולוגיה שהייתה יכולה להיות רלבנטית - והיו הצעות מכל מיני גורמים, כמו המכון הגיאופיזי והאמריקאים - נבדקה, אך לא נמצא פתרון. בין היתר, למשל, חשבו על הקמת קיר מתכת לאורך ציר פילדלפי, בתוך האדמה לעומק, אבל אז הפלסטינים העמיקו את המנהרות. אחר כך דובר על הזרמת מים, אך התברר שזה לא מתקבל על-ידי הדין הבינלאומי.

"אני חושב שלא הוגן לומר שלא נעשו דברים. לצערנו, זה לא הבשיל. ניסו הכול, ובמישור הטכנולוגי לא נוצרה פריצת דרך, והאלטרנטיבה היא מודיעין. צריך ששני הכלים האלה, המודיעין והטכנולוגיה, יהיו שלובים זה בזה. יכול להיות שהברכה מהמבצע הנוכחי זה גם שנלמד יותר, וגם שלמישהו ירד האסימון".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!