שנתיים לפטירת הגרי"ש זצ"ל: "אם הוא מבקש, התורה מבקשת"

בשבת הקרובה יציינו בעולם התורה והישיבות את יום השנה השני לפטירת מנהיג הציבור הליטאי, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל.

קשר מיוחד היה לגרי"ש עם הגראמ"מ שך זצ"ל, שהעביר אליו את שרביט הנהגת הדור והציבור הליטאי עוד בחיי חיותו. מן המפורסמות פגישתם של השניים ברחוב ראב"ד 27 בבני ברק, אז הגיע הגרי"ש לביתו של הגראמ"מ, והאחרון ביקש ממנו לקחת על עצמו את עול ההנהגה.

'בחדרי חרדים' חוזר במנהרת הזמן חצי יובל שנים לאחור, לתקופת הקמת 'דגל התורה' - אז הצטרף הרב אלישיב לרב שך ועזר לו בהקמת התנועה הליטאית.

בנו של הגרי"ש – הגאון רבי אברהם אלישיב זצ"ל שנפטר בשנה האחרונה - סיפר מספר פעמים על הסכמתו של אביו הגדול לבקשת הרב שך לקחת את ההנהגה, "אמא הרבנית ע"ה שאלה פעם את אבא מדוע חורג הוא ממנהגו, איך הוא 'מוותר' על הסתגרותו בתוך ד' אמות של תורה והלכה בלבד? ותשובתו הייתה פשוטה בתכלית: 'אצל הרב שך הכל זה דעת תורה, אם הוא מבקש, משמע התורה מבקשת'. והוסיף על אתר, וכי אפשר לסרב לתורה? באחת ההזדמנויות אף הגדירו אבא זצ"ל בהגדרה ייחודית ובלתי מוכרת אצלו: 'ער איז א ריינע מענטש'".

"ראו בחוש כי כאשר הרב שך אומר משהו, דעתו של אבא זצ"ל פשוט לא הייתה קיימת. יתרה מכך, גם כשאבא היה חבר בבית הדין הגדול, מעולם לא השתתף בשום ארוע שהיה שייך לביה"ד. כולם ידעו שאבא אינו שייך לשום דבר מלבד ללימוד תורה. וראו זה פלא, כשבקש ממנו הרב שך ליטול חלק בכינוסי 'דגל התורה' שיסד - משהבין כי לרב שך תהיה מכך הנאה - החל אבא להשתתף באותם כינוסים. שלא כדרכו, ובניגוד מוחלט למנהגו, הוא ישב בכינוסים ובעצרות במשך זמן רב".

"יתירה מכך, על אף שאבא נמנע בכל ימי חייו מלדבר בפני ציבור, מלבד השיעורים הקבועים שמסר מידי יום, בכינוס הגדול שהתקיים בחודש ניסן תש"ן ב"יד אליהו" הכין אבא דרשה. ומדוע? מפני מעשה שהיה. לפני הכינוס ביקשו הרב שך לדבר בפני הציבור. אבא השיבו כי הוא לא רגיל בכך, אך הרב שך דחק בו. משכך, הכין אבא נאום, ואף כתבו על דף. לבסוף, כפי הנראה, 'ריחם' עליו הגראמ"מ ולא ביקשו יותר, והנאום לא יצא לפועל".

"כשר' יוסף שלום תומך - אפשר לצאת לדרך"
בנו של רבי אברהם זצ"ל, רבי שלמה אלישיב, שהצטרף לסבו הגרי"ש בנסיעתו האחת לפני האחרונה לביקור בביתו של הרב שך, מתאר את הנסיעה והביקור: "נסענו לבני ברק. כל הדרך היה סבא דרוך ומתוח במיוחד. כמעט לא היה שייך לשוחח עימו בכל מהלך הנסיעה. גם מי שלא הכיר היטב את סבא - יכול היה לחוש כי הוא נוסע לפגוש במישהו שלכל מילה היוצאת מפיו ישנה משמעות אדירה עבור הכלל והפרט, שכל תגובה שלו מצריכה עיון עמוק, מחשבה ושיקול דעת.

"כך ארכה לה הנסיעה בדממה. משהגענו למעונו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל בגבעת הישיבה ראו את השמחה על פניו של הרב שך. כל הנוכחים חשו בהתרגשות. הרב שך פתח ואמר לסבא: אני כבר מעל גיל 97. אינני עושה מאומה בישיבה, ומשכך - נראה לי כי אין לי כל היתר ליהנות מהמשכורת שהישיבה מעניקה לי. סבא החזיק בידו של הרב שך ופסק: "עצם העובדה כי הינכם נקראים בתואר 'ראש הישיבה' זה מוסיף המון לישיבה. זה עצמו מהווה תועלת לישיבה". על פניו של מרן ראש הישיבה זצ"ל ניכרה הרגיעה. ראו שהוקל לו, והוא אכן גם טרח לומר זאת".

"לאחר מכן נאנח מרן ראש הישיבה זצ"ל על מצב הדור, באומרו כי הכל פרוץ כל כך, עד שממש לא ניתן להסתובב ברחובות קריה. סבא הוסיף אף הוא ותאר את הנעשה בירושלים עיר הקודש. גם בה, הוא ציין בכאב, קיימות בעיות רבות המקשות על התנהלותו ואורחות חייו של היהודי שומר התורה והמצוות. הפגישה נערכה מספר דקות נוספות, וכשיצאנו - ראו על פניו של סבא שהוקל לו. לפתע הוא נרגע וחזר לתפקד כבימים ימימה".

"היה זה מחזה שלא ישכח לעולם. מי שלא השתתף בו, לא ראה כבוד התורה והערכה אמיתית מהי" - מסכם הרה"ג רבי שלמה אלישיב את תיאורו.

רבי אברהם זצ"ל סיפר ש"כמעט בכל פעם שהיה הרב שך מבקר בביתו של אבא, היה משבח את 'הארמון' של אבא, בהצביעו על הפשטות שזעקה מכל אבן ומכל פינה. הוא היה נהנה לראות באלו תנאים חומריים ירודים חי פוסק הדור, שעיני העולם כולו נשואות אליו". האהבה והידידות ששררו ביניהם היו מוחשיות ובולטות. ידוע כי במקרים רבים התלבט הגראמ"מ שך רבות, אולם משפגש באבא ושמע ממנו מיד כי הוא נותן לו את ברכתו ואת תמיכתו למהלך - הפטיר מיד: כעת, משרבי יוסף שלום תומך - אפשר לצאת לדרך. ניתן להתחיל לפעול.

הגר"ש אויערבך אף תיאר לאחר פטירת הרב אלישיב בפני תלמידיו וסיפר: "היה זה לפני שנים רבות. הגראמ"מ שך זצ"ל כבר היה חולה וחלוש. נכנסתי למעונו, וכשראני, נאנח במר לבו על מצבו. תראה, הוא אמר לי אז, גופי חלש וזיכרוני כבר איננו כשהיה. אפילו פרק 'שנים אוחזין' כבר איננו מונח בכיסי כבעבר. מה יהיה עמי? הוא שאל שוב ושוב. ניסיתי לנחמו, אך הוא המשיך ואמר במר לבו: כשהחפץ חיים הסתלק מן העולם יצאו גדולי דורות הקודמים לקראתו, הם ששו ושמחו בהגיע לשמים נפש נקיה. אך מה יהיה עמי? בהמשך השיחה המרטיטה אף הציע רבינו הגדול מרן זיע"א לעשות לו ארבע מיתות בית דין לאחר פטירתו. אך לפתע פנה אליי ואמר לי: "עם דבר אחד אוכל לבוא לשמים בידיים נקיות. כל ימיי עסקתי בצרכי ציבור באמונה".

:לאחר שיצאתי מביתו של מרן ראש הישיבה זצ"ל נכנסתי למעונו של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל וסיפרתי לו את דבריו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל. מרן זצ"ל התרגש מן הדברים ואמר, הלא זה הדבר הגדול ביותר שמנהיג יכול לומר על עצמו. זוהי המדרגה הגבוהה ביותר לאדם שהנהיג כל כך הרבה אנשים והיה מעורב בעניינים רבים ועצומים. אהה, המשיך מרן זצ"ל ואמר בהתפעלות, את זה רק הרב שך יכול לומר על עצמו. כזאת נקיות. כזאת שלמות".

ממה התפעל הגראמ"מ שך זצ"ל?
על הקשר בין השניים מרחיב חתנא דבי נשיאה וחבר מועצת גדולי התורה הגרמ"צ ברגמן: "כבר לפני שנים רבות התבטא מו"ח רבנו הגדול ה'אבי עזרי' על מרן הגרי"ש אלישיב בתארים מפליגים על גדלותו לכוון לאמיתה של תורה ועל ישרות הבנתו בכל נושא וענין. בזמן פרשיית 'היתר הממזרים' הידועה על ידי הרה"ר דאז, הייתי נוכח אצל מו"ח מרן זצ"ל בשעה שפנו אליו מספר דיינים, רבנים ופוסקי הלכה לשכנעו בענין טיבו של ההיתר מההיבט ההלכתי. מו"ח זצ"ל שמע את דבריהם, ולאחר שסיימו השיב להם בזה הלשון: "רבי יוסף שלום אמר לי שההיתר הזה אינו נכנס אפילו להגדרה של ליצנות, וזה מספיק לי. אין לי מה לשמוע יותר".

"אך עם כל גדלותו וגאונותו בתורה, היה עניו ושפל ברך ולא כפה את דעתו על אחרים, רק השמיע אותה בצורה תקיפה, ברורה וצלולה. לפני מספר שנים, בעת שעמד על הפרק נושא ציבורי בעל משמעות רבה, כתב תלמיד חכם חשוב מגדולי תלמידיו של מו"ח רבנו הגדול זללה"ה מכתב, בו הוא מביע את דעת תורתו של מו"ח מרן זיע"א בנושא המדובר. קודם פרסום המכתב הובאו הדברים לעיני מרן הגריש"א זיע"א לשאול לדעתו האם לפרסם מכתב זה בעיתון, כדי שיובא לידיעת ציבור בני התורה בכל אתר. מרן זיע"א, בראייתו למרחקים וברוחב שיקול דעתו הבהירה, הכריע שאין זה הזמן והעיתוי הראוי לפרסם את המכתב. מרן הגרי"ש זיע"א שיגר את הגאון רבי צבי שינקר לאותו תלמיד חכם חשוב בכדי להעביר לו את דעתו שאין לפרסם המכתב, אך בענוותנותו הוסיף ואמר, שאם דעתו של כותב המכתב שצריך לפרסמו כבר עתה - אזי יש לפרסם את הדברים. כמובן שלאחר שמיעת דעתו הברורה של מרן הגרי"ש ביטל אותו ת"ח כותב המכתב את דעתו מפני דעת תורתו הבהירה של הגרי"ש ולא פרסם את המכתב.

"למדנו ממעשה זה את גודל ועוצם צדקותו וענוותנותו של רבנו, שאף שבמקרה הצורך עמד בעוז ובגאון ברומו של עולם בתקיפות להשמיע דעתו, דעת תורה ברורה וצלולה, ולא חת מפני איש בעולם - אך בד בבד היו פעמים שהתחשב ושאל לדעתם של אחרים שהיו צעירים ממנו בחכמה ובמנין, ואף שסבר אחרת מדעתם, לא חס על כבודו".

הגרמ"צ ברגמן מוסיף ומספר: "זכורני, שבשעתו עת אשר ייסד מורי חמי זצ"ל את תנועת 'דגל התורה', נסע במיוחד לביתו של הרב אלישיב במאה שערים, על מנת לבקשו להיות שותף עמו בהנהגת הכלל, ובעת אשר ירד מו"ח זצ"ל מביתו של הרב אלישיב זצ"ל, אחר שנענה והסכים לבקשתו לשאת בעול הנהגת תנועת 'דגל התורה', רדפה אחריו הרבנית אלישיב ע"ה וביקשה ממו"ח מרן זצ"ל ברכה בשביל בעלה. ומה הייתה הברכה שביקשה ממנו? - שתמיד תמיד יוכל להמשיך בעלה הגדול להיות שקוע בלימוד ולא יופרע מלימודו. לאחר מכן הביע בפני מו"ח זצ"ל מספר פעמים את התפעלותו המיוחדת מגדלותה העצומה של הרבנית אלישיב ע"ה, שכל דאגתה וליבה נתונים להצלחתו של בעלה הגדול להמשך שקידת התורה".

"כל מה שמבקש ממני - אני מוכרח לעשות"
הקשר בין שני מנהיגי הדור הביא לכך שטרם הסתלקותו של הרב שך, הוא התבטא פעמים רבות כי "כשיבוא זמן שלא תוכלו לשאול אותי, תעלו לירושלים ואליו תשמעון". ואף הרב אלישיב היה מתבטא בכל הזדמנות כי "מתוך הנקודות והמעלות העצומות בהן ניחן מרן הרב שך זצ"ל יש לציין כי בנוסף לעבודת הקודש בהרבצת התורה לדור, קיבל הוא על עצמו גם את עול הנהגת הדור כולו".

אף בפגישתו האחרונה של הרב שך עם הרב אלישיב, אמר הרב שך שמצבו הבריאותי אינו מאפשר לו לשאת בהנהגת הכלל ובעול הציבור והוא מבקש ממנו כי יטול את האחריות. הרב אלישיב ששאלו האם מדובר בעניין מסוים ומוגדר שעלה על הפרק שאודותיו הוא מבקש שידון ויביע את דעתו. השיב הרב שך כי מדובר בבקשה כללית, לעסוק בענייני הכלל. ענה לו הרב אלישיב: "והלא ב"ה יש לנו את ראש הישיבה". כאן החל הרב שך לבכות ואמר: "אינני רואה וגם כוחי תש, אני מרגיש שאיני יכול להביא תועלת. אני מבקש מרבי יוסף שלום שיטול את העול על צווארו".

בני ביתו של הרב אלישיב מציינים את העובדה הבאה: לפני עשרות שנים הגיע הרב שך לבית ברחוב חנן לדון עימו בעניינים העומדים באותה עת על הפרק. בהיכנס הרב שך לבית, פנתה אליו הרבנית אלישיב ע"ה בטרוניא ואמרה: "ראש הישיבה, עשרות שנים שומרת אני על בעלי רבי יוסף שלום מכל משמר. נטלתי על עצמי את כל עול הנהגת הבית ומנעתי ממנו כל הפרעה בלימוד. ויתרתי על כל התענוגות, העיקר שרבי יוסף שלום יוכל לעסוק בדבר האהוב עליו יותר מכל, התורה הקדושה. ועתה באים הינכם וחפצים לערב אותו בענייני הנהגת הציבור, האם אין אחרים שיוכלו לעזור לכם למען כלל ישראל?!"

השיב הרב שך וענה: "זה בדיוק מה שאני מחפש. רק אדם כזה שכל חייו עמל הוא בלימוד התורה ואין לו בעולמו אלא תורה בלבד יכול לעזור לי בהנהגת הדור. 'אדם' שכל כולו בלתי לד' לבדו, יכול להנהיג את כלל ישראל".

ממשיכים ומספרים בני ביתו של הרב אלישיב, כי באחת המערכות שניהל הרב שך יחד עם הרב אלישיב, הוא נשאל על ידי צאצאיו, מפני מה מוכן הוא להיכנס לפתע לעניינים של הנהגת הציבור, הלא במשך עשרות שנים ברח הוא מכל עניין של עול הציבור. השיבם הרב אלישיב: "דין אחר הוא כאשר מרן ראש הישיבה מבקש ממני. כשאני שומע את בקשתו, אינני יכול לסרב לו. הוא האדם היחידי שאין לו כל נגיעות אישיות. כל מעשיו, מתחילתם ועד סופם, לשם שמים הם. אני כל כך מתפעל ממנו וממסירותו למען כבוד שמים, שכל מה שמבקש ממני - אני מוכרח לעשות".

"באחת ממערכות הבחירות", מספר נכדו של הגרי"ש, הרב אברהם צבי ישראלזון, "נכנסתי לחדרו של הסבא וסיפרתי לו כי בבני ברק ישנם תלמידי חכמים שמנסים לחלוק על הרב שך ועל הצעדים שנקט באותה מערכה ציבורית. השיב לי הסבא: תשאל אותם אם אירע להם פעם מעשה כזה שהתקשו בפשט מוקשה ברמב"ם באמצע הלילה והם רצו לישיבה עם חולצה של פיג'מה כדי לברר את הביאור לדברי הרמב"ם. אם לא אירע להם מעולם כזה מקרה, אין להם זכות לחלוק על ראש הישיבה. עדיין חסר להם באהבת התורה".

נכד נוסף, הרב דב ישראלזון, מספר שנכנס פעם למעונו להתייעץ עימו בנושא כלשהו. הרב אלישיב הרהר קמעה ופסק: "בשביל להכריע בדבר כזה צריך רוח הקודש מיוחדת. תיגש לרב שך ותשאל אותו.
"
גם במכתבים בהם ביקשו את חתימתו של הרב אלישיב שיצטרף לרב שך, הוא היה מתעמק בדברים, מתעכב על שורה ועל כל אות. שוב קורא ושוב חוזר, מנתח את הדברים ומלבנם כסוגיה חמורה המונחת לפניו. באומרו כי מכתביו של מרן זצ"ל הינם "דברים הצריכים לימוד".

כן אירע פעמים רבות שכאשר באו לרב אלישיב ביושבו בביהמ"ד "אהל שרה" כדי להודיעו שהרב שך בדרכו לירושלים, היה אומר: "ראשית עלי לעבור בביתי ולהחליף את המעיל העליון הרגיל שאני לובש למעיל חשוב ומיוחד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!