הגר"ש עמאר: "אין לי מושג איך נתנהל מכאן והלאה"

אמש (מוצאי שבת) השתתף הראשל"צ, הגר"ש עמאר, בעצרת לזכרו של הגר"ע יוסף זצ"ל, אליה הגיעו מאות מתושבי אשדוד. העצרת התקיימה במרכז 'ילדי שגיא ויעקב' בעיר. בעצרת נטלו חלק רבני העיר, הגאון רבי אברהם חפותא, ואת המשא המרכזי נשא הרב עמאר.

בדבריו,סיפר כמה אנקדוטות מרתקות על יראת ההוראה של מרן זצוק"ל כפי שהיה עד להן.

"באחד הימים הזדמנתי למעונו של מרן זי״ע ומצאתיו שקוע כהרגלו בלימוד. כוח הריכוז שלו היה משהו שאין בנמצא. אבל באותו יום עמדתי כך לידו למעלה מעשר דקות. פחדתי להפריע לו. ראיתו שהוא נמצא לא בעלמא הדין. עד שלאחר הרבה זמן עבר שם בנו ושאל, אתה עוד עומד? הוא ממש היה צריך להעיר אותו, אבל לא משנתו אלא ממשנתו. מהתורה שבה התעמק. מרן הרים את עיניו וראה אותי, אמר לי 'תשב'. ישבתי ומיד נתן לי ספר. זה היה הספר 'חסד לאלפים'. אמר לי 'תקרא'. פחדתי מאד. זה היה מראה נורא. כאילו הוא לא היה כאן".

"לקחתי את הספר והוא הראה לי את הסעיף, אך לא ידעתי אם התכוון שאקרא בקול או לעצמי. חששתי לשאול. התחלתי לקרוא לעצמי קצת בקול וראיתי שהוא עוקב אחרי. קראתי בקול עד שראיתי בסוף הגהה ובכתב יד ועמדתי. מרן אמר, נו? אמרתי, אני חושב שבלי ההגהה יותר טוב. שאל: מדוע אתה חושב כך? התחלתי להסביר את עצמי והכל בפחד גדול. ישבנו על ההערה הזו 20 דקות. בכל פעם אני מבקש סליחה ואומר את דעתי והוא פורך אותי. ועוד פעם. בסוף אמר לי: אתה צודק, לא צריך הגהה, והוציא את הדף שכתב עליו ואמר, גם אני כתבתי שאין צורך בהגהה עוד לפני שבאת, אבל רציתי עוד לשאת ולתת בזה כדי לוודאות".

"ומדוע התעמק בזה? כי מזה העיר על דברי ה'בן איש חי'. ובדברו הוציא ספר בן איש חי ישן בגודל ובדפוס שמעולם לא ראיתי, שנדפס בימיו של הבן איש חי והראה לי. עלעלתי בספר בכל דפיו וראיתי שאין בשוליו שום מקום חלק. הכל היה מלא בהערות בכתב ידו המיוחד. כשראה שאני מביט על הספר אמר לי, ״דע לך, שאני לימדתי את ה'בן איש חי' לציבור עשרה פעמים. בכל פעם מתחילתו ועד סופו. ובכל פעם למדתי את הכל מחדש. מהמקורות, המשנה והגמרא עד הראשונים והאחרונים. ולא סתם חלקתי עליו".

"זו הייתה תקופה שהרבה יהודים מיוצאי עיראק תקפו את מרן על שהעז לחלוק על הבן איש חי. לא הכירו עדיין את גדלותו ועוצמתו. היו נלחמים איתו. אבל כאילו רצה לומר לי, הם חושבים שאני סתם חלקתי? אנשים לא יודעים כיצד למד והעמיק בדברי הבן איש חי ורק אחרי שברר את הדבר והכיר את כל השיטות בסוגיה הרשה לעצמו לחלוק".

"באחת הפעמים שהייתי בביתו, פנה אלי בנו, רבי משה, ובידו רצועת גומי וביקשני שאשכנע את אביו לפסוק הלכה בנושא. התברר כי יהודי צרפת התחבטו בשאלה הלכתית נחוצה. דלתות הבניינים היו נעולות בקוד חשמלי ואסור היה לפתוח אותן בשבת אלא בעזרת מפתח. אלא שגם אותו אסור היה לטלטל. מצאו פתרון בדמות רצועת גומי המשמשת כחגורה לבגדים ועליה היה מפתח. היו מרבני צרפת שאסרו והיו שהתירו. החליטו לשלוח את השאלה למרן הגר"ע שיכריע".

"החזקתי את הרצועה והראתי למרן. הוא אמר, נו ומה אתה פוסק? אמרתי שלעניות דעתי יש מקום להתיר. הוא לא אמר כלום אלא הסתובב בכיסאו עם הגלגלים ושלף מהארון הסמוך 'שולחן ערוך' והקריא סעיף מפורש בו כתוב, שמפתח שתולים על החגורה אסור לצאת בו בשבת".

"נו, ומה אתה אומר על זה? שאל מרן. השבתי שיש מקום לחלק, כי כאן מדובר בחגורה מיוחדת שכל ייעודה הוא לשם כך, בשונה ממפתח שנתלה על חגורה רגילה. מרן עצר רגע ואז התחיל לקרוא בניגון: 'מרן הבית יוסף אומר שאסור לצאת עם זה, אבל שלמה עמאר אומר שיש חילוק..' וככה חזר בניגון על המשפט הזה שלש פעמים".

"כעבור שלשה ימים קיבלתי טלפון מבנו, שמרן התיר את החגורה המסוימת הזו. בנו אמר לי: דע לך ששלושה ימים מרן לא ישן בלילה. הוא חקר את הסוגיה הזו לארכה ולרחבה, הקיף את כל הפוסקים הקיימים בנושא זה עד שהגיע להכרעה".

"זה היה גדלותו של מרן. אנשים חושבים שהיה היה פוסק בנקל, כלאחר יד, חלילה. אבל האמת היא הפוכה. על כל פסק שלו היה מתייגע וחוקר ימים ולילות עד שהביע את דעתו".

״הוא היה מאיר את נתיבותינו, והוא נתן לנו את העוז להכריע בסוגיות חמורות. בלעדיו אנחנו אובדי עצות. אין לי מושג כיצד נוכל להתנהל מעתה והלאה. בכל השנים ידענו שיש לנו את מרן. הוא היה הגב שלנו. גם המעטים שהתעסקו בפסיקות הקשות והחמורות ידעו שאם יטעו הוא מיד יעמיד על הטעות. אבל היום אנחנו מרגישים אבודים. צריכים אנו להגביר את התפילות לקב"ה ישלח לנו את משיח צדקנו במהרה", סיים הגרש"מ עמאר את דבריו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!