יהודי אשכנז נעשו דומים יותר מבחינה גנטית עם הזמן

מחקר של שלדים שנחשפו מבית קברות יהודי מימי הביניים בגרמניה חשף פיצול גנטי מפתיע בקרב יהודי אשכנז מימי הביניים שאינו קיים עוד. הניתוח הראשון מסוגו מאתר קבורה יהודי ותוצר של מחקר במשך שנים בין מדענים, היסטוריונים ומנהיגים דתיים, מראה כי האשכנזים הפכו דומים יותר מבחינה גנטית בשבע המאות האחרונות. יהודים שהלכו ברחובות גרמניה של המאה ה-14 היו שונים גנטית יותר בממוצע, מכל שני יהודים אשכנזים החיים כיום.

"זה מדהים" אמר ד"ר הארי אוסטרר, גנטיקאי רפואי בקולג' לרפואה של אלברט איינשטיין בברונקס ארה"ב ועמית שותף של המחקר החדש. "למרות הגידול המהיר של האוכלוסייה היהודית האשכנזית ב-700 השנים האחרונות, האוכלוסייה נעשתה הומוגנית יותר".

המחקר שפורסם ביום רביעי בכתב העת Cell, השווה בין DNA שהופק משיניהם של 33 גברים, נשים וילדים שנקברו בבית הקברות לבין DNA שנלקח ממאות יהודים מודרניים מרחבי העולם. מחקרים קודמים הראו שקהילות מודרניות הן מיזוג גנטי, כאשר אשכנזים ברחבי העולם נושאים בעצם את אותו אוסף של רצפי DNA.

אבל שרידי ימי הביניים מספרים סיפור אחר. הם מראים שיהודי אירופה באו אז משני מאגרי גנים שונים. כל קבוצה חלקה את אותו מוצא גנטי, החל מאוכלוסיית מייסדים קטנה שככל הנראה היגרה מדרום אירופה והגיעה לגרמניה בתחילת המילניום הראשון. אבל ניתוח ה-DNA גילה גם פער גנטי בין השלדים, שיכול להיות לו כמה הסברים. בתרחיש אחד, שתי הקבוצות הגיעו מאזור הריין. קבוצה אחת נשארה אז ברחבי האזור, בעוד שהקבוצה השניה פנתה מזרחה לפולין של ימינו, צ'כיה, אוסטריה ומזרח גרמניה.

שתי הקבוצות נותרו מבודדות למדי זו מזו במשך דורות, כפי שמעידה השושלות הגנטיות. לאחר מכן, בעקבות מעשי טבח, גירושים והזדמנויות כלכליות שונות, הן התאחדו במקומות כמו ארפורט, העיר המרכזית בגרמניה (שעתיים וחצי נסיעה מברלין) שבה נמצא בית הקברות שבו נמצאו השרידים.

ה'ניו יורק טיימס' מציין, כי קיומה של קהילה במזרח פוגשת קהילה במערב בארפורט, ומתברר כי היה פוגרום אלים ב-21 במרץ 1349 ביום שבת. המון זועם נכנס לבית הכנסת המקומי ותקף יהודים בעיצומה של התפילה. מעטים, אם בכלל, שרדו. לאחר הטבח השתלטו מנהיגי ארפורט האנטישמיים על רכוש וחפצים של היהודים. הם אפילו גבו חובות של יהודים שנרצחו. אבל רק חמש שנים מאוחר יותר, הצורך באובדן הכנסות ממסים גרם לעיר להזמין יהודים בחזרה.

מסמכים מהתקופה מראים על שיטות הלוואת כסף, היהודים מכל תת-קבוצה יצרו במידה רבה בריתות עסקיות עם בני מינם, כך לדברי מיייק לאמרהירט, היסטוריונית באוניברסיטת ארפורט ומחברת שותפה למחקר. אבל שתי הקבוצות התפללו באותו בית כנסת, כולם הלכו לאותו מקווה, ובסופו של דבר, כולם שכבו זה לצד זה באותו בית קברות.

ההלכה אוסרת בדרך כלל על הוצאת גופות, מתוך דאגה לכבוד המת. לכן מדענים אינם יכולים לחפור אתרי קברים יהודיים. אבל מה שקרה בארפורט לא היה קשור למדענים. בשנת 2013 מחסן שנבנה על גבי בית העלמין יותר מ-500 שנה קודם לכן הפך לחניון. קארין סצ'ך, ארכיאולוגית אז במשרד השימור הממלכתי, ידעה שהבנייה עלולה להפריע לנפטרים יהודיים מלפני מאות שנים. ד"ר סצ'ך הגיעה לאתר העבודה יום לפני שהחפירה אמורה הייתה להתחיל, וגילתה שהקבלן כבר חופר. בתוך המחפר היו עצמות של ילד קטן. "צעקתי על הנהג ואמרתי לו לעצור" סיפרה ד"ר סצ'ך, כיום רכזת מורשת עולמית של אונסק"ו בארפורט.

היא וצוותה גילו 47 קברים באזור שגודלו בערך כמו מגרש ספורט. בהתייעצות עם הקהילה היהודית המקומית, הסירו הארכיאולוגים בקפידה את השלדים והחזירו אותם לארכיון המקומי. שם ישבו העצמות, התוכנית הייתה לקבור מחדש את העצמות במהירות, ברגע שלמדענים תהיה הזדמנות לחקור את השרידים. אבל האנתרופולוג שהיה מעורב במאמץ עזב, מה שגרם לעיכוב של שנים.

חוקרים יצאו בשנת 2017 למצוא בית קברות יהודי עתיק שעובר חפירה, בתקווה שיוכלו לקחת דגימה קטנה לבדיקה גנטית. ד"ר סצ'ך מצאה של-38 מהשלדים יש לפחות שן אחת מנותקת, הם חילצו בהצלחה DNA מ-33 מהשיניים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!