אמריקאי הסתתר מהרוסים בחרסון במשך 8 חודשים

טימותי מוראלס, מורה אמריקאי לאנגלית, הסתתר מהצבא הרוסי ומהמשטרה החשאית לאורך כל שמונת חודשי הכיבוש של העיר חרסון בדרום אוקראינה, מחשש שהלאום שלו יהפוך אותו למטרה. הוא הופיע בציבור רק לאחר שהצבא האוקראיני שחרר את העיר בשבוע שעבר.

הוא נשאר בבית כדי להתחמק מסיורים רוסיים, וכדי להעביר את הזמן צפה בסרטים במחשב הנייד שלו. בימי שמש, הוא טייל בחצר קטנה ומוקפת חומה. מפחד להיראות, הוא הציץ בזהירות מאחורי וילונות, צופה ברוסים נכנסים מעבר לרחוב, כך הוא סיפר ל'ניו יורק טיימס'.

"היו לי רגעים של ייאוש", אמר מוראלס בראיון מכיכר המרכזית בחרסון, שם הוא הולך כעת בגלוי עם סרטים בצהוב וכחול, הצבעים הלאומיים של אוקראינה. "ידעתי שבשלב מסוים היום הזה יגיע", הוסיף. לאחר השחרור, חרסון נותרה עיר קודרת וחשוכה, ללא חשמל, מים או חימום. רוב תושביה ברחו לפני חודשים, והרוסים הנסוגים לקחו איתם כל דבר בעל ערך שיכלו לשאת.

אבל עבור מוראלס, בן ה-56, הגרוע מכל מאחוריו, לא עוד משחקי חתול ועכבר עם הרוסים. הוא גדל בבנברי, אנגליה, חי במשך שנים באוקלהומה סיטי, עבד בהוראת ספרות אנגלית ופתח בית ספר בשפה האנגלית בחרסון לפני הפלישה הרוסית בפברואר.

הוא ניסה פעם אחת להימלט, אבל פנה לאחור כשראה טנקים יורים על הכביש שלפניו. הוא הצליח לשלוח את בתו בת ה-10 למקום מבטחים, בנסיעה עם אשתו לשעבר, אך לא הצליח לצאת בעצמו. "לא רציתי להסתכן עם הדרכון שלי".

מוראלס חשש שחיילים רוסים יעצרו אותו רק בגלל היותו אמריקאי. הרוסים נכנסו לתוך חרסון בתחילת מרץ, ועד מהרה חיילים סיירו ברחובות וקציני שירות הביטחון הפדרלי, הסוכנות שהחליפה את ה-KGB, חיפשו אחר חברי תנועת גרילה מחתרתית פרו-אוקראינית.

קרובי משפחה של אשתו לשעבר, שהיא אוקראינית, הביאו לו אוכל, ולפעמים הוא עשה קניות בחנות מכולת שבה הכיר את הקופאית, צעירה שבטח בה שלא תבגוד בו בגלל דעותיה הפרו-אוקראיניות.

בספטמבר הוא נכנס לחצר שלו וראה חיילים רוסים מכוונים רובים דרך רשת התיל של השער. הוא מיהר פנימה ונעל את הדלת מאחוריו. עד מהרה הגיעה קבוצת חיפוש. הוא התמודד פנים אל פנים עם קצין משירות הביטחון הפדרלי הרוסי. מוראלס, דובר רוסית אבל לא מספיק טוב כדי לשכנע שהוא מקומי, אמר לקצין הרוסי שהוא אירי בשם טימותי ג'וזף, ומלמד אנגלית בעיר ואיבד את הדרכון שלו. המשטרה החשאית עזבה. השכנה, אישה מבוגרת, עזרה בתחבולה ואמרה למשטרה החשאית שאין להם סיבה לחשוד בו.

הוא ברח לדירה אחרת ולא חזר למקום החיפוש אלא לאחר שחרור העיר, שמא תשוב המשטרה החשאית. הוא העביר את הזמן בצפייה בסרטים שהוריד למחשב הנייד שלו לפני הפלישה.

כשהסתובב ברחובות, הוא חשש לפגוש מכרים, במיוחד בקרב אנשים מבוגרים, שנראו פחות מודעים לסכנת הרוסים ולפעמים היו צועקים בקול ברכות ידידותיות - מה שהעמיד אותו בסכנה חמורה. אך החברים או השכנים לא בגדו בו.

אבל עם הזמן הצבא הרוסי התפרק. המשמעת התרופפה החיילים נראו מבולבלים יותר, ולעתים קרובות הם נסעו במכוניות מקומיות גנובות ולא בכלי רכב של הצבא.

"עם הזמן, הם נעשו יותר מטומטמים" סיפר. בחודש האחרון הוא הבחין שחיילים שגנבו מכוניות יקרות, לקחו את כלי הרכב הללו הרחק מחרסון, רחוק יותר מהקו הקדמי. היעלמותן של המכוניות היקרות שנבזזו, לדבריו, "נתנה לי תקווה".

לאחר שחרור העיר הוא ראה מכונית חולפת עם דגל אוקראינה שמתנופף מאנטנה. "ידעתי שהרוסים נעלמו", אמר. מוראלס הצטרף לחגיגה בכיכר המרכזית של העיר, ובירך את החיילים האוקראינים כשהם נכנסו לעיר ללא קרב, נוהגים בטנדרים ובג'יפים. עד כמה שהוא שמח על שחרור העיר, הוא אמר, הוא מתכנן לעזוב עכשיו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!