ושוב השמאל מכה: ראו מה בין בני ובן חמי

זה קרה לבסוף, כפי שצפיתי בשבוע שעבר, ראש הממשלה בנימין נתניהו, בדחיפת שותפיו לקבינט, החליט על ביצוע מהלך הכרחי של כניסה קרקעית לרצועת עזה וכתישת החמאס. אני רחוק מלהיות משוכנע שמדובר במהלך של 'זבנג וגמרנו', ולא מן הנמנע שנשקע תקופה ארוכה בבוץ העזתי, בלית ברירה.

אולם דווקא בשעה כזו, רצוי לעקוב אחרי התנהגותם של מפלגות האופוזיציה בישראל. הנחלקות באופן ברור ל-3 חלקים שונים ומרכזיים:

החלק הראשון, ממנו אתעלם לחלוטין, הוא הח"כים הערבים. הללו כבר הוכיחו מזמן שבעיניהם אין למדינה זכות קיום. די ברור במי הם תומכים, ואין שום ספק שהם מייחלים לניצחון חמאסי ולהרוגים רבים בצד הישראלי.

החלק השני הוא הח"כים החרדים, שמפגינים התנהגות למופת. הם לא מסתפקים בגיבוי כלפי חוץ, ולמרות 'אהבתם' הידועה לבנימין נתניהו ולממשלת בנט-לפיד, לא היססו לרגע כאשר הביעו תמיכה מלאה במבצע, והתמקדו בקריאה להתפלל לשלומם של החיילים ולהצלחתם.

החלק השלישי, ולטעמי הגרוע והמסוכן מכולם, הוא השמאל הישראלי, אשר מגיע לאולפנים ו'על הנייר' מגבה את צה"ל והממשלה, אולם בין השיטין, ולעתים גם קצת מעל השיטין, מבצבצים החישובים הפוליטיים ליום שאחרי.

וכך, ניתן לשמוע חברת כנסת מהשמאל מצקצקת בלשונה כשהיא מדברת על "כשיבואו ההרוגים, הלוואי שלא יבואו כמובן, אבל כשיבואו..." ובעיניה ניכרת הציפייה למותם של עוד כמה וכמה מצעירינו, בתקווה שתוכל לשאוב לגיטימציה וכוח פוליטי מאותו מוות.

לפחות בימים אלה, כשרבבות משפחות בישראל מצפות בדאגה לשמוע מיקיריהם, הייתי מצפה אני מהטיפוסים הללו לשמור על שתיקה פוליטית. את ה'רווחים' תוכלו להפיק גם בעוד שבוע או שבועיים, אחרי שהערפל ירד.

להעמיד את גדעון לוי לדין
ומעניין לעניין באותו עניין: גדעון לוי, אחד משונאי ישראל [המדינה] המובהקים שבעיתונות הישראלית. תקף בטור רווי ארס וגדוש איבה עצמית את טייסי צה"ל. באוסף של דקלומים ומשפטים פסבדו-ליבליים ואפופי זכויות אדם, ותחת הכותרת הלעגנית 'הרעים לטיס', התפלא לוי כיצד אין החיילים מסרבים פקודה, והאשים אותם במות האזרחים הפלסטיניים 'חסרי הישע'.

קודם כל, שיהיה ברור, לו אצטרך לבחור בין חייו של טייס ישראלי לאלו של ילד פלסטיני, אני לא אהסס לרגע. לדעתי, כל אדם הנאמן לעמו ומולדתו ינהג כמוני. איננו חפצים במוות לאויב, אך בוודאי שחיי אזרחינו עדיפים.

לא רבים יודעים, אבל במדינת ישראל קיים עונש מוות על 2 עבירות, מלבד החוק לעשיית דין בנאצים ועוזריהם, מכיל חוק העונשין גם את הסעיפים הבאים. כשירות לציבור, אני מצטט את הסעיפים הרלוונטיים מתוך חוק העונשין פרק ז' סימן ב', אותם רצוי לגדעון לוי לשנן היטב, בטרם יעבור על החוק.

א. מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה, דינו – מיתה או מאסר עולם.
ב. מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם.
ד. מי שעשה, בכוונה להביא לידי פעולה צבאית נגד ישראל, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מאסר חמש עשרה שנה; התכוון לסייע לאויב, דינו – מיתה או מאסר עולם.
תעמולה תבוסנית: מי שהפיץ בשעת לחימה, ובכוונה לגרום בהלה בציבור, ידיעות שיש בהן כדי לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה בעמידתם בפני האויב, דינו – מאסר חמש שנים; התכוון לפגוע בבטחון המדינה, דינו – מאסר עשר שנים.

כיהודי רחמן אני אסתפק בהעמדתו של לוי לדין, לכל הפחות על פי הסעיף האחרון של 'תעמולה תבוסתנית'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!