הסבא הקים בית דפוס בבני-ברק, הנכדים כבר פותחים 'טרקלין' בברוקלין

תחום: דפוס ועיצוב
הנפשות הפועלות: משפחות פרידמן ווקסברגר, בני ברק
ר' ליפא רפידמן ז"ל - דפוס ליפא פרידמן
ר' זאב וקסברגר ז"ל - דפוס וקסברגר
ר' יעקב וציפורה ארנפלד - דפוס ברק
נתי ארנפלד - סניף אשדוד
ר' משה וקסברגר - דפוס וקסברגר
זאב ויואל בני ויהושע וקסברגר - מלכות

יליד העיירה מישקולץ בהונגריה היה ר' ליפא פרידמן. אביו החזיק בדפוס עוד בימים ההם, כשתבניות הדפוס עשויות היו מפיסות עץ שהוצמדו זו לזו, כשעל ראשן מודבקות אותיות גלופות מעץ.

כשחשקה נפשו לחבר ולהוציא לאור ספר על 'תוספות יום טוב', נטלה זוגתו על כתפיה את עול כלכלת הבית לשנתיים ימים, והוא ישב לכתוב את פירושו. שנה לאחר מכן נולד בנו שהתעטר בשם יום טוב ליפא פרידמן על-שם בעל מחבר ה'תוספות יום טוב'.

כשלהט החרב המתהפכת נתרגשה ובאה בשערי הונגריה, הצטרף הנער ליפא לשורות הפרטיזנים, נלכד וגורש לברגן בלזן. שנתיים לאחר שנישא לזוגתו, ילידת העיירה מאקווא, עלה ארצה והתיישב בעיר החסידות דאז - תל אביב. לפרנסתו השכיר עצמו במקצוע אותו הכיר מבית אבא - דפוס מקומי.

לאחר תקופה קצרה הקים בית דפוס משל עצמו, בו זכה להדפיס את ספריהם של גדולי הרבנים כמו 'קהלות יעקב' ו'אבי עזרי', ואף הדפיס ספר שחיבר בעצמו. בית הדפוס נותר ברחוב העליה 80 בתל אביב, גם כשליפא עצמו עבר להתגורר בסמטת אביי ורבא שלמרגלות גבעת הישיבה בבני-ברק.

כשהתאלמן ליפא, שהיה גם ראש הקהל בחוג חת"ם סופר, פנה אליו שכנו הגאון רבי בנימין זילבר זצ"ל ושטח בפניו את הצעתו. ברחוב בו אנו מתגוררים, שח לו, מתגוררת הגברת וקסברגר, אלמנה אף היא. השידוך יצא אל הפועל ומשפחת וקסברגר התאחדה עם משפחת פרידמן.

זוגתו הטריה, מלבד השקעתה בבית ובמשפחה החדשה, השקיעה שעות והרבה כושר שכנוע של אשת חבר על בעלה הטרי, על מנת שיעביר את בית הדפוס אל העיר בני-ברק - וכך היה. בית הדפוס עבר לרחוב רבי עקיבא 19.

"תפתח לבד", הורה הרב

גם אנוכי הצעיר, זוכר עדיין את ביקורי הראשון בבית דפוס, כשר' ליפא הכין עבורי פס עופרת יצוקה ובראשה התנוססו זו לצד זו אותיות שמי - 'חותמת' של הימים ההם.

כשנישאה בתו ציפורה לאברך השוקד על תלמודו ר' יעקב ארנפלד, הועסקה הבת שהכירה את המלאכה ונבכיה, כמפענחת כתבי יד וקלדנית. מכונת הכתיבה כבר היתה קיימת ובהמשך גם המחשב הראשון (ללא מסך, ההקלדה היתה 'בשיטה עוורת' פשוטו כמשמעו).

בכל ערב היה ר' יעקב חוזר מתלמודו ומסייע לאשתו בפיענוח ראשי תיבות תלמודיים ומלים שהתקשתה בפיענוחם, עד שהגברת ארנפלד הפכה למומחית בעלת שם. משנתרחבה המשפחה והבית עצמו דרש תשומת לב ואחזקה יומיומית, יצא בעלה לעבוד אצל חמיו, בעוד היא נשארת לדאוג לכל צרכי הבית.

השנים נקפו, האינפלציה עשתה את שלה, ור' יעקב שם פעמיו אל חצר רבו, רבי אלעזר אבוחצירא בבאר שבע, כשהוא מבקש עצה: איך ינסח בקשתו לתוספת שכר מאת חמיו?

"תפתח לבד", הורה הרב ור' יעקב שב הביתה עם הבשורה.

בתוך ביתם, מקום בו גידלו את ילדיהם, מצאו פינה למכונת הדפוס ופינה למחשב, מקום לגליוטינה ואף שולחן עבור מכונת קיפול. עד כי רצה בורא העולם והם העבירו משכנם לדירתם הנוכחית. גם הפעם המכונות והציוד כולו מוצבים בחלקי הבית, אבל באופן שתוכנן מראש.
גם בנם, נתן, המקיים את ביתו באשדוד, מגיע כל יום לעבוד אצל ההורים.

יואלי מאייר ברכונים

עולם הדפוס לא היה חדש לגברת וקסברגר, האלמנה שנישאה לליפא פרידמן האלמן: בעלה הקודם היה גם הוא בעל דפוס - הדפוס הראשון בבני-ברק, ששכן בביתו ברחוב רבי טרפון, ועד היום מתגורר בו אחד מבניו.

חותנה, ר' דוב וקסברגר ז"ל, התגורר ברומניה וניהל שם בית דפוס. בנו, בעלה ר' זאב, המשיך את דרכו גם כשעלה ארצה, והקים את בית הדפוס הראשון בבני-ברק. כשנפטר, נטל בנו - הנער משה אלימלך (מוישה) - על שכמו את המשך הפעלת בית הדפוס. לימים, העתיק ר' משה את בית הדפוס אל חצר ביתו ברחוב וילקומירר, משם עבד. עד היום ממשיך ר' משה במלאכתו מבית הדפוס.

לר' משה כמה בנים, כשהמוכר שבהם הוא יואל וקסברגר, מי שניחן בחוש ציור נדיר. נדמה כי מעולם לא התנסה בציור פשטני. הוא החל מצייר בשילוב תמונות פנים ושאר אובייקטים, כשבשקיקה למד על כל פיתוח חדש בעולם העיצוב והציור, ובהמשך גם בעולם הגרפיקה.

אחיו, זאבי, הקרוי על-שם הסב, העלה רעיון ונטל יוזמה: הושיב את יואלי לאייר ברכונים וספרוני זמירות. ושלח את האח הצעיר יהושע לשווק את מרכולתם.

הברכונים המאוירים שבו את לב רואיהם ומשפחת וקסברגר כבשה את עולם הדפוס והפכה ל'מלכות'. כיום אין כמעט חג או ארוע יהודי שהם לא הנפיקו גאדג'ט יהודי עבורו.

טרקליניהם הפכו זה מכבר לשם דבר וכבר בשבוע הקרוב עומדת המלכות לחנוך טרקלין חדש מפואר במרכז שכונת בורו פארק. לאחרונה גם האח בני השתלב בניהול העסק.

כל הצדדים יצאו נשכרים

את ר' יעקב ארנפלד, קשה לדובב, על אף שתמיד נענה לבקשותיי הטרחניות. כוונתי צעדי אל ביתו בשעה שבית הדפוס כבר סגור. הוא מסיים את המטלות שהתחייב להכין למחרת היום. כשהבין מה מטרת ביקורי הפעם, נזעק והחל להציע לי מכל טוב ביתו - מלבד לדבר על עיסוקו. פניתי דווקא אל נוות ביתו ציפורה, שעבורה העסק תורשתי.

• למה דווקא דפוס?

"התחלתי כשכירה אצל אבא ז"ל. כשחיפשתי מקור הכנסה, היה ברור שאבא יעסיק אותי. פיענוח כתבי יד היה מקור הכנסה טוב מאוד בימים ההם ומחברי ספרים שפנו אל אבא נזקקו לשירות זה, וכך כל הצדדים יצאו נשכרים. כשאני נשארתי בבית ובעלי עזב את הלימודים לצורך הפרנסה, הכי טבעי היה להמשיך באותו מקום. עד שהרב פסק את דברו".

• את דור שלישי ונתי כבר דור רביעי.

"מבין ילדיי, נתי היה זה שתמיד התיישב על יד המחשב לעזור. כשהוא הקים את ביתו, אך טבעי היה שימשיך לעבוד כאן, במקום שנחפש עובד אחר. אל תשכח שאנחנו עובדים מהבית ולא נח להכניס אדם זר אל הבית".

• הילדים שלא עובדים ב'דפוס' מרגישים זרים במפגשים המשפחתיים?

"הדפוס הוא מקור הכנסה ומקום עבודה. הוא לא מרכיב משפחתי בשום דרך שרק תסתכל על זה. כהורים, גם כשאנחנו משוחחים עם נתי ובני ביתו והילדים, עניין הדפוס לא עולה. מה שקשור לדפוס הוא נטל עבודה. המשפחה היא החיים שמעבר לשעות העבודה".

זה מה שהיה, המשכתי

• ר' משה וקסברגר, למה דפוס?

"כשאבא נפטר, היה צריך לדאוג לכלכלת הבית. אלו היו ימים שאלמנה וילדיה לא יכלו לשרוד יום בלי מקור מחיה".

• אבל גדלנו, הקמת בית משלך.

"ולכן צריך לסגור עסק שלקוחות תלויים בו ולחפש משהו אחר? זה מה שהיה אז המשכתי".

• והילדים?

"זה כבר עניין אחר, זו לא המשכיות סטנדרטית. הילדים בחרו בשלב כלשהו להרחיב את התחומים בתוך העסק המשפחתי והם עשו את זה לבדם, לא שאני ביקשתי ואני אפילו לא הצעתי את זה".

• אבל זה הפך לשם דבר.

"בהחלט, אני לא מזלזל. אני מאוד שמח, ברוך ה' בהצלחה באופן כללי, ושל כל אחד מהם באופן פרטי. אבל זה לא משהו שאני יזמתי או עשיתי. זה הם בעשר אצבעות שלהם". ומיד מוסיף: "בסיעתא דשמיא, כמובן".

למנף את המתנה

זאבי וקסברגר שוהה בימים אלו יחד עם אחיו יואל בברוקלין, שם הם משיקים טרלקין חדש.

• זאבי, למה דווקא דפוס?

"את הידע וההכרות עם התחום היה לנו משכבר הימים, אני חשבתי שזה פשוט בזבוז שיואל מצייר לאחרים, ואנו - שיש לנו את הידע והכלים - לא ממנפים את המתנה הזו ששמה 'יואל', גם לטובתנו שלנו".

• את הידע וההכרות היה לך עוד הרבה קודם.

"אבל הרעיון הגיע אחר כך".

• ואיך הופכים לרשת טרקלינים מהדפסה של ברכונים מאויירים?

"כשהתחלנו, התחלנו בלי שקל. ההשקעה הראשונית של ההדפסות היתה מעבר למה שיכולנו להרשות לעצמנו. אז התאפקנו ולא השתמשנו בהכנסות עבור עצמנו, אלא להגדיל ולהרחיב את הייצור, וברוך ה' בחסד ה' רואים את התוצאות".

נהנה לחדש ולפתח

• יואל, אז אמנים יכולים להתפרנס מאומנות?

"פרנסה היא משמים, אני לא יודע אם לבדי הייתי יכול להתפרנס מהאומנות. אני יודע להשתמש במתנת שמים שקיבלתי, ואני נהנה לחדש ולפתח את הרעיונות. אבל לא יודע אם הייתי מצליח להתנתק מהציור כדי ללכת למכור".

• אז למה לא להשאיר את זה כתחביב ולמצוא פרנסה אחרת?

"כי הקב"ה שלח לי את הפתרון הזה, למה לסרב למה שהקב"ה שולח? יש לי סיפוק ברוך ה', יש כל הזמן רעיונות חדשים משלנו, ובקשות חדשות מכל מיני מוסדות וחצרות.

"אני מוצא מקום להתבטא בכל-כך הרבה מישורים ובדברים הקשורים והמסובבים לעם ישראל, מה יכול יהודי לבקש יותר מזה?"

• יהושע, אתה לא צייר ולא גרפיקאי, מה לך ולדפוס?

"כשזאבי הקים את העסק מאפס, הייתי שם בשביל לעזור ולא בשביל שום דבר אחר".

• אבל העסק כבר קיים, יש עובדים והמנגון עובד ברוך ה'.

"ומה לעשות שאני עוד מרכיב במנגנון? גם שעון שפועל אי-אפשר שבורג יקום ויחליט למצוא לעצמו תעסוקה אחרת".

• יוצא שיושבים יחד למפגש משפחתי לבחור את המוצר הבא?

"ברור שנפגשים לא פעם בעבודה, וברור שכולם מביעים דעה ולומדים זה מזה. אבל בעידן של היום, שהטלפון מצוי ומקום העבודה משותף, לא צריך לקבוע ישיבה כדי לדון יחד".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!