מי שנכנע ללפיד ואיווט, ייכנע גם לחמאס • טור

בשעה ששורות אלו נכתבות הרקטות עדיין מתעופפות, אך המוזות לא שותקות. הפסקת האש הראשונה נמוגה ודני דנון שיכול בצדק לומר: ״אמת דיברתי״ נבעט החוצה. ההרתעה הישראלי לא קיימת, יקח שנות דור וחילופי הנהגה בכדי לשקמה! אם בכלל. אמן הניסוח והמילים, כדרכו מסתפק במילים ובאיומים, הרבה פחות במעשים. גם במלחמת המילים והדברור בתקשורת העולמית החמאס מנצח. הרבה בזכות תקשורת עוינת והכלל הידוע ״עשיו שונא ליעקב״.

הסיסמה הנבובה שהעלתה לראשונה את בנימין נתניהו לשלטון, ״ביבי טוב ליהודים״, התחלפה מזמן בסיסמאות חליפיות שעיקרן ובמרכזן הביטוי הדוחה: ״סמרטוטיהו״ בהטיה זו או אחרת, ובלבד שכוונתה דומה ומעשיה לא רצויים לימין, שבחר והעלה לשלטון את בנימין נתניהו.

ממשלת נתניהו הראשונה הייתה 'טובה' לחרדים. כלכלית, חברתית ואידיאולוגית. כשביבי גחן על אוזנו של הרב כדורי זצ״ל והוקלט אומר: ״אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים" רחב ליבנו... מצאנו לנו אח בבית המלך.

ברגע המבחן הראשון, כשהציבור החרדי היה זקוק לנתניהו מוקיר תודה, תקיף ואוהד, 'אח' כמשמעותו, כשל נתניהו. התברר כי עם ״אח״ שכזה - עדיף להיות בן יחיד... ביבי 'שכח' בזכות מי עלה לשלטון, שממנו כל כך קשה לו להיפרד. המיליונים שפיזר גוטניק בזמנו, התאדו. האלפים שהציפו את שולי הדרכים עם פליירים, פרסומות, כתובות ושכנועים בע״פ, נשכחו. אצבעות הח״כים החרדים שהצביעו עבורו בשמחה לעומתית נגד השמאל, נדחו.

כזה הוא האיש, זו דרכו.

בנימין נתניהו שכלל ופרשן את הסיסמה הז'בוטינסקאית הידועה, ״אלוקים לשלטון בחרתנו״, מתוך השיר ״כולה שלי״. במקורו נכתב השיר כהתרסה נגד ההנהגה הציונית דאז, שנלחמה מלחמת חורמה בתנועה הז'בוטינסקאית והסגירה את טובי בניה לשלטון הזר. בגרסה המקורית הכואבת ז'בוטינסקי כותב:

יַד אַחִים הִסְגִירַתְנִי לַכֶּלֶא,

ובהמשך
אֱלֹקים לְיָגוֹן בְּחַרְתָּנוּ,
וַתִּבְחַר אֶת אָחִי לְתַלְיָן.!
וַתִּנְעַל בֵּית-אִמִּי לְפָנַי.

כך מרגיש כיום הציבור החרדי תחת ממשלת בנימין נתניהו!

נתניהו הוסיף לשיר, בית מעשי ועכשווי:

בדרך, נדחה את תומכינו.
בדרך, נרסק את ערכינו.
בדרך, נפלג את מפלגתינו.
בדרך, נוותר על ארצנו.

במבצע ״צוק איתן״ נוסף ביטוי חדש - ״בדרך, נאבד את הרתעתנו! אבל, אלוקים לשלטון בחרתנו״

זו כבר לא ציניות, זו ״כדאיניקיות״ ברמה הזולה ביותר. מי שכתב את הספר מלחמה בטרור, כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי ואת הטרור.הבינלאומי. מאת בנימין נתניהו. נכנע לטרור ואפילו ללא לחץ מסיבי מצד העולם החופשי. שלא לדבר על כך שבקרב האוכלוסיה בישראל יש לו תמיכה גורפת ומלאה. חוץ ממספר גורמי שמאל במפלגות הקיצון.

כל זאת למה ומדוע?

ממשלת נתניהו האחרונה, זרקה את הטלית והתפילין ראשונים. האח בנט, חיבק את האח לפיד חיבוק אמיץ, ויחדיו נכנסו מתחת ״חופת נתניהו״ כשהם דוחקים החוצה בכוח את החרדים. האחים הפכו את החרדים לאחים חורגים. לא ארכו הימים והאחים דאז הפכו צהובים זה לזה היום.

הם לא הסתפקו בחיבוק ההדדי. המלחמה בחרדים הייתה כללית, בפרוסת הלחם ובכוס החלב לילד, בחינוך החרדי - מגן הילדים, דרך החינוך היסודי והגבוה, בישיבות ומבצרי התורה. באפשרות לרכישת דירות, בהבטחת הכנסה לנזקקים, בהכל. המלחמה בחרד הפכה להיות סלע קיומם, ההצדקה היחידה לחבירתם ההדדית. הכה בחרדים והצל את ישראל! בפרפראזה על הסיסמה האנטישמית הידועה.

לפיד קושש לעצמו קולות והתגאה בחוצות במעשיו ״כי לכך נבחרתי״. נפתלי בנט שחלק מכובד מרבני מחנהו הוקיעו את פעולותיו-מעשיו, הסתפק באמירות לקוניות שמאחוריהן אפס מעשים. בפועל, גם באם הקול ״קול נפתלי״, הידיים ״ידי לפיד״.

למודי ניסיון עבר, לא סמכנו ולא קיווינו להגנה מרבני הסרוגים. וודאי לא שמנו יהבנו על מנהיגיהם הפוליטיים. הצמד בנט-שקד שיקם את גאוותם הפוליטית והחזירם למרכז העשייה הממשלתית לאחר שנות דשדוש ארוכות. ברור היה שהם יכנעו ויכניעו דעתם לכל גחמותיו-רצונותיו של נפתלי בנט, לא בדיוק בחיר בניו ופרי גאוות החינוך הד"לי.

אנו קיווינו ונתנו מבטחנו, באיש שאנו 'משחנו' לשלטון. באיש שלנו. באיש ששרנו לו 'לבנימין אמר ידיד ה'. האמנו שידיד לנו בבית המלך. אך כגודל האמונה גודל האכזבה. הנהר התגלה כנחל אכזב! נתניהו נשך-נושך את היד שעשתה אותו למה שהוא.

בנימין נתניהו מכיר רק את 'ביבי' וכנראה גם את שרה. אנו רק כלי שרת, מרכבה, במסע לראשות הממשלה. הכל נשכח, על הכל מוותרים בשביל התפקיד. שותפים לדרך מוחלפים, נאמנים הינם רק לצורכי שעה, מפלגה היא רק פלטפורמה. דעות משתנות חדשות לבקרים. צרכי השעה קובעים.

זריקת הטלית והתפילין, לא משפיעים על שקיעת האניה. אבל מלמדים על האנשים. מי שבנקל מוותר על הסממן היהודי בממשלתו, על שותפים וותיקים להם הוא חייב את הגעתו להנהגה, מוותר גם על גאוותו הלאומית בקלי קלות. מי שמוכיח רפיסות מול לפיד, מכופף קומתו ומכניע את עצמו גם מול החמאס.

לביבי אין חוט שדרה. זה מתבטא בכל נושא, בכל זמן, מול כל יריב ובכל ויכוח. לביבי יש לשון רהוטה, הבנת מדיה נדירה, והעדר יריב ראוי להנהגה. כוח שרידותו, ביכולתו להתפשר ולוותר בכל עניין. פעם לאיווט, פעם ללפיד-בנט. לצערינו גם למחמוד עבאס-אבו מאזן ומוחמד הנייה, ואת אובמה לא הזכרנו...

זריקת הטלית והתפילין היא רק סימפטום של חוסר עקביות ואפס אידאולוגיה, זו נהנתנות לשמה והדוניזם אישי. אני ואפסי עוד! לנו אין על מה להלין, אלא על עצמנו בלבד. רק אנו בעיני רוחנו קיווינו-ראינו 'ידיד'! אך מצאנו ״שורד״ מקצועי.

אכזבתנו, אכזבת העם כולו היושב שוב במקלטים-ממדי״ם, זקוק לחסדי שמיים וניסים גלויים על כל צעד ושעל, בכל רגע ורגע, בגלל מחדלי ממשלתו והעומד בראשה.

באם הלקח נלמד? יהיה זה שכרנו. ״אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה״. נעשה תמיד את החשבון הקר והכדאי. נחיה ונחשבן את ההווה, אנו לא ימין! ולא זרים לשמאל! במרכז תמיד נרגיש בנוח.

אנו לא בכיס של אף אחד, שלא יקחו אותנו כמובן מאליו, איך אמר נתניהו וגם אז לא התכוון: יתנו..... יקבלו! אנו שותפים מתאימים לבוז'י הרצוג ולאיווט ליברמן, נשב בממשלה עם זהבה גלאון ועם משה פייגלין, אין לנו עדיפות. עדיף לנו לדעת מראש ולא לקבל על הראש...

אחת לנו להחליט ובכל מחיר! עם בנימין נתניהו לא נשב. באם זה יהיה זרז נוסף לליכוד ולמחנה הימין להחליפו. יהא זה שכרנו.

הבהרת המערכת: הטור נכתב טרם הוחלט על כניסה קרקעית

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!