כמו חקלאי שאומר תודה למלפפון • טור

עם ישראל בארץ ישראל נחרד השבוע חרדה גדולה, לגורל מליוני אנשים נשים וטף שנרגמו בחיצי מוות, שירו עליהם מחבלי רצועת עזה הפלישתים.

בזכות התפילה, התורה והאמונה של רוב רובם של הנצורים בערי הארץ בדרום ובמרכז, זכינו שאותה רקטה בודדה שהרגה השבוע עשרים מצרים בסיני, חמש מאות כמותה לא הצליחו להרוג כמעט אף יהודי.
עברנו שבוע של ניסים גלויים בתוך הטבע. היו גם ניסים שמחוץ לדרך הטבע. אבל הנס שבתוך הטבע גדול מן הנס שמעל לטבע. כי כל אדם נכרי יכול להכיר בנס שמעל לטבע. אבל עם ישראל מאמין גם בניסים שבתוך הטבע, שהכל מאתו יתברך. כמו שכתב הרמב״ן שאין טבע והכל ניסים, כולל מה שקורה בדרך הטבע.

מאות טילים נפלו על ארץ ישראל וכמעט לא פגעו כמעט, בעקבות המאבק הטכנולוגי שמכונה ״כיפת ברזל״. רוב היהודים, כולל מייצרי טילי היירוט הללו, היו מופתעים לטובה מציוד אלקטרוני ממוחשב, שקיוו שיפעל בחמישים אחוז מן המקרים והצליח ליירט בתשעים אחוז מן המקרים. משל הדבר דומה לחקלאי שזרע וחשב לקצור טון ירקות וגדל פי עשרה. רק טיפש יאמר תודה לגזר ולמלפפון שגדל וצמח, אלא כמו שנאמר: ״ואמרת בלבבך כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וזכרת את ה׳ אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל״.

כל פעולה טבעית שאדם עושה הוא זקוק לסייעתא דשמיא. כל פעולה אנושית יכולה להצליח ועלולה להיכשל, גם אם הפעולה זהה בתנאים זהים. החל מתבשיל במטבח שהוכן על פי אותו מירשם ובאותם תנאים וכלה בהצלחת מאבק תרופתי לריפוי מחלה סרטנית. שמעתי מפרופסור לחקר הסרטן שחזר בתשובה לאחר שנוכח לדעת ששני ילדים במצב בריאותי דומה, בתנאים דומים, קיבלו תרופות במינונים דומים. אחד חזר לחיים ארוכים ואחד שבק חיים לכל חי. מכך למד, שכל השתדלות להצלת נפשות היא מצוה. אבל התוצאה ניתנה בידי מחיה מתים ורופא חולים.

כך גם לגבי הצלחות ״כיפת ברזל״ לעומת כשלון מוקד טלפוני של המשטרה, להצלת שלשת החטופים מגוש עציון הי״ד. באותו יום שהארץ הותקפה במאות טילים שיורטו בטילי יירוט בהצלחה, ישבנו עם צמרת המשטרה בדיון על דו״ח הכשל בקליטת המסר של הנער בטלפון: ״חטפו אותי״. ראינו בחוש את הכתוב ״אם ה׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר״. איך השיחה נשמעה והשוטר אמר למפקדיו ששמע את המילים ״חטפו אותי״ וקולות בערבית והם העבירו הטלפון מאחד לשני במשך יותר משתי דקות ולא עשו דבר ולא התייחסו כלל לקריאה. עינים להם ולא יראו אזניים להם ולא ישמעו, ממש כאלילי עץ ואבן היו אלילי בשר ודם הקרוי ״משטרת ישראל״ ועדיין יש אנשים שמאמינים ב״כוחות הבטחון״ שיגנו עליהם. תארו לעצמכם, שחיילי ״כיפת ברזל״ ישמעו ויראו ויזהו יציאת טיל מעזה ויעבירו אחד לשני וישבו כגלמי עץ ואבן.

לכן מי ששכל לו בקדקדו מבין שהנס שבתוך הטבע מופלא לא פחות מנס שמעל לדרך הטבע. ״אשרי העם שככה לו אשרי העם שה׳ אלוקיו״.

איפה החרדים?
במשך שנים זועקים הציונים החילונים והדתיים למה לא באים החרדים להילחם יחד אתם נגד האויב הערבי המשותף נגדנו ואינו מבחין באיבתו בין אשכנזים לספרדים ובין חרדים לציונים. אנחנו העדפנו להשיב בנימוקים של המשך קיום התורה וזכות לומדי התורה להגנת העם והארץ בהווה ובעתיד. כי ברור שבלי לימוד התורה ועולם הישיבות, לא ישאר זכר לעם ישראל. גם העזנו לגלות טפח ולכסות טפחיים, על האוירה המופקרת בצבא והסכנה הרוחנית לרוחו ונשמתו ונפשו של החייל, לא רק בגלל גיוס הבנות אלא גם בשפה הגסה בכל צבא בעולם.

דבר אחד לא אמרו הווכחנים החרדים, כי זה ויכוח על העתיד. הציונים תמיד הבטיחו כי הם ורצים ומסוגלים להכין תשתית ארגונית, שבה מי שנכנס חרדי לצבא יצא חרדי בדיוק כפי שנכנס. כי אין טעם להתווכח על מה יקרה לצבא ולחברה, כשהחרדים יתגייסו ולא יעזבו את אמונתם והשקפתם האמונית.

והנה באו החיילים הדתיים הלאומיים ורובם חשו על בשרם, כי אם הם רוצים להתקדם בדרגות הצבא, הם צריכים לדבר חילונית, לחשוב חילונית ולא יזיק להם גם להסיר את הכיפה. חלק מהם ויתרו על ההתקדמות ונשארו עם הכיפה למרות שהיא היתה עבורם, תקרת זכוכית שמנעה מהם להתרומם ולהגדיל ראש בצבא.

השבוע פרסם קצין בכיר בשם עופר וינטר שהגיע לדרגת אלוף משנה מפקד חטיבת גבעתי. הוא כתב ״דף מפקד לקרב מבצע צוק איתן״. הוא בקש לעודד ולדרבן את חייליו לקראת כניסה לעזה כחוד הנית של הצבא. במכתב הוא הוסיף כמה שורות שכמותו כותבים בעת מצוקה ברוב צבאות העולם. היא לא מקובלת במדינה החילונית היחידה בארץ ישראל.
״אני נושא עינים לשמים וקורא עמכם שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד. ה׳ אלוקי ישראל היה נא מצליח דרכנו וכו׳ עשה ויתקיים בנו מקרא שכתוב: כי ה אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויבכם להשושיע אתכם ונאמר אמן״.

על מכתב זה הוא חטף ביקורת בתחנה הצבאית ובכל כלי התקשורת של ההגמוניה החילונית האנטי דתית. העתון של שליטי התרבות הרעה כתב מפורשות שהקצין וינטר: ״אבד את הזכות להוביל לוחמים בצה״ל״. העתון מאריך בתיאור סכנת ״הדתת הצבא״ וכותב דברי חירוף וגידוף נגד ״מלחמת הדת״ שהחיילים המאמינים עלולים לדרדר אליו את הצבא החילוני.

בעתון אחר כותב נציג הריפורמים בשצף קצף נגד זכותו של מפקד להשתמש בפסוקים בעידוד החיילים. הכל כמובן בשם החופש והקידמה.

״הבעיה היא נקודת קיצון בבעיה ההולכת וגוברת של הפיכת השיח הדתי ליותר משפיעמעל דמותו ואופיו של הצבא. כאן הוא משתלח ברבנות הצבאית ובחיילים הדתיים המשתלטים על הצבא. הוא טוען שאין יותר חיילים דתיים אלא שזה נובע בגלל ״שמפקדי הצבא נוהגים ברבנים בכפפות של משי״. לפי קצף השנאה שבמאמר השטנה נגד הרבנים, נראה שהוא היה רוצה שיטפלו ברבנים בכפפות של ברזל, אם לא במסרקות של ברזל. הוא טוען שיש ריבון אחד במדינה וזה המישטר החילוני. זאת כאשר רוב היהודים יודעים שהריבון היחיד בארץ ישראל הוא ריבונו של עולם.

לעניננו חשוב מאד שנדע. ההגמוניה של התרבות הרעה השלטת במדינה, חרדה מפני החרדים בצבא, יותר משתושבי עזה מפחדת מחיל האויר הישראלי. הם מפחדים כי ביום שחלילה החרדים יתגייסו במסגרות חרדיות ולא רק הדתיים המתרפסים לאלילות הצבאית, הם יצטרכו לברוח מן הצבא ולוותר על הג׳ובים שהם ממלאים ומרוקנים את קופת המדינה.

הםא לא רוצים אותנו בצבא, בדיוק כמו שהפלשתינים לא רוצים אותנו בארץ הזאת. אנחנו יודעים זאת מזמן, השאלה מתי הם ידעו שאנחנו יודעים את זה.

יהי רצון שהקב״ה יצילנו מידי אויבנו מבחוץ ויגן עלינו מפני אויבי נפשנו מבפנים. אנו חיים בניסים ונמשיך לחיות כאן בצילא דקודשא בריך הוא שהוא הריבון היחיד בעולם כולו ויעזור ויגן ויושיע לכל החוסים בו בב״א.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!