כ"א כסלו התשפ"ה
22.12.2024
פרשת וישלח

הרב שאול יורוביץ': המאבק התמידי בין יעקב לעשיו

כמדי שבוע, הרב שאול יורוביץ' מתבונן לעומק באקטואליה היהודית ושולה מתוכה מגוון עצות לעבודת המידות והתמודדות עם מכשולים • והשבוע: פרשת וישלח - המאבק התמידי בין יעקב לעשיו  

הרב שאול יורוביץ': המאבק התמידי בין יעקב לעשיו
הרב שאול יורוביץ' צילום: באדיבות המצלם

בראשית פרשתנו אנו קוראים על יעקב הנאבק עם שרו של עשיו ומנצח אותו וכך הוא זוכה בשמו 'ישראל'.

שני שמות נצחיים אלו – יעקב וישראל, מבטאים כל אחת את היפוכה של השנייה, השם 'יעקב' הניתן לו בראשית דרכו ומבטאת קטנות נקרא על שם: "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו". לאחר מכן במאבקו של יעקב עם שרו של עשיו נאמר: "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ", כאן מתהפכים היוצרות במקום יעקב האוחז בעקב עשיו, שרו של עשיו אוחז ברגלי יעקב, כאשר יעקב מנצח אותו ניתן לו השם 'ישראל': "כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל", המהפך הושלם יעקב למעלה ועשיו למטה.

בלידת יעקב ועשיו נאמר לרבקה: "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ", רש"י מפרש: "לא ישוו בגדולה כשזה קם זה נופל וכן הוא אומר אמלאה החרבה (יחזקאל כו) לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים", המשמעות הפשוטה של "כשזה קם זה נופל" מבטא שהאחד נמצא למרגלות השני, זה מה שקורה לו כאשר הוא נופל. שני שמותיו של יעקב מבטאים היטב שני מצבים כוללים אלו לפי פשוטם, בתחילה יעקב לרגלי עשיו ולאחר מכן עשיו לרגלי יעקב שאז הוא 'ישראל'.

כך נתברך יעקב: "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ" ולאחר מכן נאמר לעשיו: "אֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ", זה מבטא בפועל עניין זה שכשזה קם זה נופל. יעקב ועשיו כביכול מתמודדים על הבכורה ולכן או שיעקב ראש לעשיו או חלילה ההיפך.

עשיו נקרא: "אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה" כביכול איש העולם הגדול, ואכן האדם בתחילת דרכו נדמה לו שהבכורה שייכת לצד הגשמי, "כעיר פרא אדם יוולד" תאוותיו בתוקפם, זה המשמעות של לידת עשיו תחילה, אך כאשר האדם הולך וגדל הוא רואה את אפסותם ומוגבלותם והוא מעמיד את יעקב בראש.

זה מה שנאמר לרבקה שבסוף: "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" בדומה לזה אומר נח לבניו: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם".

עלינו לדעת שכך גם היחס בין הנפש הבהמית לנפש האלוהית, כשזה קם זה נופל, כך אומר ה"אור החיים" הקדוש (ויקרא כה לז)

"כשאדם הולך אחר גרונו ויטה גבול התאוה שבו למותרות, בזה יחשיך אור הנפש, כי "כשזה קם זה נופל", כשמתרבה תאבון המורגש מתמעט תאבון הרוחני, והוא מאמר הכתוב (משלי יג כה) צדיק אוכל לשובע נפשו, לא להנאת ההרגש"

יעקב חזר לאחור בכדי לאסוף פכים קטנים, כאן מתעורר שרו של עשיו להיאבק עמו שהרי נדמה לו שהעולם הגשמי ניתן לו, ועל כן הוא בא לדרוש את חלקו כביכול, שרו של עשיו אכן נוגע בכף ירכו, על פי הפנימיות שני הרגלים מבטאים את עמודי התורה שהתורה היא התפארת והתורה עומדת על שני עמודיה המקיימים אותה, אלו הן צורכי העולם הזה שעל ידם מקיימים את התורה, אין בכוח עשיו לגעת ביעקב עצמו ולכן הוא מנסה לדרוש את חלקו בממונו של יעקב.

אך האמת רואים לאורך חיי יעקב שיעקב קיבל את המתנה איך להתלבש בבגדי עשיו ולהשתמש בו לטוב, כך הוא גם אומר ללבן "אחיך אני ברמאות" שיעקב יודע איך להשתמש עם הכלים השקריים של העולם הזה הגשמי.

עשיו לעומת זה הוא בהיפך, אף שכל כולו שקר הוא עוטה כלפי חוץ את בגדי יעקב בניסיונו להעמיד פנים שהוא צדיק שלכן הוא שואל את אביו 'האיך מעשרין את המלח' וכדומה כמבואר.

פרשת וישלח

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו טרם התפרסמו תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}