94 מצלמות מהירות, 151 אלף דוחות - 81 מיליון שקל
גידול של 28% במספר המצלמות בחצי שנה הביא לזינוק של 77% במספר הדוחות • וגם: תכירו את הטריק החדש של המשטרה
- ל' חשון התשע"ד
- 1 תגובות
צילום: גלובס צילום: גלובס
בדיון בוועדת הכלכלה בנושא מצלמות המהירות שנערך ביום שלישי האחרון, אמר מישהו שהציבור אינו מקבל בברכה את המצלמות. בתגובה סיפר אחד מחברי הכנסת כי נהג מונית אמר לו פעם שהמילה "ציבור" היא שילוב של המילים "צי" ו"בור" (כלומר "צי של בורים").
היינו מאוד רוצים להאמין שההתנשאות הזו אינה מייצגת את כלל נבחרי הציבור. אבל המסר שעולה מפרוטוקול הישיבה ברור: "שמתם את הפתק בקלפי, סיימתם את תפקידכם, זוזו הצידה". הישיבה הייתה מפגש של בעלי תפקידים ושררה בתחום הבטיחות והאכיפה, שגילו את קרן השפע המדהימה של ההכנסות מקנסות שמייצרת המערכת ודנו כיצד לשכלל ולשדרג אותה.
הצידוק "המוסרי" לכל העניין היו נתונים שנזרקו לאוויר על הפחתת התאונות ב-26% במקומות שבהם הוצבו המצלמות. היינו מצפים לראות גיבוי לטענה. אבל שום מסמך לא הוצג בוועדה.
מה שכן הוצג בדיון היה מצגת של המשטרה בתפוצה מוגבלת ובה נתונים עדכניים על הביצועים של מערכת המצלמות. הנתונים הללו מראים כי מאז הקמת המערכת ועד סוף אוקטובר הונפקו מעל 150 אלף דוחות, 90% מהם (!) על מהירות.
חזרנו לבדוק את הנתונים שעליהם דיווחה המשטרה בעבר, וגילינו כי הדיווח האחרון של המשטרה באפריל דיבר על ייצור כ-84 אלף דוחות. באותה תקופה הוצבו 73 עמדות מצלמה. על-פי הדיווח החדש, באוקטובר פעלו 94 מצלמות. במילים אחרות, גידול של 28% במצלמות הביא לזינוק של 77% במספר הדוחות. הדוחות הללו הניבו למדינה 81 מיליון שקל לפחות בקנסות.
המשטרה חוזרת וטוענת כי תפקידה של המערכת הוא "הרתעה וחינוך נהגים לנסיעה נורמטיבית". לכן ההיגיון אומר שהצלחתה אמורה להימדד בהפחתה של מספר הדוחות המונפקים בכבישים ובצמתים שבהם מוצבות המצלמות, ולא בזינוק מטורף.
אז איך זה קורה?
ראשית, באמצעות ערפול מכוון. השקת פרויקט המצלמות הייתה אמורה להיות מלווה בקמפיין ציבורי נרחב ומפורט בכלי התקשורת, שיסביר לציבור את אופן הפעלת המערכת, יציג את המיקומים וייצור אלמנט הרתעה.
כידוע, קמפיין הסברה המוני כזה מעולם לא יצא לפועל, ונהגים רבים לא יודעים עד היום שגם חצייה של צומת עירונית מצולמת, ברמזור ירוק לגמרי עם תנועה פנויה ובמהירות מתונה של 65 קמ"ש, יכולה לזכות אותם בדוח שמן.
גם מי שיחפש את מיקומי המצלמות הרשמיים ימצא רק רשימה מעורפלת ולא מעודכנת באתר המשרד לביטחון פנים. בקיצור, נהגים שמודעים לסיכון לא מייצרים הכנסות, אז למה לקלקל?
אמצעי שני הוא הטריק של האור האדום. קיים קונצנזוס שהעבירה החמורה ביותר שאוכפת מערכת המצלמות היא נסיעה באור אדום. אבל על-פי נתוני המשטרה, מתוך כ-16 אלף הדוחות שהנפיקה המערכת על העבירה הזו עד היום - שלעצמם זניחים ביחס לדוחות על מהירות - רק כ-1,560 כללו זימון למשפט.
איך זה יכול להיות?
מתברר שלמשטרה יש טריק חדש - "5 שניות אור אדום". כלומר נהגים שצולמו נכנסים לצומת 5 שניות לאחר התחלפות הרמזור לאדום, יועמד לדין. כל השאר הם נהגים שנתקעו בתוך הצומת בשל עיכובי תנועה או שלא חישבו מראש את עיתוי התחלפות האורות (שגם הוא נשלט מרחוק). מכיוון שכל דוח כזה מניב לקופה 1,000 שקל לפחות, אז למה להטריח את בתי המשפט?
היינו מאוד רוצים להאמין שההתנשאות הזו אינה מייצגת את כלל נבחרי הציבור. אבל המסר שעולה מפרוטוקול הישיבה ברור: "שמתם את הפתק בקלפי, סיימתם את תפקידכם, זוזו הצידה". הישיבה הייתה מפגש של בעלי תפקידים ושררה בתחום הבטיחות והאכיפה, שגילו את קרן השפע המדהימה של ההכנסות מקנסות שמייצרת המערכת ודנו כיצד לשכלל ולשדרג אותה.
הצידוק "המוסרי" לכל העניין היו נתונים שנזרקו לאוויר על הפחתת התאונות ב-26% במקומות שבהם הוצבו המצלמות. היינו מצפים לראות גיבוי לטענה. אבל שום מסמך לא הוצג בוועדה.
מה שכן הוצג בדיון היה מצגת של המשטרה בתפוצה מוגבלת ובה נתונים עדכניים על הביצועים של מערכת המצלמות. הנתונים הללו מראים כי מאז הקמת המערכת ועד סוף אוקטובר הונפקו מעל 150 אלף דוחות, 90% מהם (!) על מהירות.
חזרנו לבדוק את הנתונים שעליהם דיווחה המשטרה בעבר, וגילינו כי הדיווח האחרון של המשטרה באפריל דיבר על ייצור כ-84 אלף דוחות. באותה תקופה הוצבו 73 עמדות מצלמה. על-פי הדיווח החדש, באוקטובר פעלו 94 מצלמות. במילים אחרות, גידול של 28% במצלמות הביא לזינוק של 77% במספר הדוחות. הדוחות הללו הניבו למדינה 81 מיליון שקל לפחות בקנסות.
המשטרה חוזרת וטוענת כי תפקידה של המערכת הוא "הרתעה וחינוך נהגים לנסיעה נורמטיבית". לכן ההיגיון אומר שהצלחתה אמורה להימדד בהפחתה של מספר הדוחות המונפקים בכבישים ובצמתים שבהם מוצבות המצלמות, ולא בזינוק מטורף.
אז איך זה קורה?
ראשית, באמצעות ערפול מכוון. השקת פרויקט המצלמות הייתה אמורה להיות מלווה בקמפיין ציבורי נרחב ומפורט בכלי התקשורת, שיסביר לציבור את אופן הפעלת המערכת, יציג את המיקומים וייצור אלמנט הרתעה.
כידוע, קמפיין הסברה המוני כזה מעולם לא יצא לפועל, ונהגים רבים לא יודעים עד היום שגם חצייה של צומת עירונית מצולמת, ברמזור ירוק לגמרי עם תנועה פנויה ובמהירות מתונה של 65 קמ"ש, יכולה לזכות אותם בדוח שמן.
גם מי שיחפש את מיקומי המצלמות הרשמיים ימצא רק רשימה מעורפלת ולא מעודכנת באתר המשרד לביטחון פנים. בקיצור, נהגים שמודעים לסיכון לא מייצרים הכנסות, אז למה לקלקל?
אמצעי שני הוא הטריק של האור האדום. קיים קונצנזוס שהעבירה החמורה ביותר שאוכפת מערכת המצלמות היא נסיעה באור אדום. אבל על-פי נתוני המשטרה, מתוך כ-16 אלף הדוחות שהנפיקה המערכת על העבירה הזו עד היום - שלעצמם זניחים ביחס לדוחות על מהירות - רק כ-1,560 כללו זימון למשפט.
איך זה יכול להיות?
מתברר שלמשטרה יש טריק חדש - "5 שניות אור אדום". כלומר נהגים שצולמו נכנסים לצומת 5 שניות לאחר התחלפות הרמזור לאדום, יועמד לדין. כל השאר הם נהגים שנתקעו בתוך הצומת בשל עיכובי תנועה או שלא חישבו מראש את עיתוי התחלפות האורות (שגם הוא נשלט מרחוק). מכיוון שכל דוח כזה מניב לקופה 1,000 שקל לפחות, אז למה להטריח את בתי המשפט?
תגובות
{{ comment.number }}.
הגב לתגובה זו
{{ comment.date_parsed }}
{{ comment.num_likes }}
{{ comment.num_dislikes }}
{{ reply.date_parsed }}
{{ reply.num_likes }}
{{ reply.num_dislikes }}
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות