איש הברזל • ד"ר דני גולד וסיפורה של 'כיפת ברזל'

"אני גר בתל אביב, והיה מעניין למצוא את עצמי רץ למרחב המוגן כאשר מעלינו מתנהלת מלחמת כוכבים. אני עצמי מוצא את עצמי ואת בני משפחתי מאוימים על ידי אותה רקטה נגדה בנינו את המערכת הזו. זה הפך אצלי ברגעים האלה לאישי. כאשר רסיס טיל נפל בפלורנטין שבמרכז תל אביב, לאחר יירוט מוצלח בשמיים על ידי המערכת, יצאתי מהמרחב המוגן והגעתי למקום, לבחון את הרסיס".

כך מספר ד"ר דני גולד, מי שמכונה 'אבי כיפת הברזל', אך הוא טורח להזכיר, "לא מדובר בקרדיט לאיש אחד או שניים, כדי לפתח את המערכת שקדו מאות איש על כל אחד מחלקיה. עבדנו קשה כדי לגבש צוות איכותי מהאנשים הכי טובים של ישראל, קצינים בכירים שנתנו הכל כדי לפתח אותה. גייסנו כמה עשרות אנשי צוות, מהמוחות המבריקים ביותר של ישראל, שכללו צעירים בשנות העשרה לחייהם, יחד עם מומחה בליסטיקה בן שבעים שהחזרנו אותו מהפנסיה.

"הצוות המגוון הזה עבד שישה ימים בשבוע עשרים וארבע שעות ביממה, עבדו יומם ולילה, לא יום, לא יומיים, לא שבוע ולא שבועיים, אלא שלוש שנים רצופות עבדנו קשה מאוד, כי ידענו עד כמה המערכת הזו חיונית וחשובה, הצוות הזה על כל חלקיו שעבד שנים כה ארוכות והשקיע מאמץ כה רב בפיתוח - הוא שמגיע לו התודה על מה שעשתה 'כיפת ברזל' וממשיכה לעשות עד היום, כאשר ברגע זה ממש שוקדים על המשך פיתוח וייעול המערכת. בצוותים השונים שעבדו ועדיין עובדים על מערכות פיתוח ההגנה הרקטית של ישראל - יש ייצוג של כל חלקי החברה הישראלית, יש גם חרדים שאני מכיר העובדים במערכות האלה ועושים עבודה חשובה מאוד".

למרות שמערכת כיפת ברזל יירטה עד כה בעיקר טילים שהגיעו מרצועת עזה, סיפור פיתוחה ולידתה קשור לאיומים ממדינה אחרת: עיראק. "זה קרה לפני 23 שנה כאשר פרצה מלחמת המפרץ. אני אז שירתתי כקצין ביחידה ללוחמה אלקטרונית של חיל האויר ונקלעתי לתל אביב יחד עם אחי ועצרנו בתחנת דלק כדי לתדלק את רכבינו. לפתע נשמעה אזעקה ומעל ראשינו חלפו טילי סקאד. אני ראיתי את זה וכעסתי. אמרתי לעצמי: איך ייתכן שמדינה שמאורה להיות מעצמה טכנולגית עדיין לא מצא דרך להתמודד עם טילם אפילו לא ניסינו לעשתו זאת.

באותם ימים שלחה ארצות הברית לישראל סוללות של טילי פטריוט שהיו אמורים ליירט את טילי הסקאד, אך התוצאות היו עלובות, לעיתים טילי הפטריוט עצמם גרמו יותר נזק מאשר הסקאד אותו ניסו ליירט. "לא מדובר היה במערכת שנועדה לכתחילה ליירט טילים", אומר גולד, "אלא מערכת ליירוט מטוסים שעשתה הסבה ליירוט טילים, והתוצאות לא היו טובות".

כשהנאוטילוס שקעה
גולד נולד וגדל בתל אביב, סיים את לימודי הנדסת אלקטרוניקה במסלול עתודאי. ושולב בחיל האוויר - שם שימש כמפקד מחלקת לוחמה אלקטרונית בבסיס רמת דוד‏. הוא המשיך בתפקידי חימוש, אלקטרוניקה ולוחמה אלקטרונית, ועל הדרך רכש שני תוארי דוקטור, בהנדסת אלקטרוניקה ובמינהל עסקים.

גולד עמד תחילה בראש פרויקט בתחום המזל״טים. לאחר מכן, מונה לראש המחלקה המטפלת בתחומי פיתוח האלקטרוניקה: תקשורת, שליטה, מודיעין, שדה קרב דיגיטלי ועוד, עד שמונה לראש ענף מחקר ופיתוח (מו"פ) במינהל מפא"ת - גוף של משרד הביטחון האחראי על ריכוז תחום המחקר ופיתוח אמצעי לוחמה צבאיים בישראל. היה זה תפקיד רב עוצמה, במסגרתו חלש על תקציב של מיליונים והיה אחראי על קידום הדור הבא של אמצעי הלחימה בישראל, עתה הגיע הזמן לממש את הרעיון עליו תמיד חלם: 'יירוט טילים'. הרמטכ"ל דאז דן חלוץ מינה צוות מיוחד שיבחן את האפשרויות לטפל באיום הבליסטי על ישראל, כאשר מי שהציב בראש הצוות היה ד"ר דני גולד.

גולד הקים בתוך מפא"ת צוות רב זרועי שהורכב ממומחים מדיסציפלינות שונות, שפנה לתעשיות הביטחוניות וביקש רעיונות למערכת יירוט טילים. "קיבלנו 24 רעיונות ופסלנו את כולם", מספר גולד, "להערכתנו, שום דבר לא היה עובד בראייה קדימה".

בין ההצעות שנפסלו הייתה מערכת נאוטילוס - תותח היורה אלומת לייזר ואמור ליירט טילים במהירות האור ותותח מהיר ירי בשם ואלקן. למערכת הלייזר היו יתרונות גדולים, והיא נתמכה על ידי התעשייה האווירית, העלות שלה ביחס למערכות האחרות הייתה נמוכה, והושקעו כבר במערכת שכזו 600 מיליון דולר מכספי ארה"ב וישראל, המהירות הייתה גבוהה - במהירות האור, ולכן הייתה המערכת מסוגלת ליירט גם פצצות מרגמה ורקטות מטווח קצר, אך היו לה מינוסים גדולים, גודל המערכת היה בלתי נסבל וענק, היא לא הייתה מסוגלת לעבור דרך עננים ולכן לא פעלה בכל תנאי מזג האוויר. לעומת זאת, רפא"ל הציעה את הרעיון של טיל מיירט חכם, העובד בכל תנאי ובכל שעה. ד"ר דני גולד בחר במערכת הזו, טיל שיוכל לזהות את האיום, לעוט עליו ולהשמידו. מערכות אחרות פשוט לא עבדו: "כל מי שהיה בעניינים ידע שהנאוטילוס לא יעבוד", הוא אומר.

כדי לבנות מערכת מיירטת היה צורך לפתח שלושה רכיבים: הרכיב האחד היה הזיהוי, מערכת מכ"ם שתוכל לזהות את האיום ולנתח אותו, משימה שהוטלה על אלת"א, הרכיב השני היה פיתוח הטיל שהוטל על חברת רפא"ל, והרכיב השלישי והחשוב ביותר, מערכת השליטה ובקרה של המערכת כולה, המח של המערכת, שלמענה גייס גולד חברת תוכנה קטנה - אמפרסט.

במשך יותר משנתיים נלחם גולד נגד בעלי אינטרסים שביקשו לקדם טכנולוגיה אחרת, בעיקר מול אלה שכבר השקיעו מיליונים ב'נאוטילוס', או כאלה שחשבו שבכלל כל הפיתוח הזה מיותר. גולד לא המתין, ועוד לפני שקיבל אישור מהממשלה ורשויות הבטחון, השקיע בפיתוח כיפת הברזל משאבים רבים.

דרך פעילותו של גולד מאוד לא מצאה חן בעיני מבקר המדינה, שכתב דו"ח חריף ותוקפני, לפיו מפא"ת כבר התחילה לפתח באופן מלא את המערכת - עוד לפני שצה"ל קבע את הדרישות המבצעיות ממערכות להגנה אקטיבית מפני רקטות, ועוד בטרם אישרה הממשלה כנדרש את הפרויקטים. על גולד כתב כי "נטל לעצמו סמכויות של הרמטכ״ל, שר הביטחון וממשלת ישראל, בטרם אישרו גורמים מוסמכים אלה את הפרויקט".

• אתה חושב שמבקר המדינה טעה בביקורת שלו?

"לא. היה לי ויכוח מהותי עם מבקר המדינה על הדרך בה ראוי להתנהל. הוא חשב כך ואני חשבתי אחרת והוא לא קיבל את דעתי. במבט לאחור אני חושב גם היום שעשיתי את הדברים הנכונים. אמנם לא חיכיתי לכל התהליכים הביורוקרטיים שהיו לוקחים שנים רבות, אבל עשיתי מה שעשיתי במסגרת סמכויותיי כראש המחקר והפיתוח זה מה שהייתי אמור לעשות והתחלתי לעבוד.

• בלי קיצור הדרך הזה הייתם מצליחים להתקדם במהירות כפי שהתקדמתם?

"מה שקרה הוא שחיברנו את המחקר והפיתוח הבסיסי, הניסיוני לפיתוח המלא, ועל זה היה הויכוח עם המבקר, העובדה שחיברנו את הפיתוח והרעיונות למוצר הסופי בהחלט אפשרה לנו לקצר את לוחות הזמנים".

עלות מול רווח
רק בשנת 2007, שנתיים אחרי שגולד כבר הפעיל את הצוותים בפיתוח כיפת הברזל, התקבל האישור להמשיך להתקדם עם הפרוייקט, הרבה בזכות שר הבטחון עמיר פרץ ושר הבטחון אהוד ברק שתמכו בו.

עד היום מעורר הפרוייקט התנגדות בחוגים מסויימים בתעשיית הבטחון, רק לאחרונה יצא אחד מבכירי המהנדסים ברפא"ל במתקפה חריפה נגד המערכת וטען כי היא 'בלוף', ד"ר מרדכי שפר, דוקטור להנדסת תעופה וחלל והנדסת טילי יירוט וזוכה בפרס בטחון ישראל, טוען שלמעשה הכיפה אינה מיירטת דבר, והרקטות למעשה מכלות את עצמן עם קשר או בלי קשר לכיפת הברזל. ד"ר גולד מושך בכתפו בתמהון. "אני לא מכיר את האיש ואני לא מבין מדוע ולמה הוא אומר את מה שהוא אומר. הוא יכול גם לומר שבלילה זורחת השמש או שכולנו טועים וכדור הארץ שטוח. את ההצלחה של כיפת ברזל יכול לראות כל אדם. אני לא רוצה לחשוב על מה היה קורה לו חלילה המערכת הזו לא הייתה פועלת בצורה טובה".

• אולי דבריו קשורים למחלוקת הישנה ההיא, הוא היה מעורב בפיתוח הנאוטילוס, או פרוייקט אחר?

"אולי. אני לא מכיר אותו ואני לא יודע מדוע הוא אומר את זה. אולי".

• לאחר מעשה, היום, אותם אנשים שהתנגדו לך מתנצלים על כך?

"אני לא מחפש שיתנצלו, לא לקחתי אז את הדברים באופן אישי. אנשים אז חשבו איך שחשבו, אני פעלתי איך שחשבתי שראוי לפעול, וטוב הדבר שבסופו של דבר המערכת אכן פועלת כפי שאנו יכולים להיווכח היום".

• ואחרי הכל נשמעת הטענה, שמעזה יורים טיל שיוצר במחרטה מקומית, בעלות של כמה מאות דולרים, ומולו יורים טיל ששוויו חמישים אלף דולר. זה הגיוני?

"לצערי היום הטילים שהם יורים הם כבר משוכללים יותר, לא טילים שיוצרו באיזושהי מחרטה. לעצם העניין, הדרך להסתכל על העניין הזה היא אחרת, להביט על הנזק שאותם טילים עלולים היו לגרום לנו אילו היו מצליחים לחדור את המערכת האווירית של ישראל ולחולל נזקים. במלחמת לבנון השנייה נורו כ-4,000 רקטות לעבר ישראל, כ-1,000 מהן פגעו באזורים מיושבים. הנזק שנגרם למדינת ישראל, בשל הרס תשתיות, מס רכוש וכו', היה מיליארד וחצי שקל. לו הייתה אז מערכת 'כיפת ברזל' שמיירטת את מרבית הרקטות, זה היה עולה 50-100 מיליון דולר. כך גם במבצע 'עופרת יצוקה' הנזקים היו גדולים מאוד. שלא לדבר על כך שנחסכו כאן פגיעות בנפש או בגוף. ברור שהנזק שרקטה עלולה לעשות גדול בהרבה מכל הוצאה כלכלית של כיפת הברזל. כמה עולה כדור? דולרים בודדים, אז נאמר שלא נפתח שכפ"ץ כי הוא עולה חמש מאות דולר?"

• ממשיכים לפתח את הכיפה כך שעלותה תלך ותצטמצם?

"כן, משדרגים כל הזמן ומשפרים את המערכת, כבר היום המערכת הקיימת משוכללת והרבה יותר מתוחכמת מהמערכת שפעלה במבצע 'עמוד ענן', השכלול גם מאפשר להוזיל את ייצור הטיל, וכבר היום עלות הייצור שלו הרבה יותר זולה".

מודיעין והגנה לצד הרתעה
"צריך גם להבין שמערכת כיפת ברזל אינה מערכת העומדת לבדה, זו מערכת שהיא חלק ורכיב מתוך מערכת שלמה ומקיפה יותר שנועדה להעניק הגנה מפני ירי תלול מסלול, הרכיבים הנוספים הם, ה'חץ' שנועד להתמודד עם איומים של טילים בליסטיים, מהסוג שעימו אנו מאוימים מאיראן, ומערכת 'שרביט הקסמים' שנועדה לתת הגנה מפני טילים הנורים מטווח קצר כמו קאסם. ברגעים אלה ממש שוקדים מהנדסים ומפתחים בתעשיות הביטחוניות של ישראל על פיתוח המערכות הללו ושכלולן, מערכת החץ למעשה כבר מבצעית ופעילה. שרביט קסמים תיכנס גם היא לפעילות מבצעית בקרוב, כאשר המערכת תושלם, אני מקווה שתהיה לנו הגנה שלימה ומקיפה יותר מהאיומים באוויר".

• מצד שני, עצם ההשקעה במערכת כזו היא שינוי במדיניות הבטחון של ישראל, שבעבר הסתמכה בעיקר על התקפה והרתעה. כאן ההסתמכות היא טכנולוגיה הגנתית מובהקת.

"מול איומים של טרור, של ארגונים שלא ממש מורתעים, אנחנו חייבים מערכת הגנתית. היום המערכת מתאימה לתפיסת הביטחון הישראלית, שאמנם מדברת על הרתעה אך לצד רכיבים של מודיעין והגנה".

• יש מדינות נוספות המתעניינות במערכת הזו? יש מדינות שבכלל מוכנות לסבול ירי רקטי לשטחן?

"אכן זה רכיב נוסף שבסופו של דבר יוזיל את עלות המערכת. ככל שנייצר יותר, וככל שהמערכת תשווק ותימכר כך עלותה תרד. למעשה, למרות שאכן אין הרבה מדינות המאוימות מרקטות, עדיין יש כאלה כמו למשל דרום קוריאה המאוימת מצידה של צפון קוריאה ואשר מתעניינת ברכישת מערכת כזו. יש את ארה"ב שסבלה מירי רקטי בפעילותה באפגניסטאן ומעוניינת ברכישת המערכת, הודו גם היא מגלה עניין במערכת. הרקטות הפכו לכלי נפוץ בידי ארגוני הטרור, והמערכת שלנו היא היחידה המעניקה לאיום הזה פתרון".

בכל זאת רץ למרחב המוגן...
• כפי שנראה, החמאס מנסה לאתגר את המערכת ולירות בבת אחת כמות גדולה של רקטות. המערכת יכולה להתמודד עם ירי מאסיבי של מספר רקטות בבת אחת?

"בהחלט, המערכת חסינה ואמורה להתמודד גם עם ירי של מספר רקטות בבת אחת, וכפי שהמערכת כבר הוכיחה את עצמה כאשר התמודדה בהצלחה בירי של מאות רקטות בבת אחת. אנו עבדנו קשה מאוד בשנים האחרונות בדיוק על הנקודה הזו – לשפר את יכולת המערכת להתמודד עם מספר איומים בבת אחת".

• אתה יכול לבנות את התוכנה המתאימה, אך עדיין אתה מוגבל בחומרה שיש לך, במספר טילי הטמי"ר העומדים לרשותך בכל רגע נתון.

"זה יותר מורכב, אבל עדיין, יש לך בכל מערכת מספר משגרים, בכל משגר יש לך כמות מסויימת של טילים, ומהירות החלפת הטיל ששוגר מהמערכת היא מאוד מהירה, כך שבגדול, ניתן לומר שהמערכת בנויה גם לתרחישים כאלה".

• יש סיכוי שנגיע למצב של מערכת המיירטת מאה אחוז של הרקטות?

"לא חושב, אפשר להגדיל את האחוזים, אבל מאה אחוז זה יומרני מידי. כפי שציינתי, תמיד יכולות להתחולל תקלות, תמיד יש באג, איזה טיל שהתקלקל וכדומה. אבל עובדים בהחלט על שיפור המערכת כל הזמן, מפיקים לקחים ומתקדמים".

• יש הטוענים שהמערכת טובה רק לרקטות חסרות יכולת תמרון, ומול טילים מתוחכמים ומתקדמים בעלי יכולת שכזו - המערכת חסרת אונים.

"המערכת מאוד חסינה ומאוד מגוונת, כלומר היא מסוגלת לטפל באיומים מגוונים וגם באיום של טילים מתוחכמים יותר מהרקטות שאנו רואים היום. המערכת מסוגלת לפוצץ כל איום בעודו באוויר, להסיט את האיום מחוץ לטווח המסכן חיי אדם באופן די אוטומטי. למעשה המערכת לא מתוכננת כנגד איום ספציפי - כל מה שמיועד ליפול באזור המוגן צריך להיות מושמד".

• למרות נתוני ההצלחה של הרקטות אתה רץ למרחב המוגן?

"ודאי, ועל כל אחד לעשות זאת משלוש סיבות. קודם כל מדובר בהצלחה של תשעים אחוז ולא מאה אחוז. המערכת לא מיירטת מאה אחוז של רקטות ואחוז מסוים יכול לחדור. כך גם יכולות להתחולל תקלות תמיד, אין אפס תקלות ויכול להתרחש באג והמערכת מסיבה כלשהי לא תפעל כהלכה. סיבה שלישית היא הרסיסים, שעדיין נופלים לקרקע ויכולים לחולל נזק לאדם שאינו נמצא במרחב מוגן".

• ביקרת כבר במערכת של 'כיפת ברזל' בסבב הלחימה הנוכחי?

"לא, אני לא רוצה להפריע ושהחיילים יעבדו בשטח. אבל אני בקשר של ייעוץ ומעקב עם האנשים שמתפעלים את המערכת".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!