תגידו, השתגעתם: ככה מתווכחים? • טור אישי

הרבה אנשים אוהבים לדבר. בעיקר לדברר את עצמם. פחות אנשים אוהבים לשמוע. אבל כדי שתהיה אינטראקציה מועילה בין שני הצדדים הללו, כדאי לדעת את הדרך בה יש לדבר.

זאת נוכחתי לדעת אמש, כאשר פתחתי תחנת רדיו חרדית. בדקות הראשונות תהיתי אם זו התחנה הנכונה. שכן, דיבור של ממש לא הצלחתי למצוא שם. בליל של קולות עלה מהרדיו, כשכל קול מנסה לגבור על הכול.

להבין את הנאמר, היה קשה מאוד. ריחמתי על המנחה, אשר מלאכתו נעשקה ממנו, והוא ניסה במאמץ רב להשיב את הדוברים אל קו השפיות המילולית.

רק אחרי האזנה מרוכזת, כשאיש את רעהו בלשונו בלעו, הצלחתי להבין פחות או יותר, עם דגש ברור על פחות, כי מדובר ברגעי גסיסתו האחרונים של סימפוזיון תקשורתי.

על הכוונת ניצבו מועמדי הבחירות הקרובות לעיריית אלעד. כששמעתי את הדי הוויכוח, שהזכירו עד מאוד המולת שוק טבעית, יכולתי להבין במקצת מדוע העיר הזו מקרטעת. או כפי שאחד ממשתתפי העימות הגדיר זאת טוב ממני, בהבטיחו, אינני יודע על סמך מה, שישיבות המועצה לא תישמענה יותר בנוסח הזה. על פי אופן התנהלות הדיון, חוששני שייאלץ לעמוד בקרוב לפני בית-דין שיתיר את נדרו.

האמוציות השתוללו. כמעט לא היה משפט שיכול היה להגיח אל האוויר ולסיים את מסלולו בשלום, מבלי שייקטע באגרסיביות מנגד. אפילו המנחה נאלץ לנקוט באיומי גירוש, ולקטוע שוב ושוב את דברי המשתתפים שהתערבבו האחד בשני, והפכו לצרמוניה מתעצמת.

אבל איש מהם לא הקשיב. רק המאזינים חייכו בציניות בבית. כמוני.

צר לי, אך נשמעו שם יותר מדי אמירות בוטות, האשמות גסות, ונימות שאינן אמורות לאפיין את קולם של אנשי ציבור.

האמנם כבר בלתי אפשרי להשמיע את דעותיך מבלי לתקוף בברוטאליות את הצד שעומד מולך?

מסופקני אם צעקות המנסות לגבור על הזולת, תספקנה את הסחורה, ותשכנענה את התושבים להצביע בעד המועמד שקולו טנור או בס עוצמתי יותר. משום מה נדמה לי, שהם מחפשים אמירה אחרת. רכה יותר. אמיתית יותר.

אולי לפני שבאים להתפאר בביצועי עבר או ביכולות עתיד, וגם אחרי שלומדים היטב את חוקי העירייה ושבילי מסדרונות התקציב, יש להמתין קמעא ולזכור עוד משהו: ויכוח אינו התלהמות. דיון איננו שוק ציבורי. הבעת דעות לא יכולה להיות צעקנית.

ויכוח הוא אומנות. דיון הוא היכולת המופלאה לסכור את רצונך הטבעי ולמחות, ולהאזין בכבוד לזולתך. צעקנות יתר מוכיחה על חוסר ביטחון פנימי בנכונות עמדתך, על חשש של נחיתות דבריך.

אז, מועמדים יקרים, אנשי תקשורת ואחרים, כאשר אתם מעוניינים לשוחח ביניכם, על חשבון המאזין שבבית, שננו לכם כמה כללי דיבור בסיסיים, כאלה שנלמדים בפקולטות לויכוח.

רחמו עלינו, אבל בעיקר על עצמכם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!