"גדול הדור בצדקה" • הלווית הרב משה רייכמן ז"ל

הגר"ש אויערבך: "היה דבוק בהשקפה"

את שורת ההספדים פתח הגר"ש אויערבאך, שאמר בדבריו: "אנו מלווים גברא רבה שחוץ מהחזקת תורה שהיה מפורסם בדור, כל מהלך חייו היה דבוק בהשקפה, במידות, בתלמידי חכמים, דבוק בגדולי ישראל, מוקיר ורחים רבנן".

"ממש בן תורה בכל איבריו וגידיו , היה מיוחד מאד בישרותו, האלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים, וזה המשך של האבות הקדושים שנקראים ישרים. מכבד את הבריות, הוא חי בחוש שהעולם הזה הוא רק פרוזדור וחי שהעיקר זה הטרקלין, וכך חינך את ביתו וילדיו שהעיקר זה הרוחניות, זכה לבנין רבנן וחתנין רבנן, "והלך לפניך צדקך" כפשוטו ממש, כל הצדקות שעשה בהצנע כעת הולכים לפניו, הקב"ה יעזור שנזכה ל"יקיצו וירננו שוכני עפר" ובלע המוות לנצח".

הגאון רבי ברוך דב פוברסקי, ראש ישיבת פוניבז', קרא עליו את המאמר 'תופשי משוטייך' שהם מחזיקי התורה, כמה שהיה מצויין באהבת הבריות, באיזה שלווה היה תמיד, "שמח זבולון בצאתך, אבל אצלינו חוגרים שק" וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף השם".

גאב"ד העדה החרדית, הגאון רבי יצחק טוביה וייס, שלמד עמו בצעירותו ספד לו: "כתוב בשולחן ערוך שחכם וחסיד מזכירין לו חכמתו וחסידותו. ר' משה זצ"ל היה חכם וחסיד מצעירותו, גם כשעסק בעסקיו, וגם כשחלה בחוליים וייסורים, חשקת ואהבת התורה והתמדת התורה לא עזבו אותו. וזה חכם וחסיד שהשו"ע דיבר עליו".

הגרי"ט קרא עליו את הפסוק 'מה יפית ומה נעמת'. "מה יפית במצוות, ומה נעמת בגמילות חסדים, כל מעשיו היו בהצנע לכת, היה גדול בבין אדם לחבירו, בנעימות המידות שהיה לו בכל המצבים, ורואים אצל צאצאיו החשובים שברוך ד' כולם הולכים בדרך התורה".

החברותות הספידו: הגאב"ד והראב"ד

ראב"ד העדה החרדית, הגאון רבי משה שטרנבוך, שגם למד עמו בצעירותו, הספידו: "אין עושים נפשות לצדיקים דבריהם הם זכרונם, מעשיו של ר' משה מכריזים עליו, המעשים קיימים בכל זמן, הוא לא חיפש כבוד, כל צדקותיו היו בשלמותיו, כשלמדנו בישיבה תמיד הוא היה ראשון לכל דבר שבקדושה, ביזה עצמו על דברי תורה".

הגאון רבי אברהם ארלנגר, מראשי ישיבת קול תורה ובעל ה'ברכת אברהם', אמר בדבריו: "שמח זבולון בצאתך, עכשיו כשאתה מגיע לעולם הבא שם תקבל את הזכויות של התורה שתמכת והחזקת בעולם הזה. שמעון אחי עזריה, נקרא על שם אחיו כי עזריה החזיק אותו. ר' משה היה גדול הדור בצדקה, וזה לא פשוט. נסיון העושר הוא קשה מאוד, מי שיש לו מנה רוצה מאתים והוא חילק את המאתיים, הוא תמך במוסדות ובאנשים פרטיים מי שחיתן ילדים וכו'".

"מי שדבק בתלמידי חכמים ותלמידיהם עליו נאמר ואתם הדבקים בהשם, היה מתייעץ עם מרן הרב שך זצ"ל בכל דבר, איך לבנות מוסדות על טהרת הקודש ואיפה לתת יותר, היה איזה דרשה שדיבר ואמר אני הייתי גביר יותר מכולם ולמה ירדתי כי לא נתתי מספיק צדקה, תמיד תבע מעצמו יותר".

הגרב"מ אזרחי: "יצר מושגים חדשים בצדקה"

הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי, ראש ישיבת 'עטרת ישראל', ביכה בבכי ואמר: "הוא יצר מושגים חדשים בצדקה, הוא לימד מה זה לחשוב על תורה, מה זה להתאמץ ולהשקיע בשביל תורה, כל צדקה וחסד שעשה הוא נהנה לראות מה זה עושה בשביל תורה, בשביל האידישקייט, ממש השגות מופלאות, הקב"ה נתן לו גשמיות והוא עשה עם זה עוד תורה ועוד גמילות חסדים, הוא תמיד אמר 'אתם חושבים שאני נותן? אני לוקח!'. הקדוש ברוך הוא יעזור שהזכויות שלך ירבו עוד תורה בכלל ישראל".

הגאון רבי ירוחם אולשין ראש ישיבת בית מדרש גבוה - לייקווד הספיד בקול בכי, "אני מדבר בשם רבני ובני ישיבת ליקווד. הפסוק אומר "הצדיק אבד ואין איש שם על לב, אנשי חסד נאספים ואין מבין", אנו צריכים להעריך את האבידה".

"המדרש אומר "אין לך חביב לפני הקב"ה כמי שמוסר נפשו על שליחותו" הוא ממש דוגמה למוסר נפשו על שליחותו, הוא הבין שהקדוש ברוך הוא נותן לו את הכסף ונתן בלי סוף לישיבות, אצלינו בישיבה היתה תקופה מאוד קשה, ונסעו אליו ראש הישיבה שליט"א והגר"א שווי זצ"ל והוא לקח על עצמו את האחזקת תורה, וזה היה היסוד של הכולל וכל לימוד התורה של האברכים נזקף לזכותו".

"אמנם הסטרא אחרא פגע בתמכין דאוריתא, אבל לו היו כוחות גדולים הוא גופא היה בן תורה אמיתי בכל מהותו".

חתנו, הגאון רבי ישראל מילר, ראש הכולל בטורונטו, הספידו תמרורים: "ראה הקדוש ברוך הוא בני עליה שהם מועטים עמד ושתלן בכל דור ודור, כל חייו של חמי ראו עליו שהוא בן עליה, לפני מלכים יתייצב. כל מקום שהלך הרגישו שהוא בן עליה, הוא היה גם עניו, גם עם השקפות מאד חזקות. הוא ידע לאן לתרום, לפעמים הגיעו בקשות לכל מיני מקומות ולא תרם, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, מרן הרב שך זצ"ל התבטא לאחד שהלוואי שיוכל לשבת באותו מקום של ר' משה בגן עדן".

נכדו, הרב שמעיה הויער, הספידו בבכי: "כל המדרגות הגדולים של חסד ובטחון, כשמשה רבינו הציל את בנות יתרו אמר להם אביהם ואיו, כתוב במדרש שאמר להם אולי הוא ממשפחת שרה אמנו, ומסביר במהר"ל שראה שאם בן אדם עושה כזה מעשה חסד ונעלם בלי לחכות לטובה בחזרה, רק עשה מה שצריך והלך, אז שאל ואיו. כך הסבא ר' משה לא החזיק טובה לעצמו, הוא שילם חובות של ישיבות ולא חיכה שידברו כלום רק הכל בהצנע".

"יש דברים גדולים שנודעו רק אחרי עשרים וחמש שנה ממקור צדדי במשפחה, ובלי זה לא ידעו מזה כלום. בשבח אחרים תמיד היה מספר ומפאר. בשולחן השבת היה קורא חזון איש, 'אמונה ובטחון', במנוחת הנפש. כל שיחה שדיברו אתו היה צריך להיות עם דברי תורה, כל דבר בחייו חשב איך יכול לעשות עם זה עוד כבוד שמים, וזה כולנו יכולים ללמוד ממנו גם מי שאין לו כסף".

נכדו, הרב שמעיה מילר, עמד על כך שהסבא ז"ל היה חי חיים אמיתיים, והגדירו שהוא היה גביר לאחיו בשביל לעזור לאחיו.

נעל את שורת המספידים בנו, הרב יחזקאל שרגא רייכמן, שביכה: הוא אף פעם לא דיבר בבית על הפרנסה, הוא למד בתחילת היום ובסוף היום, בשבת לא דיבר דברים בטלים זה היה עיקר חייו. גם כהייתה לו ירידה בנכסיו, אך את המוסדות הקדושים שהקים בטורונטו לא הפסיק להחזיק במלא נימה, ושאלוהו מדוע ממשיך, והשיב שמוסדות אלו הם כמו 'משפחה' אצלו, וכשם שמשפחה מפרנסים גם במצב כלכלי קשה כך את המוסדות האלו הוא ימשיך להחזיק, איזה דרגה גבוהה זו להתייחס למוסדות כמו אל משפחה".

לאחר ההספדים ואמירת הקדיש המשיך מסע ההלוויה להר המנוחות, שם נטמן. אלפים השתתפו במסע ההלוויה הגדול, בראשות גדולי ישראל וראשי הישיבות, ביניהם: הגרמ"צ ברגמן, הגר"י עדס, הגרמ"ד והגר"מ סולבייצי'ק, הגרמ"צ ברגלין, הגרי"א שוורצמן ועוד.