פורסם שם רוצח הנער הערבי: יוסף חיים בן דוד

הותר לפרסום שמו של הנאשם בחטיפה ורצח של מוחמד אבו חדיר. שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין דחה את כל טיעוניו של המערער והתיר לפרסום את שמו של יוסף חיים בן דוד.

שמו של יוסף חיים בן דוד, הנאשם העיקרי בחטיפת ורציחת מוחמד אבו חדיר, נאסר עד היום לפרסום, בעקבות בקשת פרקליטו.

ביום חמישי האחרון, הוגש כתב אישום כנגד יוסף חיים בן דוד ושני קטינים, במסגרתו יוחסו להם עבירות שעניינן חטיפתו ורציחתו של הקטין מוחמד אבו חדיר. עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרם עד תום ההליכים המשפטיים בתיק.

בדיון שהתקיים בפני בית המשפט המחוזי בירושלים, ביקש פרקליט המערער, כי בית המשפט יורה על חיסוי שמו וכל פרט מזהה אחר, וזאת נוכח החשש לנקמת דם ולחשיפת בני משפחה בלתי מעורבים בפרשה לסכנה ממשית. לבקשה זו התנגד בא-כוח המדינה, בציינו כי למשטרת ישראל אין כל מידע על סכנה מעין זו. הנשיא המלומד בבית המשפט המחוזי הורה, נוכח עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, על פרסום זהות המערער.

באותו היום הוגש ערעור לבית משפט העליון, בו נטען כי משפחת המערער מאוימת והמשטרה מודעת לכך ופתחה תיק תדרוך; עוד נטען כי הושלך בקבוק תבערה לעבר בית אחותו של המערער. נאמר גם, כי החשיפה עלולה להשליך על הקטינים הנאשמים בתיק.

לחץ כאן לצפייה בסלולר ובטאבלטים


בעקבות כך ניתן על אתר צו עיכוב ביצוע עד להכרעה בערעור. הערעור עמד להישמע למחרת ביום שישי, ושמיעתו נדחתה להיום נוכח גיוסו למילואים של עו"ד קידר המייצג את המערער.

בדיון היום (ראשון) טען עו"ד ורצברגר (שקיבל עליו את ייצוג המערער בהיעדר עו"ד קידר), כי היה מקום לבדוק לעומק את טענת המערער לגבי החשש לבני משפחתו, וזאת עם כל הקושי באי-פרסום בשל בולטות התיק. שנית, גילוי השם חושף בהכרח את פרטי הקטינים המואשמים בתיק, ועל כן האיזון מחייב חיסוי שמו של המערער. אפשרות נוספת שהציע היא דחיית הפרסום בחודש-חודשיים עד חלוף התקופה הראשונה מפרסום כתב האישום, כדי למנוע סכנת חיים.

מנגד הצהיר בא כוח המדינה עו"ד אורי קורב, כי בדק קונקרטית עם המשטרה וגורמי הביטחון ואין מידע המאשש טענת איומים או השלכת בקבוק תבערה; "אדרבה, המשטרה החליטה לתת למשפחה עצות להתנהגות מונעת ונאמר להם מפורשות כי אינם מאוימים". לנושא בקבוק התבערה אין, כך נאמר, כל סימוכין. מעבר לכך, נטען, ישנם סיכונים שהחברה נוטלת עליה, והמדובר בתיק שיש בו עניין ציבורי רב; למשפחת המנוח אין אמון במערכת, ואי הפרסום יעצים זאת. "לשאלתי השיב עו"ד קורב כי במקרה של איום הכתובת המשטרתית לתלונות היא היחידה החוקרת – ימ"ר ירושלים – וכן כל תחנת משטרה באיזור המגורים".

לחץ כאן לצפייה בסלולר ובטאבלטים


נטען למאוימות משפחת המערער; אך גם אם כנטען אין להוציא מכלל אפשרות כי יהיו מי שעלולים לרצות להתנכל למשפחה (המערער עצמו במעצר), וגם אם נראה אותה כ"אדם אחר", הנה הצהיר – כאמור – בא כוח המדינה כי אין כל אינדיקציה למאוימות, ושמועות שהועלו לא אוששו לאחר בדיקה. בדיקה זו נערכה אל מול גורמי המשטרה והביטחון הרלבנטיים ספציפית גם לאחר הדיון בבית המשפט קמא, שם עלתה הטענה של בדיקה לא מספקת. בנסיבות אלה, איני רואה מקום להיעתר לערעור. שקלתי, אך לא ראיתי טעם מבורר לדחיית הפרסום שהציע הסניגור.

אשר לטענה כי חשיפת שם המערער תחשוף את הקטינים שעל פרטיהם חל איסור סטטוטורי, כתב השופט כי "גם אם חלקית יש טעם בטענה, והיא מעוררת שאלה נכבדה וידועה של כלילת בגירים וקטינים יחדיו בכתב אישום אחד (לכך נדרשה בשעתו ועדת השופטת רוטלוי)- הנה בנסיבות דנא, ובהינתן המצב המשפטי, אין בשיקול זה כדי למנוע פרסום שם הבגיר".

"ואולם" ציין השופט "מוצא אני לנכון – כפי שגם עלה בדיון – לציין ולהטעים, כי על המשטרה וגורמי הביטחון להיות ערים למידע לגבי איום כזה או אחר על משפחת המערער, ככל שחלילה יהא, באופן שיצמצם את החשש ככל הניתן, וזאת בנוסף לתדרוך שניתן ויינתן להם באשר להתנהגות. ימ"ר ירושלים וכמובן כל תחנה במקומות מגורי המשפחה הן "נקודות הקשר" שאליהן על המשפחה לפנות לפי הצורך, וחזקה על המשטרה וגורמי הביטחון שיעשו ככל האפשר למניעת פגיעה בחפים מפשע, ככל שיהא איום כזה".

"בנתון לאמור" פסק שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין "איני נעתר איפוא לערעור. הפרסום מעת החלטה זו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!