המשפחות שניצלו בזכות חסידי אומות העולם

מספר סיפורי הצלה של יהודים שאירעו בליטא בזמן השואה, אתמול הוענק אות חסידי העולם לארבע משפחות שהצילו יהודים, יד ושם פרסם כמה מהם, על רקע ציון ליל הבדולח. הטקס, שהתקיים בארמון הממשלה בוילנה, נערך במעמד ראש ממשלת ליטא אינגרידה שימוניטה, שגרירת ישראל בליטא הדס ויטנברג-זילברשטיין ויו"ר יד ושם דני דיין העורך ביקור עבודה במקום בימים אלו.

את אות חסידי אומות העולם הכולל תעודה ומדליה העניקו דיין ו-ויטנברג-זילברשטיין לצאצאי המצילים: קאזימייראס ומרציונה רוזגיס; אקסנטי, מטריונה וזינה בורלקוב; מאריונה ויואוזאפס באגורסקאס; ולראש עיריית שאוולי, שקיבל את האות בשם משפחתם של יונאס ואונה ז'ווינקליאביצ'יוס שלא יכלו להגיע לטקס.

משפחת רוזגיס: בריינה-פרידה אינטריליגטור (לבית ריכמן) התגוררה בקובנה עם בעלה מרדכי ובתם חיה, ילידת 1938. עם כיבוש קובנה בידי הגרמנים המשפחה הועברה לגטו. ב-18 באוגוסט 1941 נרצח מרדכי. האם ובתה נשארו בגטו עם קרובי משפחה עד מרץ 1944. בתיווך מכר משותף הגיעו השתיים לבית משפחת רוזגיס באזור Kaltinenai. באוגוסט 1944, אחרי השחרור חזרו בריינה-פרידה ובתה לקובנה, שם התאחדו עם קרובי משפחה ששרדו. יחדיו הם עזבו את ליטא ב-1945 ושהו במחנה עקורים בגרמניה. בריינה-פרידה, בתה ושני אחיה דוד ויעקב, ששוחרר מדכאו, נסעו לארה"ב. ב-1964 חיה (לימים לנדאו) עלתה לישראל.

משפחת ז'ווינקליאביצ'יוס: צבי ובריינה רוזמייטיס התגוררו בעיר שאוולי שבצפון ליטא וב-1938 נולד בנם הבכור משה. לאחר שלוש שנים נולדה להם בת חנה. באותה שנה כבשו כוחות וורמאכט את העיר. צבי ומשפחתו וכן אימו ושתי אחיותיו נכלאו בגטו "קווקז". בנובמבר 1943 נערכה בגטו אקציית ילדים במהלכה נלקחו ילדיהם של צבי ובריינה ונרצחו.

יונאס ז'ווינקליאביצ'יוס, חבר ילדות של צבי, התגורר בשאוולי עם רעייתו אונה וילדיהם. ביולי 1944 לקראת חיסול הגטו הצליחו צבי ובריינה לברוח. הם פגשו את יונאס שהציע להם להסתתר בביתו. כעובד חברת הרכבות, נתן יונאס לצבי כובע וסרט כחול של עובד ה-Reichsbahn הרכבת הגרמנית. כשבועיים לפני שחרור העיר ברחה המשפחה לכפר סמוך בו הסתתרו עד לשחרור העיר בידי הצבא האדום בסוף יולי 1944. לאחר חזרתו של השלטון הסובייטי נעצר יונאס בידי מנגנון פנים צבאי של המשטרה החשאית. צבי ובריינה הגיעו למקום, סיפרו על מעשה ההצלה של המשפחה ובעקבות כך יונאס שוחרר. ב-1946 נולדה לצבי ובריינה בת גניה. הם שמרו קשר הדוק עם המצילים עד לעלייתם ארצה.

משפחת בורלקוב: משפחת גנטובניק התגוררה בכפר Stojaczevski. בכפר גרו לפני פלישת הגרמנים כ-45 משפחות, כמעט כולן יהודיות. כיבוש הצבא הגרמני הוביל למעשים של שוד ורצח וכן למקרים של ליטאים ופולנים, שבאמצעות נשק שהותיר אחריו הצבא הרוסי, אילצו את שכניהם היהודים לעזוב את בתיהם ושדדו את שנותר בו.

עת הגיע החורף הסתובבו רבקה התינוקת והוריה בניסיון למצוא מקלט אצל איכרים, והגיעו למבואות הכפר מילי, מרחק של כ-5 ק"מ מהעיירה סוונציאן. הם דפקו על דלתם של משפחת בורלקוב, אותה הכיר אב המשפחה וביקשו מהם להסתיר את המשפחה. משפחת בורלקוב חששה בשל נוכחותם הרבה של מלשינים באזור, אך הסכימה לקבל את התינוקת רבקה.

למשפחת בורלקוב היו ארבעה ילדים, כשהצעירה שבהם זינה, הפכה להיות המטפלת של רבקה. ביולי 1944 שוחרר האזור. הוריה של רבקה עברו ממקום למקום וניצלו. המשפחה עלתה לארץ ב-1946.

משפחת באגורסקאס: מקסים ברוייר נולד בקובנה, בן שני להוריו - שלמה ברוייר ורייזל רינג. אחיו הבכור נרצח בבית סבתו וסבו, שהוצת על ידי שכנים פולנים בקיץ 1941. מקסים והוריו מצאו עצמם בגטו קובנה. האב עבד בבניית שדה התעופה והאם עבדה במפעל גרביים בו עבדה גם מאריונה באגורסקיינה, שהביעה נכונות להציל ילד מהגטו בתנאי שלא נימול כדי שלא יתגלה שהוא יהודי. מקסים, שלא נימול רח"ל, בשל השקפות קומוניסטיות של אביו, הוברח מהגטו בתוך שק תפוחי אדמה לביתם של משפחת באגורסקאס. המשפחה קיבלה את מקסים יפה והוא הרגיש כבן בית. כשהגיע דיבר רק יידיש על כן המשפחה נאלצה להסתירו גם מהשכנים.

אחרי שחרור האזור אסף שלמה ברוייר את בנו מהמשפחה והעביר אותו לבית יתומים בקובנה בשל גיוסו לצבא האדום. מקסים זוכר את ביקוריה של מאריונה בבית היתומים, כשהייתה מביאה לו מזון מהמשק. בתום המלחמה חזרה רייזל ממחנה הריכוז שטוטהאוף, שלמה חזר מהחזית והמשפחה התגוררה בקובנה. ב-1948 נולד למשפחה ילד נוסף - אליעזר. ב-1972 מקסים עלה לארץ עם משפחתו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!