אם ניצחנו, אם הפסדנו • כך נערכו הדוברים מראש

לקראת סיכום הבחירות, ערכתי מראש חידודון - שאלון - מה יענו הדוברים על שני המצבים הצפויים של כשלון או הצלחה.

החידודון נערך כיממה לפני יום הבחירות. הדוברים השונים, כמו גם ראשי המטות, היו בלחץ גדול והעצבים מתוחים עד פקיעה.

מראש סוכם שכל מה שהם עונים יפורסם רק לאחר פרסום התוצאות, כך שהשיח היה חופשי. ובכל זאת היו כמה וכמה שסירבו לענות.

מה היה עונה ברקת?

נתחיל, איך לא, בעיר הבירה ירושלים.

לשבחם של יועצי ברקת החרדיים, אברימי קרויזר וקובי איזק, ייאמר כי תשובתם שוגרה תוך זמן קצר ביותר, המהיר ביותר מכל השאר, מה שעומד ביחס ישיר לתפקודם במהלך מערכת הבחירות, ולא חשוב מה דעת מי על התוצאה שהביאו. הם היו יעילים, מבריקים, וחדים.

• אם ינצח ניר ברקת, בזכות מה ניצח?

"בזכות הקואליציה מקיר לקיר אותה הצליח לבנות במהלך הקדנציה הקודמת. העבודה המשותפת הזו אפשרה גם לחוגים חרדיים שונים לתת בו אמון. בנוסף, צריך לזכור שברקת הקפיד שלא ללכת על קמפיין אנטי חרדי למרות שהדבר יכול היה להביא לו הרבה מאד קולות חילוניים שירוצו להציל את ירושלים מידי החרדים".

• אם יפסיד ברקת, בגלל מה הפסיד?

"הקומבינה ניצחה את ירושלים. הקומבינה של ליאון ודרעי, הקומבינה ניצחה, היא הייתה חזקה מאיתנו".

כעת, כשהתוצאות כבר ידועות, מעניין לבחון את האמירות הללו. האם אכן הצטרפו לברקת חרדים בזכות הקואליציה הרחבה? יש מצב שהצ'ופרים השונים שהוענקו למגזרים כאלו ואחרים ביד נדיבה במהלך הקדנציה האחרונה בהחלט הריצו אותם אל חיקו של ניר ברקת, הגם שברור להם ולכולנו שאת המחיר התדמיתי ברחוב החרדי יהא עליהם לשלם בעתיד - בבחינת, אין צ'ופרים חינם.

מה היה עונה ליאון?

במטה ליאון היו קצרים מאד במילים: הזרימו ידיעות יום ולילה, היו שם כל כך הרבה יחצנים שלפעמים נזקקתי לאקמול או שנים כדי לנווט בין כולם. אישית עמדתי מול אבי דז'דק, עיתונאי ותיק, כשאני מלמדת אותו את הכלל הבסיסי: לא ספינים, רק ידיעות אמיתיות. המסכן נאלץ ליישר קו, זה היה קשה. כשרציתי מידע קצת פחות 'חרדי', יותר 'ליברמני' פניתי אל אבי אבוחצירה, יועצו הבכיר של איווט ליברמן. לפעמים הוא הצליח לשכנע אותי בצדקת טענותיו (אבי, במבט לאחור צדקתי, הרי מהפגישה הראשונה שלי עם ליאון חתמתי לך על תרחיש גור-בעלזא וכל הנגררות, חשבת האכילו אותי ספינים במשרדו של אייל ארד שפיקח על המלאכה במטה ברקת, אבל טעית) ולפעמים, כשהתייאש, גייס את הבוס. זה עבד בדרך כלל, אני מודה.

• אם משה ליאון מנצח, בזכות מי ניצח?.

"בזכות גדולי ישראל".

אוי, אוי, כמה עצוב לקרוא כעת את התשובה הזו. ולא, לא אפרט למה עצוב כל כך. הנושא נטחן מעל במה זו עד דק.

• ולמה הפסיד?

על זה לא רצו לחשוב שם.

את תשובותיו של המועמד חיים אפשטיין לא ניתן היה להשיג. אולי כי ברור היה לו ולנו מראש שאין צ'אנס לניצחון. גם לא לכשלון, שכן אחרי הכול סגנות ראש עיריית ירושלים לא דבר קטן הוא, ובפרט כשהיא מלווה בתפקיד נוסף אולי עוד אי אלו כופתאות שעליהן עדיין לא ידוע.

מה אמרו ב'יהדות התורה' ירושלים?

• אם תנצחו (10 מנדטים, מנין), בזכות מי ניצחתם?

"למען האמת גם ב-9 מנדטים יש ניצחון. יהדות התורה לא תקבל פחות מ-9 מנדטים, והניצחון הזה הוענק לה בזכות ציות לגדולי ישראל ובזכות עשייה מוכחת של הנציגים".

• אם תפסידו, בגלל מה הפסדתם?

לשבחו של דובר המטה המפולפל, שניאור רוזן (דוברו של ח"כ מאיר פרוש בימים של שגרה, כולנו מחכים להם), הוא לא 'נפל'. כשלון, הדגיש מראש, הוא "פחות מ-8 מנדטים". ואם נכשל? "זה יקרה בגלל מפלגת בני תורה", אמר, ולא בטוח שידע את אשר ניבא.

אז נכון שכשלון לא היה שם, גם נכון ששמרו על הקיים, 8 מנדטים, אבל מנין ממש לא יהיה להם, גם את הקואליציה, כך נראה, יראו כמו שראה משה רבינו את הארץ המובטחת. מראש ההר, מלמעלה למטה, מבלי להיכנס אליה ולדרוך על אדמתה. בגלל בני תורה, בגלל כל מי שהצביעו להם.

ומה עונה דובר תנועת 'טוב'?

בתנועת 'טוב' לא חלמו בשלב ההוא על ההפסד הצורב אותו טמן להם בחובו יום הבחירות. מעט הקולות שקיבלו בבית שמש לא אפשרו להם לעבור את אחוז החסימה, כך גם לגבי ירושלים. חבל על הקולות שהלכו לפח, חבל כי דוברם גולד באמת עשה עבודה מקצועית.

נדנודים בלתי פוסקים זו עבודה מקצועית, למרות שאין עיתונאי שאוהב אותם. מה שיפה הוא שלמחרת יום הבחירות, בצעד יוצא דופן שכמותו לא עשה שום דובר אחר, שלח הודעה ארוכה ומנומסת של תודות וברכות. לא נעים לפרסם הודעה אישית, אבל אם הייתם קוראים הייתם מעריכים את המעשה.

• אם תנצחו, בזכות מי ניצחתם?

"הניצחון לא שלנו, הניצחון שייך לציבור. הציבור אמר היום את דברו. הציבור רוצה הנהגה שפועלת אחרת. הנהגה שקשובה לצרכים האמיתיים שלו. הנהגה שעובדת בשבילו. אנחנו נהיה ההנהגה הזאת. ממחר אנחנו מתחילים לעבוד על ההבטחות שלנו לציבור בנושאי חינוך, תעסוקה ואיכות חיים".

• ואם הפסדתם, בגלל מה הפסדתם?

"ציבור גדול הביע בנו אמון. אלפים חשים הזדהות עם האג'נדה של 'טוב' שנולדה מתוך הציבור. אך כנראה שעדיין השעה אינה בשלה לכניסתה של 'טוב' למועצת העיר בירושלים. בחמשת השנים הקרובות אנחנו נמשיך לעבוד קשה בשביל הציבור. ובעז"ה בבחירות הבאות 'טוב' תהיה כאן חזקה יותר, בשביל להוביל את השינויים שציבור הולך וגדל כה חפץ בהם".

איך היה עונה משה אבוטבול

במטהו של אבוטבול עסקו שנים בקשר עם התקשורת החרדית – נוחעם ברזסקי על האסטרטגיה, וחנוך ברסלר על ידיעות היח"צ והדוברות. לא פעם נדמה היה לי כי השנים עובדים בשיטת המקל והגזר. ברסלר היה נימוסי להפליא, ברזסקי נטל את תפקיד ההצלפות. כמה אהבתי לשמוע את טענות ה"רק הידיעות שלנו לא נכנסו כבר שבוע". טענות דומות נשמעו גם מצידו ה'צד השני', דוד רוזנטל, יח"צנו של המועמד המתחרה אלי כהן.

הכול ברוח טובה, כמובן.

הבנתי אותם. כל אחד מהיחצנים השונים שליוו את המסע המפרך הזה של מערכת הבחירות (96 ערים לש"ס, נניח שטיפלתי בכ-30 ערים מעניינות – תכפילו במספר הרשימות החרדיות בכל עיר ותקבלו סדר גודל של כמאה טלפונים ליום, חלקם 3 פעמים ביום ("רק בבוקר נכנסה לנו ידיעה, עכשיו כבר צהרים, למה לא עלתה עוד אחת?").

עד מהרה הבנתי שאין מצב לשוחח עם כולם, די מהר למדתי לנצל את אופצית ה"תסמס". מה שפתח מסכת מרתקת של נדנודים בלתי פוסקים (לומדים את זה בבתי ספר לפרסום?) מתי נראה לך שזה יעלה?. נו, זה כבר עלה?. כשיעלה תשלחי לינק. עוד לא עלה, מה עושים?...אמרו לי שלמתחרים עלתה היום ידיעה. נו, אז מה החלטת בסוף, זה יעלה?.. תכפילו כל נדנוד בשלוש פעמים ביום, כפול מאה רשימות, כיף.

את האמת? תמיד אחרי שיחה ישירה עם המועמד עצמו, זה הפך לרציני יותר. לא מלמדים את זה בבתי ספר לפרסום? לא אומרים שבמקום לקשט את תיבת המייל של העיתונאי במלל בלתי רלוונטי ומשעמם עדיף לשלוח מועמד או כל קודקוד אחר?

בירושלים, זה היה איווט ליברמן. היה משהו בקול שלו, משהו בטון שבו הסביר את הדברים, ששכנע יותר מכל מייל. את שני המועמדים לראשות עירית בית שמש יצא לי לראות באולפן "הפרלמנט" של "בחדרי חרדים" ו"וואלה", אלי כהן נכנס לאולפן קצת חושש, אולי החרדים יחפשו אותו בסיבוב, כשיצא היה בהחלט מעודד והמפגש איתו הכניס מוטיבציה להשקיע בידיעות ששלח רוזנטל, כך קרה גם עם אבוטבול. הייתי טוב? – שאל אותי בשקט קצת אחרי שהסתיים הראיון איתו. לא יודעת להסביר למה, אבל דווקא השאלה הזו הביאה אותי כבר למחרת להעלות לו ידיעה.

• אם אבוטבול מנצח, בזכות מה הוא מנצח? – שאלתי.

"בזכות העשייה והמענה לכל המגזרים".

אז נכון שאלי כהן שב וטען בראיון איתו שאבוטבול השקיע דווקא במגזר הליטאי ולאו דווקא מספיק בש"ס, אבל איך שב ואמר לי אבוטבול? "בשביל זה תהיה הקדנציה הבאה. כדי להשלים את כל מה שלא הספקתי". הוא אמר את זה בחיוך, ואולי בגלל זה זה הצליח לשכנע. לומדים את זה בבית ספר לפרסום?

• אם הוא מפסיד, בגלל מה הפסיד?

"בגלל ההסתה ובגלל הפילוג בתוך המגזר פנימה".

• הפילוג לא הוציא יותר אנשים אל הקלפי?

"לא, זה גורם לאנשים מתונים להגיד - תריבו ביניכם ותוציאו אותי מהסיפור, וזה גם הוריד כמעט לאפס את כוח האדם ההתנדבותי במאמץ הכולל לראשות העיר כי עסוקים במריבות הפנימיות".

בסופו של יום, למרות הפילוג, למרות שאולי היה חסר כוח אדם התנדבותי במטה, הוא ניצח. ובגדול.

למרבה הצער, ממטה אלי כהן לא שוגרו התשובות.

מה ענה דובר אגודת ישראל בבית שמש

חסידויות גור בעלזא וויז'ניץ רצו בבית שמש ברשימה נפרדת משאר החסידויות, שרצו תחת האותיות כח.

במקרה דנן קצת קשה היה להגדיר ניצחון מהו, אבל כעת ניתן לומר שתוצאות הבחירות הן בדיוק דוגמה לניצחון. 2 לג', 1 לשלומי אמונים – זהו צילום המצב אותו ביקשה ג' להנציח, שלומי אמונים ביקשה נציג נוסף, לא נענתה – והחליטה על הצעד העצמאי. גם זו לטובה מבחינת קודקודי הרשימות שתמכו באבוטבול, כי יתכן שאילולי עשה כל צד שם הכול- אבל באמת הכול – כדי למקסם קולות – הוא לא היה נבחר, נקודה.

• אם אתם מנצחים למה ניצחתם?

"ניצחמו עוד לפני הבחירות, באימוצו של הקו שהקמפיין יכלול רק מסרים חיוביים ללא תגובה לקמפיין ההשמצה שירד לפסים אישיים ולא פעם התדרדר אל גבול האלימות. היתה זו הוראתם המפורשת של מרנן ורבנן, וההבלגה זו, היא בראש ובראשונה נצחונה של אגודת ישראל.

"מתברר מהתוצאות, שהציבור בבית שמש לא היה זקוק לשכנוע עצמי כדי לזכור ולדעת שיש שתי סוגים של סיעות: סיעה שכל נציגיה נבחרו על ידי גדולי ישראל, והגיבוי הזה מוביל אותם לעשייה ולעשייה ולעשיה. ומנגד יש סיעה שהוקמה על ידי 'אנשי שטח', עסקונה מקומית שנתמכה בגורמים מחוץ לעיר, שהדגל היחיד שהניפו היה דגל ההסתה.

"התוצאה, למרות תנאי הפתיחה הלא קלים מלמדת כי הציבור מואס במחלוקות. בתחילתה של מערכת הבחירות ניסו להפיץ נתון שקרי, כביכול אגודת ישראל מייצגת רק את חסידויות גור בעלזא וויזניץ. בפועל, ארבע עשרה קהילות חסידיות בבי"ש, רוב מניינה ובניינה של אגו"י, התאגדו במוצהר תחת דגלה של הסיעה. כעת, הדבר הראשון שצריכים לעשות הוא: למחות את שרידי הפלגנות".

תשובה ארוכה, מנומקת, מושקעת, ושאפו ליעקב רייניץ דובר המטה, שהשקיע, לו למשל יש אומנות מיוחדת: איכשהו הוא מצליח לגרום לידיעות שלו להישמע חדשותיות, אולי הטון הרדיופוני, אולי עובדת היותו עיתונאי ותיק. בכשרון רב הוא הצליח, לשכנע אותי שאם הידיעה שלו לא עולה מיידית אני מפסידה את הסקופ של החיים שלי.

לא שהדובר בסיעה המתחרה היה פחות טוב ממנו. כשרונותיו של אהרן קליגר, הם מן המפורסמות, איכשהו את החידודון הזה הוא פספס. בטח היה עסוק בדברים חשובים יותר, אחרי הכול, כתבה שמתפרסמת אחרי הבחירות - קולות כבר לא תביא לו. חכם האיש.

מה עונים בנתיבות?

בנתיבות התמודדו על הקול החרדי שנים: ראש העיר הנבחר, יחיאל זוהר, שזכה בעיקר בתמיכת הציבור האשכנזי אך גם בתמיכתו של הרב יורם אברג'ל, מול המועמד המתחרה אייל מסיקה, אותו ייחצן במומחיות כהרגלו יענקי ביכלר. מסיקה גובה על ידי הרב הספרדי דנין פלוס מכתב המורה לשמוע לרב דנין, בלי לומר במפורש שזה כולל גם את הקטע הפוליטי, פלוס מכתב הכחשה למכתב. אלא שלמסיקה היו קבוצות נוספות משמעותיות שחיזקו את כוחו, והמרוץ היה די צמוד.

• אם ניצח אייל מסיקה, בזכות מה ניצח?

"בפעם הקודמת הציבור החרדי לא תמך, כרגע בחלקו כן, ואנחנו מדברים על ש"ס (למעלה מ-5000 קול לכנסת), בפעם הקודמת המפד"ל בראשות זבולון אורלב תמכה ביחיאל זוהר, הפעם נפתלי בנט החליט שהבית היהודי יתמוך במסיקה. בהתיעצות עם הסניף המקומי שחשב שזה הסוס המנצח. (כ-1400 קולות לכנסת). בפעם הקודמת הפסיד מסיקה ב-300 קולות. גם מפלגת "אחדות", צעירים חילונית, חברה למסיקה ותרמה לנצחון".

• אם הפסדתם, למה הפסדתם?

"הציבור החרדי ספרדי כנראה לא היה מספיק ממושמע, אולי בשוליים הייתה גם השפעה של הוראת הרב יורם אברג'ל להצביע ליחיאל זוהר, גם הבית היהודי כנראה לא נשמעו להוראות מלמעלה. וכנראה שגם מפלגת אחדות לא סיפקה את הקולות".

את תשובתו של יחיאל זוהר לא ניתן היה להשיג. הוא ניצח, וניתן רק להניח שהיה זוקף את נצחונו לתמיכת הקהילה האשכנזית בו, אולי גם לצוואתו של הרב ישכר מאיר זצ"ל, ראש ישיבת "הנגב" בנתיבות, שהורה לתמוך בו ואשר הוראתו עומדת לעיני רבני הקהילה ובראשם הרב מונטג כנר לרגליהם.

ביתר עילית

אחרונה חביבה, העיר ביתר, העיר שהצליחה להעמיד מתוכה לא פחות משלושה מועמדים, האחד 'מנצח על בטוח', ועוד שנים שלקחו ריזיקה ויצאו להרפתקאה. הרפתקאה שבסופה הגיעו להישג יפה אמנם לא בהקשר של ראשות העיר, כצפוי מראש, אך הצליחו להכניס את עצמם למועצה, חיים וייסברג עם מנדט אחד, וזיידה עם שנים – בהחלט הישג ראוי לציון.

כשפניתי אל מני גירא (הדבר הכי מיוחד שאפיין את מערך הדוברות שלו הוא היושר וההגינות בה השיב לכל שאלה, גם לקשות ביותר. אחת מהן הייתה: ייצא או לא ייצא קול קורא לרשימה המאוחדת שכללה את ישראל פכטר איש 'טוב'. הוא שב והבטיח כי תהיה גם תהיה, היו כבר רגעים בהם פקפקתי בצדקת אמירתו, ערב הבחירות יצא גם יצא הקול הקורא, כהבטחתו – שאפו), הדובר המסור, יממה לפני הבחירות, ברור היה לשנינו שמאיר רובינשטיין הוא ראש העיר הבא. על כך לא היה ויכוח לאיש (מלבד לאנשי המטה של שני הנ"ל). השאלה הגדולה הייתה עד כמה גדולה תהיה הצבעת המחאה. בסופו של יום בחירות התברר כי נטלה כ-26 אחוז בלבד מהתמיכה ברובינשטיין, כאשר מבחינתו 75% ומעלה נחשב היה להישג. אבל אחוז אחד לכאן ולכאן הוא בהחלט זניח, כך שניתן לומר שמדובר בהישג מרשים מבחינתו.

אם תנצחו, בזכות מה ניצחתם?

"נצחון מבחינתנו הוא 75 אחוזים ומעלה. והוא בזכות העובדה שרוב תושבי ביתר בחרו לומר 'אנחנו ממושמעים לדעת תורה, אנחנו מאמינים להישגים של רובינשטיין".

אם תפסידו, בגלל מה הפסדתם?

"אם נקבל 55 אחוזים, זה יאמר שבעידן התקשורת המודרנית אסור לאיש ציבור לשתוק כשאנשים ללא אחריות משמיצים אותו בשקרים ובדיות". מתברר שהיו אי אלו בלוגים שהטרידו את אנשיו של רובינשטיין וביקשו להגיב בחריפות אך הוא עצמו טען שחכם יותר לשתוק, וכך נעשה בשטח".

כעת, לאחר שנודעו התוצאות, מתברר שהוא גם צדק.

ומה קורה בערים האחרות?

בעיר אלעד לא הצלחתי לקבל את תשובות הצדדים, כך גם בעיר מודיעין עילית.

אלא שבעוד ובראשונה המאבק צמוד ומורט עצבים, בשניה הכול היה ידוע מראש. חוץ מהיקף הנצחון למועמד שזכה בראשות – יעקב גוטרמן – ואשר זכה ברוב מוחץ של תמיכת התושבים.

גם את תשובותיו של המועמד המתחרה אבי ברגר לא ניתן היה להשיג, אולי כי מראש היה ברור שריצתו היא יותר ריצת מחאה מאשר צעד מעשי בדרך לכס הראשות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!